ברך על לבישת טלית ״להתעטף בטלית״ במקום “להתעטף בציצית״ האם חוזר ומברך?

 

אף שלפענ״ד יותר נוטה שחוזר ומברך, למעשה אינו חוזר ומברך משום ספק.

 

מקורות:

לכאורה ה״ז משנה ממטבע שטבעו, שברכה זו מדינא דגמרא – ברכות ס, ב. מנחות מג, א. ירושלמי ברכות ט, ג. תוספתא ברכות ו, טו. וגם בברכת המצות לא יצא בשינה כדמוכח מל׳ הרמב״ם ברכות א, ה, וקאי גם ברכהמ״צ שהזכיר לפנ״ז. והרי שקו״ט אפילו בשינה לברך בעל או בלמ״ד – ראה עיטור סוף הל׳ ציצית. אדה״ז תלב, ד. וי״א שלא יצא, ראה שד״ח אס״ד ברכות א, טו בשם בירך את אברהם. וכן י״א שלא יצא בבירך לתקוע בשופר, אף דלא קייל״ן הכי. וראה מטה יהודה תקפה ב דהו״ל משנה ממטבע. ונראה דשאני התם שאא״פ לשמיעה ללא תקיעה, והתקיעה פרט בהמצוה, שמעשה המצוה היא התקיעה, וצ״ל בר חיובא אלא שהקיום ע״י שמיעה. ובכ״מ הל׳ שהשמיעה עיקר המצוה. ויותר נראה כמ״ש באו״א בנהר שלום תקפה, ב שבדיעבד סומכים על ר״ת שהמצוה היא בתקיעה, או בשניהם. וכ״כ מחה״ש תקפה, ב. וראה שאילת יעקב ב, סוסי׳ ט. אבל בנדו״ז, הרי הברכה היא על מצות ציצית. ובטלית לא רמיזא כלל המצוה.

וראה תוס׳ הרא״ש יבמות צ, ב שכך פירוש הברכה להיות מעוטף בציצית. ובברכ״י ח, ד בשם מהר״ם לונזאנו שפירושו הוא בטלית שיש בה ציצית. וראה בטעם נוסח הברכה קרית חנה דוד ב. ליקוטי הלכות יו״ד שלוח הקן ד. ועוד. ויתירה מזו, מצינו שי״א שלא יצא בעל מצות ציצית בט״ג – ראה שו״ת זר״א  א, ב. אלא שהפוסקים דחו דבריו. וכן שקו״ט בנוסח להתלבש בציצית. וראה גם שו״ת מהר״ח או״ז ד. שם ח. מהרי״ל  י. שו״ת  תה״ד מה.  ד״מ ח, ה. ואסברה לה בשו״ת מהר״ם מינץ קי, שהאריך לבאר שאי״ז שינוי כ״כ. אבל כ״ז במזכיר מצות ציצית, ולא כשמדלג הזכרת המצוה לגמרי.

והרי נחלקו אם לברך בציצית בפתח להזכיר התכלת. אבל ודאי אם לא הזכיר המצוה כלל שלא יצא.

וראיתי למי שכתב שיצא כיון שבלשון בנ״א בימינו סתם טלית היינו טלית של מצוה (וראה שו״ת הרדב״ז א׳תקעח). ולדידי צ״ע, שהרי סו״ס לא תיקנו כך, ואי״ז מתוכן הברכה וענינה. ועוד ועיקר – דהא מילתא תליא באשלי רברבי אם הברכות נתקנו בלשון בנ״א. ולכאורה, גם בימיהם הי׳ כך, שטלית היינו של מצוה, ראה רדב״ז שם, ועכ״ז לא תיקנו כך, כי חסר עיקר המצוה בברכה. ויתירה מזו, שגם בלשון בנ״א הכוונה רק להבגד, ולא לציצית, אלא שמתכוונים לבגד שהוא למצוה.

ויש שהביאו ממקו״ח ח, ה שהקשה בנוסח הברכה בציצית, והרי העיטוף הוא בטלית. ונשאר בצ״ע. ופשוט, שאין מכאן הוכחה למי ששינה ולא עשה כתיקנה.

אלא, לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ולכן הורינו לו שלא יחזור ויברך. ובפרט שראיתי לכמה מחוברי חבר שהורו שיצא. וסב״ל.

וראה חוט שני נושאים שונים ח, א, ג. – ע׳ פד. שבט הקהתי ב ו. אגרתא דחדוותא כו, תקכט, יג – ע׳ יח. חזו״ע ימים נוראים ע׳ קטו. המאור צעג ע׳ עג בשם הגרח״ק. והנלפענ״ד כתבנו.

 

 

#25102