Tucking the Tefillin Retzuos into the Gartel

 

Question:

When tucking the retzuos of teffilin into the gartel (to keep them off the floor), does it matter if they are tucked straight or looped.

In the looped instance, are they considered “shortened” the way the beged of a tallis/tallis koton might be when the material is folded?

My understanding is that the right one needs to be longer.

 

Answer:

Some people are particular not to put it in the gartel. In Chabad the custom is to have longer retzuos and they are not placed in the gartel, as long as they don’t  touch the floor. But, they should be picked up when we sit if they might touch the floor.

For those who do follow the custom of putting it in the gartel, it is best to put the end of the retzuah under the gartel, even though this isn’t the common custom, or at least put it straight through without turning it over.

 

Sources:

שלא להניח באבנט – כן מנהג אנ״ש ומעשה רב. ובפשטות הטעם לפי שאין תועלת באבנט רק אם ארוכות שיגעו לארץ, וכדלקמן.

אבל יש שכתבו לבאר שקפידא בדבר ע״פ זבחים יח, ב, דאבנט מיגז אגיז. וכ״כ במנהגי בית אליק השכמת בוקר ח – ע׳ 712. וכן העיר לענין ציצית בפתחי עולם או״ח כא, ט. וראה דרך חכמה כהמ״ק ח, ד בביה״ל ד״ה או בשם הגר״ח מבריסק. וכ״ה בדרכי חו״ש מונקאטש לה. מנהגי בעלזא ז. ועוד.

[אלא שמנהגנו בט״ק להניח חגורה עלי׳ שלא תתקפל ולא תתקמט, ועפמש״כ אדה״ז בסידור הל׳ ציצית, שמקום הנקפל או הנקמט אינו עולה מן המדה, ול״ח להנ״ל. (ואף שמכבר שמענו אומרים במקור דברי אדה״ז שהוא ע״פ הך דזבחים, ושהוא לא רק באבנט (כדמוכח זבחים לה, א ובתוס׳ שם), אלא כל שנקפל כאילו נחתך. אמנם, בד׳ אדה״ז מפורש בטעמו שהוא מקרא דאשר תכסה בה, והיינו שבמקום המקומט הרי אינו לבוש ומכוסה בה. ונמצא שהוא רק דין בלבישת הטלית. וסרו בזה כמה קושיות שהקשו כמה בדעת רבינו. וראה גם שו״ת ארץ צבי או״ח קו בארוכה. ואכ״מ). וכבר העיר בזה בארצות החיים י בהמאיר לארץ לח, עיי״ש שהקשה על סברת הב״י שם שבבגד שחוגרים אותו הו״ל כסתום משם ולמטה לפטור מציצית, ובארצה״ח שם סמך לזה הא דאבנט מיגז אגיז, והקשה עלה, והוסיף שנהגו לחגור על הט״ק באין מוחה. וראה עד״ז בחומות ירושלים צז. ושם דאולי מיירי בב״י בחגורה קבועה ותפורה דוקא. וראה הגהות יא״פ למג״א י, יג. ושם במה שאין לתחוב הציצית בכנפות (אבל במג״א ח, יג ואדה״ז שם יט משום וראיתם אותו).

ועכצ״ל דאבנט מיגז אגיז הוא רק שהוא כאילו הוא כמדתו, שע״י האבנט הוא לכבוד ולתפארת אבל אינו כחתוך ממש – ראה נשמ״א יא, כד. (ומה שהעיר עליו בתהל״ד יא, ה). אמרי דוד שליסל מצוה צט בכתר מצוות ב. ארץ צבי שם. אהל יהושע ב, מד. ועוד. וראה דעת נוטה ב, רפח. שם ג, שכה ובהערות לשם. ועוד. וראה בארוכה – בשערים מצויינים בהלכה לאאמו״ר זבחים יח, ב ד״ה ואבנט מיגז, שהביא להקת אחרונים שדנו בזה.

(איברא, שבהטענה שאם נאמר כן הו״ל יתור בגדים – יש ליישב בקל, שאין זו דרך לבישה, ואינו בגדר בגד. וראה עד״ז בנר שמואל וילנסקי ד בסופו. ועכצ״ל כן לפירש״י זבחים שם ד״ה מר סבר, שמעיקרא פי׳ בגמ׳ שחשו ליתור בגדים, ולא מדין כמדתו, ושבסילוק ע״י האבנט אינו בכלל יתור בגדים, וכמאן דליתא, –  עיי״ש בד״ה וכ״ת, דמיגז אגיז הוא  שנוטל היתר ומכשירו, והיינו שאין עליו שם בגד).

לאידך, בט״ג המנהג הרווח אצלנו (ודלא כמנהג העולם) שלא לתחוב הבגד והציצית (ראה שו״ת יד יצחק ב, רס מש״כ לחלק בין הבגד להציצית) לתוך החגורה. וכ״ה בערוה״ש כא, ז. וראה ליקוטי ספורי התוועדויות ע׳ 457. וצ״ע הטעם ואם הוא בדוקא. ואולי מטעם אחר שלא לצמצם באור הטלית – ראה דרכי חו״ש שפי׳ גם מה״ט. כן י״ל משום ביזוי מצוה – ראה באריכות בסו״ס דגול מרבבה טריווש, קושטא תק״ג, קפא, א ואילך, הובא בברכ״י כא, ה ועוד. ושם שקו״ט אם מותר לתחוב בחגורה מחמת כמה טעמים, ומהם שמכוסים הם ואינו דרך מלבוש. אלא שמסקנת כל הגדולים שם – מהם מהר״ם מזרחי בעל פרי הארץ, ורבו מהר״י נבון – להיתר. ולכאו׳ טעם הפשוט, שבתוחבם בחגורה אין הציצית נוטפים על הקרן.

ואת״ל משום מיגז אגיז, י״ל דשאני בתפלין וט״ג שהקפידו בכך לפי שמטרת התחיבה היא לקצר הטלית והרצועות, בכדי שלא יגררו בארץ, ועכ״פ שלא יהיו תלויות, ובכגון דא שפיר יש לחוש, דדמיא להא דאבנט דמיגז אגיז, משא״כ בחגורה שעל הט״ק, באופן הנהוג, שמטרת האבנט איפכא בכדי שלא יתקפל. וכדיוק ח׳ רש״י זבחים שם: כל סילוק שע״י אבנט הו״ל כחותך, שבלובש אבנט כדאך לבישתו לית לן בה, ורק בעושה כן בכדי לסלק. וכעין מה שחילק ביד יצחק שם באופן הב׳. (אלא שביד יצחק שם נקט שגם שבעושה כן בכדי שלא יגררו בארץ ש״ד, ורק בבגדי כהונה נחשב מיגז לפי שמתכוון להכשירו שתהא כמדתו). ושו״ר בשו״ת משנ״ה יג, מ ד״ה בקיצור שנקט עד״ז.

והנה בלשון שעה״כ דרושי תפלין ה, ובפע״ח שער התפלין י, הובאו בסה״מ דלקמן, מוכח שגם במנהג להניח באבנט, הכוונה לתחוב דוקא סופי הרצועות באבנט (ובפע״ח: סופי קצות הרצועות), ולא כמנהג הרגיל בעולם, ונסתלק החשש דמיגז אגיז, שמה שהאבנט כאילו חותך מהרצועה הוא בסוף הרצועה, שהוא הרבה יותר מהשיעור.

והנה, בשעה״כ ״ראיתי מקפידין להניחן תלויות ולא להניחם באבנט״ – היינו שהקפידו להניחן תלויות ולא להניחם באבנט. ולא נת׳ טעמם, שמשמע שהי׳ להם קפידא בדבר. (אבל בפע״ח הלשון: היפך מן אותן שאינם מקפידים ומניח אותן תלויות בארץ). ומקום אתנו לומר שהוא משום הנ״ל. (אבל להעיר משער רוה״ק יב, א, שרק מי שהוא משרש קין צריך להזהר שלא יגעו בקרע. ועפ״ז א״ש במה שהוסיף בשעה״כ בדעת האריז״ל ש״אדרבא ראוי הוא להניחם באבנט דהיינו לשום קצוות הרצועות תחת האבנט״ (אבל להעיר שבשער התפלה ענין התפלין הוצאת אהבת שלום ע׳ כז ליתא לאריכות לשון הנ״ל) שבזה מיישב שבאופן זה ליכא חששא. [וראה בס׳ ויוסף עוד דוד לבא״ח דלקמן, שהרבה דברים בכוונת האריז״ל בשעה״כ. ונראה שלא תפס בכוונת הדברים בשעה״כ שיש ״מקפידין להניחן תלויות ולא להניחן באבנט כדי שלא יגעו לארץ״ ודלא כדעת האריז״ל – דהך ״כדי שלא יגעו״ קאי על ההנחה באבנט, שהם אין מקפידין שלא יגעו. ולחנם עשה מחלוקת במציאות אם ע״י האבנט לא יגעו או יגעו].

וראה הליכות צאנז ע׳ קו שהקפיד לא לסובבן מסביב לאבנט, ולהניחם דוקא באופן ישר. אלא שגם בתוחב מתחת לאבנט בצורה ישרה לא פלט מחשש. ודוחק לומר שאבנט מיגז אגיז רק כשהוא תחוב. ועוד, שלא הועיל מאומה בזה בעיקר הענין שלא יגעו לארץ. ואולי בארוכות עד לארץ ממש ולא יותר, בתוחב מתחת לאבנט מתקצרת מעט, שהאבנט מרימה קימעא. ודוחק. ויתכן בטעמו בכדי שלא תהא בגדר רצועה הפוכה. אלא שצ״ע לומר שתחיבה שכזו נקראת הפוכה. ובכלל, ההקפדה היא רק בחלק הרצועה המקיף את הראש. ולהעיר מל׳ אדה״ז כז, יט: ״אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך לפי שאינן מעיקר המצוה״. ודלא כאלו שהקפידו גם בזה משום ביזוי מצוה.

והנה יש שהקפידו דוקא להניח הרצועה באבנט בכדי שלא תהא ארוכה יותר מהשיעור, דקפדי שתהא דוקא כשיעור ולא יותר. וכ״כ בכה״ח כה, סט. וטעמו דס״ל שע״ד הסוד צ״ל דוקא כך. וכ״מ קצת שתפס בעוד יוסף חי ש״א וירא ז (ובספרו בא״ח ש״א וירא יז – כתב בשינוי) ״שלא יהיו משולשלים למטה כלפי קרקע״, ולא כתב שלא יגעו לארץ. (וגם ציין למצת שימורים ומשנת חסידים דלקמן). אבל בכתהאריז״ל מפורש להדיא הטעם שלא יגעו לארץ. ועוד שבאופן התחיבה בחגורה שהובא שם מוכח שאינו באופן שהוא דוקא כשיעור, שהרי תוחב סופי הרצועות בחגורה. וראה עוד לקמן מזה. וראה בהערת רבינו – סה״מ תש״ג ע׳ 43. תש״י ע׳ 209. סה״מ מלוקט ח״ב ע׳ צב הע׳ 68 – שמזה משמע שהדרך לילך ברצועות ארוכות עוד יותר מהשיעור. ובכלל, אין הכרח בהכוונה ע״ד הסוד שהוא בדוקא ולא יותר, ושאין להרבות מהשיעור. והוא ככל שיעורי תורה שכיון שאא״פ לצמצם יש להוסיף בהשיעור עד שיצא ספק מלבו. ואין בזה כל חשש. וראה רמב״ם תפלין ג, יט: ארכה ורחבה כשיעור או יתר עליו. (וכבר נתקשו בלשונו שם יב: אם היו הרצועות ארוכות יתר על שיעורים אלו כשרות, דמשמע שהוא רק בדיעבד). וגם נחלקו הדעות באורך הרצועות, שי״א ששל שמאל צ״ל עד הטבור ולא של ימין. וי״א ששל ימין עד המילה וכו׳. וטפי ניחא להאריך ולא לקצר. וכ״ה בהגהות צמח לפע״ח, הובא בסה״מ מלוקט שם: ר״ל שלא יהי׳ פחות. וכ״ה בספרו נגיד ומצוה ע׳ לב. ופשטות הדברים בדברי מהרח״ו משמע שא״צ באבנט רק אם ארוכות מאד עד לארץ. וראה גם אות חיים כז, יח בסופו, שע״פ דברי האריז״ל נשתרבב עוד שיהא למטה יותר למחמירים ומדקדקים במצוות. וראה דעת נוטה שם שכד.

ואף שכדברי כה״ח – כ״מ במשנת חסידים מס׳ הנחת תפלין ג, ט. אבל גם שם כתב הטעם שלא יגעו לארץ. ובמאסף לכל המחנות  כז, פ, העתיק שלא כדת ממ״ח ואינו שם. ודבריו נלקחו מכה״ח הנ״ל. ולא שם לב שהם דברי כה״ח ולא מדברי המ״ח. וגם סותר לדעת רבו באות חיים הנ״ל. ואף שבמצת שימורים הל׳ תפלין כתב בזה כוונה ע״ד הסוד, והביאו בכה״ח שם, אבל אינו בסלת נקי׳ דמהרח״ו. ולהעיר שבמנחת אהרן פארדו ח, כא – הוב״ד בעויו״ח שם – הב״ד מצת שימורים ופי׳ בדבריו שאם רצה להאריך יותר משיעורן יכול לעשות כל מאי דבעי זולתי שלא יגרור אותן בארץ. אלא שקשה להעמיס כן בדבריו.

ובכלל, גם את״ל כדברי הכה״ח שלא להרבות מהשיעור, אין מקום למנהג זה להכניס בחגורה אא״כ החגורה נמצאת באופן שבצד ימין נמצאת אצל הטבור, ובצד שמאל אצל החזה. וד״ז אינו שייך בחגורות שבימינו. ובכה״ח שם מיירי בחגורה רחבה מאד, שקצה העליון אצל החזה וקצה התחתון אצל הטבור, וכלשונו שם: ורצועת השמאל יכניס אותה בקצה העליון של האבנט ויכניס אותה כולה בתוך האבנט כדי שלא תהיה משולשלת למטה מן החזה ורצועת הימין יכניס אותה בקצה התחתון של האבנט כדי שתהא עד הטיבור ולא יותר. אבל כבר נת׳ שבשעה״כ מוכח שלא זו הענין והכוונה. ושו״ר בגלי הים לשעה״כ שם (ע׳ מה) שנדחק לפרש בד׳ האריז״ל דתרתי קאמר, שמכניס הימני בתחתית האבנט והשמאלי בעליונו של האבנט בכדי שיהיו בשיעור הנכון. (ונראה מדבריו  דס״ל שהעיקר שתהא האחת גבוהה מחבירתה, ובבהכנסת הרצועות לתוך האבנט סגי לענין זה, ואולי גם אהני שאינן ארוכות מהשיעור). ונוסף לזה מכניס גם סרח העודף של הרצועות, שלא יגררו בארץ.  ואף שהדברים  עולים יפה בכוונת הרי״ח הטוב בבא״ח – רחוק הוא לגמרי מכוונת הדברים בפע״ח ובשעה״כ. ואכן בסו״ד הביא מד׳ הרמ״ז בכת״י, ובהגהת הר״א מני עליו, וכן בהגה מחכמי המערב בס׳ הכוונות, שמתוך דבריהם מבואר שפירשו כפשוטו, דלא איכפת לן כלל אם ארוכות יותר, ואדרבה עדיף כך, עי״ש ע״ד הסוד, והעיקר שלא יגעו לארץ.

ובכלל, בכ״מ שאורך הרצועות יותר מזה עד הרגליים – ראה בכל הנ״ל. ד״ה פזר נתן תרצ״ב. והנסמן במהדו״ח שם. ובד״ה ליהודים תשט״ז: וואס לענגער עד הרגליים. וכ״ה בס׳ המנהגים ע׳ 5.

 

 

#24386