להפסיק באמצע תחנון לאמירת ויהי בנסוע וכו’
שאלה:
כשאני אוחז באמצע תחנון, ובשני וחמישי באמצע תחנון הארוך – האם עלי להפסיק כשהציבור אומר ויהי בנסוע, בריך שמיה, לך ה’ וכו’, ולומר עמהם, או שאין להפסיק באמצע תחנון לדברים אלו?
מענה:
באמצע תחנון – לא.
ראה כאן:
באמצע והוא רחום – כן.
טעמים ומקורות:
והוא רחום – כ״ה להדיא ביסוש״ה ה, ח.
אבל להעיר מפמ״ג נא בא״א ג, שתחנונים חמור יותר מפסוד״ז. ועפ״ז כתב בשו״ת פרי השדה ג, קיב להתיר להפסיק לבריך שמי׳ גם באמצע פסוד״ז. והנה, באג״ק ג ע׳ קמט למעשה שאין להפסיק לבריך שמי׳ בפסוד״ז. ומ״מ נראה להתיר בנדו״ז, שפשטות ד׳ הפמ״ג שם דקאי בתחנונים שבסוף שמו״ע, דהא מיירי שם בפי׳ ד׳ הרמ״א או״ח סו, ג, ויסודם בשו״ת הרשב״א א, תתז, שבשמו הובא כן בד״מ שם ב, והתם קאי בכה״ג. וכ״כ לפרש במשנ״ב שם כב. ודלא כפרי השדה. ובלא״ה, בפמ״ג שם כתב כן רק בדא״פ ולא למסקנא, וכתב כן רק בכדי ליישב הקושיא שם, במה דמשמע מרמ״א שלשאר אמנים אסור להפסיק בתחנונים, ומ״ש מפסוד״ז שהותר לענות אמן. ואם נאמר שמותר לענות אמן באמצע תחנונים, שכ״ה לכמה דעות גם בתחנונים שבסוף שמו״ע (אבל לדעת אדה״ז קכב, א הותר רק דבש״ק), סרה הקושיא. [וכש״כ בתחנונים גרידא, דנראה שלכו״ע מותר בעניית אמן. ולאידך, י״א שאין לענות אמן גם בפסוד״ז, ולפ״ז בלא״ה לא קשיא מידי. ועוד זאת, דשאני עניית אמן שלענין זה חמור תחנונים יותר מפסוד״ז, שאמן ג״כ כעין שבח וזמרה ואינו הפסק. ובכל אופן, לא מצינו בשום מקום להחמיר בוהוא רחום יותר מפסוד״ז בדיני הפסק].
#19565
