« go back

Can I halachically give money to tzedakah from gambled money/poker money?

 

Question:

I made $100 from poker, am I now halachically allowed to go and give $20 to tzedakah from that money, or is that $20 considered “assur“? The gambling was already done. And cannot be sent to the original owners.

 

Answer:

It depends.

If the gambling was with a non-Jew there would be no objection to using the money for tzedaka, though it is still forbidden to do the gambling.

If it was done with a Jew, it is considered stealing. Therefore, the money must be returned. Being that you don’t know of a way how to return to the owner, the money should be used for general community needs. In this way, there’s a likelihood that the individual himself or one of his children will benefit somehow from the money too.  Though this isn’t a perfect fix, it’s the best practical method of teshuvah in this case. However, giving to Tzedaka will not rectify the situation.

 

Sources:

בגוים – רמב״ם גזילה ואבידה ו, י. אדה״ז גזילה לא.

גזילה – גם לדעת המקילים, ראה רמ״א חו״מ רז, יג, דרק כשאינו בידו ולא ביד אחרים, משא״כ כשאומר אנא ידע בנקשא טפי.

והנה אין לוקחין צדקה מן העבדים שחזקתו מן הגזל – ב״ק קיט, א. ונפסק בשו״ע יו״ד רמח, ד. ובשו״ע אדה״ז גזילה יב: בני אדם שחזקתם גזלנים וחזקת כל ממונם גזל מפני שמלאכתם מלאכת גזלנים ואין להם מלאכה אחרת כלל אסור ליהנות מהם כלל  פוכו׳ כי סתם מעותיהם גזל ואפילו חילוף מטבע בשויו ואפילו לקבל מהם צדקה אסור ואין תולין להקל שיש לו מעט משלו כיון שאין לו אומנות אחרת אלא אומנות לסטים. ויש מתירים חילוף מטבע הואיל והיא הנאה מועטת ואין ידוע בודאי שמעות הללו הן של גזל אף על פי שחזקתן גזל (וכן לקבל צדקה הואיל ואין הגבאי נהנה בקבלתו שמצוות לא ליהנות ניתנו והעניים נהנים מיד הגבאי שכבר זכה במעות הללו לעניים ביאוש ושינוי רשות). אבל אם ידוע בודאי שמעות הללו בעצמן הן גזולים לדברי הכל אסור להחליף מהם מטבע (ולא ליטול מהם צדקה). עכ״ל.

ובמאירי, בנוגע לזה שאין נוטלין מתיבת המוכסין – ב״ק קיג, א – שזה כחיזוק ידי עוברי עבירה וכמעט שהם סבורים שתהא צדקתם כפרת גזילתם ואין מזקיקים עצמן להשבון. וכן מצינו ברמב”ן תצא כג, יט בטעם איסור אתנן זונה ומחיר כלב: שהזונות יעשו באתנן שלהם מצוות חושבות לכפר על חטאתם ולכן אסרה תורה וכו׳ כי עתה יוסיפו לחטוא בהן. וכן ענין מחיר כלב בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומותיגדלו כלבים עזי נפש מזיקים את הרבים  וידירו במחיריהם כדי להיות כופר לנפשם. וראה במדרש משלי (באבער), יא כא: יד ליד לא ינקה רע. בא וראה שתי ידים יש לו לאדם אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת לא ינקה. והובא בחיי״א קמג, א. ובספר חסידים לא: ואם יאמר אדם אעבור על מצוה ובכספי ובזהבי אשר יתנו לי בזה אקיים את המצות החמורות אפרנס עניים אכניס אורחים אעשה כמה וכמה טובות הנה זה מחשבת הבל כי שמא מיד אחר העבירה ימות ולא יזכה לקבל המתנה גם אם לא ימות יאבד הממון ברגע קטן ונמצא מת בעונו. וראה דברי דוד להט״ז עקב י, יזעה״פ ולא יקח שחד. והובא בלקו״ש כד ע׳ 74. תפארת שלמה קדושים עה״פ לעני ולגר. ובכ״מ שעבירה מכבה מצוה בנדו״ז (אף שבכלל אין עבירה מכבה צדקה). וראה ישכיל עבדי ח או״ח כח, ב. חשוקי חמד נדה מ, ב.

ועוד יש לדון משום מהבב״ע – ראה בחדא״ג מהרש״א כתובות סז, א: ורבים בדור הזה שמקבצים עושר שלהם שלא באמונה ובחילול השם בגזילות נכרים ואחר כך מתנדבים מאותו ממון להיות להם כבוד בכל שנה ולתת להם ברכת מי שברך להיות להם שם ותפארת ואין זה אלא מצוה הבאה בעבירה ואין לעושר הזה מלח וקיום כדאמר הכא. וראה גם שו״ת כת״ס או״ח כז. וכ״ה בכמה ספרי דרוש, שצדקה מהגזל היא מהבב״ע – ראה אלשיך ישעי׳ נד. יפה ענף השלם לקה״ר ד, ו עה״פ טוב מלא כף נחת ד״ה טוב מי שהוא עושה צדקה. בית הלוי ר״פ תרומה. ועוד. וראה גם כובע ישועה כתונת פסים לנמוק״י ב״ק קי, א. וכ״ה בשו״ת ליצחק ריח נא – עג, א. וכ״מ בתניא פל״ז: מעות הצדקה שאינן גזל. ומשמע שבמעות גזולים ה״ז מהבב״ע, ובגדר והבאתם גזול וגו׳. אמנם, בתניא לא מיירי מדין מהבב״ע. (וראה לקו״ש טז ע׳ 213 הע׳ 17. ד״ה פדה בשלום תשל״ו). ובשו״ת עונג יו״ט ל (מב,א) מיישב מה שהגונב חצי שקל ושקלו יצא (רמב״ם שקלים ג, י) דשאני התם שמ״מ שילם חובו. ומשמע שבשאר צדקה באמת לא יצא משום מהבב״ע. (ואף שאפ״ל דס״ל שכ״ה גם בצדקה, לפי שעיקרה התוצאה, ובמצות שעיקרן התוצאה ל״ש מהבב״ע, כהדעות בזה (ראה קובץ הערות יא. ברכ״ש יבמות ב. ועוד) – מרהיטת דבריו נראה שעיקר כוונתו לפי שהוא בגדר חוב). וראה ישכיל עבדי שם. אבל בגפן פורי׳, להרשב״ז מפאס, שבת קנו, ב שבצדקה רב גוברה שאפי׳ יש בה אוצרות רשע תציל ממות.

צרכי רבים – בביצה כט, א, שאבא שאול בן בטנית כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות והביאום לפני הגזברים לירושלים, ואמרו להם אי אתם זקוקים לכך. אמרו להם אף אנו אין רצוננו בכך. אמרו להם הואיל והחמרתם על עצמכם  עשו מהם צרכי רבים. דתניא: גזל ואינו יודע למי גזל  יעשה בהם צרכי רבים. מאי נינהו אמר רב חסדא בורות שיחין ומערות. וכן נפסק הדין בשו״ע חו״מ שסו, ב. וברש״י יבמות כא, א: עריות אפשר בתקנה – כל זמן שלא הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט, אבל מדות גזל את הרבים הוא ואינו יודע למי יחזיר ואע”ג דקיימא לן יתקן בהם צרכי רבים לאו תשובה מעלייתא הוא. וברשב״ם ב״ב פח, ב: מדות שגוזל את הרבים א”א לו בתשובה שהרי תשובתו תלויה בהשבת גזילה דכתיב והשיב את הגזלה והוא אינו יודע למי יחזיר ואע”ג דאמרינן יעשה בהן צרכי רבים אין זו תשובה מעליא מאחר שאינו משיב לבעלים אלא שביררו לו המוטב.

וגדר צרכי רבים – ברש״י ב״ק צד, ב: בורות שיחין ומערות – להכניס בהן מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים אלמא אהדורי בעי. ובמאירי ביצה שם: אין לו מחילה אלא בצרכי צבור כגון בורות שיחין ומערות שהדבר מצוי ליהנות בהם הנגזלים או יורשיהם. ובארחות צדיקים שער התשובה: ואם לא ידע חשבון הממון ואינו מכיר האנשים אשר גזל יתן לו הקדוש ברוך הוא שיעשה צרכי רבים כגון לבנות גשר או לתקן בארות או לבנות בתי כנסיות או שאר צרכי רבים ותהיה הנאה ממנו לכל העולם למי שגזל ממנו וגם לאחרים. וראה גם ערוה״ש או״ח תרו, א. ולכאו׳ צ״ל שיעשה צרכי רבים אלו במקום שיש אפשרות שייהנה הנגזל או יורשיו – ראה גם שו״ת אורח משפט חו״מ יח. ובשו”ת שמחת כהן חו”מ ז, שעכ”פ אם יש לו בור או באר בחצירו יתן ממנו חנם לכל שואל וגם יצוה ליורשיו אחריו שיעשו כן, וכן אם אפשר יקנה איזה כלים שמשתמשים בהם לרפואה כגון מדחום שמודדין בו החום וחקנ״ה ומגאיי״ט [חוקן וכוסות רוח] וכדומה לזה שמשתמשים בהם לרפואה וישאילם חנם לכל מבקש דגם זה צרכי רבים הוא. וראה גם שו”ת חלקת יעקב חו״מ טז. וראה גם שו״ת משנ״ה יג, סד ליתן להוצאות העירוב. ועיי״ש במעשה שהי׳. ובשו״ת אג״מ חו״מ א, פח, שלבנין ותקון מקואות הוא כלצרכי רבים.

ודוקא צרכי רבים ולא מהני שיתן לאתרוג הקהל – שו״ת אפרקסתא דעניא ד חו״מ שטז. ושם, דבכל ישוב ישראל ישנם יחידים שיש להם אתרוג לעצמם ולא יהנו מאתרוג זה ואיך יצא ידי חובת התקנה, ולא משכחת לה רק בידע הגנב בבירור שאותם היחידים לא נכנסו אצלו בספק דמהם ודאי לא גזל. וכן שמא גנב מיתומים קטנים או מנשים שא”צ לאתרוג. ועיי״ש עוד טעם. וכ״כ בשו״ת ישמח לבב או״ח ג, דלא מהני אם יתן להדלקת נרות חנוכה בבהכ”נ דאית ביה פרסומי ניסא, דבעינן שיהנה הנגזל הנאת הגוף, אבל הנאת מצות לא חשיב הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו, ובפרט מצוה זו דהדלקת נר בית הכנסת אינה מעצם המצוה להיות פטורים מלהדליק בביתם ורק משום פרסומי ניסא מדליקין שם. וגם אין מוכרח שיתפלל שם הנגזל בביהכ”נ הזאת שהדליקו בה והרי לא נהנה גם בהנאת מצוה. ועוד דלא חשיב השבה אלא בדבר המתקיים כמו בורות שיחין ומערות, דעל כל פנים קרוב להנאת הנגזל עצמו ואם לא בא הוא בא בנו או בן בנו ברבות הימים, מה שאין כן במצוה עוברת דאפשר וקרוב להיות שלא יהנה הנגזל מהגזילה ולא חשיב השבה.

וכן לא מהני אם יתן לצדקה – אג״מ שם. ולכאו׳ בלא״ה הצדקה אינה מועלת משום מהבב״ע, כנ״ל, אא״כ להדעות שבמצוה שעיקרו התוצאה ל״ש (כנ״ל), או שבמצוה בין אדם לחבירו ל״ש. (ולהעיר שבכ״מ מצינו מהבב״ע בצדקה, ראה רע״ב ריש שבת. פמ״ג קסט בא״א ו. ועוד). ועוד, שכשהוא אחרי יאוש וש״ר אצל העני נראה שקיים המצוה. ואולי לא סגי בש״ר אצל העני וצ״ל אצל הנותן.

 

 

#19191