Is there any room to permit sitting between two women on a flight?
Question:
If I am given a seat on an airplane between two women, is it absolutely forbidden for me to sit there, or are there ways to permit it? (I am extremely uncomfortable asking people to start switching for no apparent reason – which they can understand -, as well worried it may make a Chillul Hashem if I start making a whole fuss.)
Answer:
In this case, there is room to be lenient due to several factors.
Nonetheless, it’s best if you place something in between to separate or hold something in your hand. Also, you should put your seat back or forward so it’s not in line with their seats. You should also recite the following verses during the flight:
אֵ֖ל מֽוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ. כִּ֤י לֹא־נַ֨חַשׁ֙ בְּיַֽעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּֽעֵ֗ת יֵֽאָמֵ֤ר לְיַֽעֲקֹב֙ וּֽלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּעַ֖ל אֵֽל.
לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַֽעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה.
א-ל ה’ הצילני מכל רע ומכל נזק וחלי ובידך כח וגבורה כי אתה א-ל. לא תטשני א-להי ולא תעזבני שמרני כאישון בת עין מלא שאלותי ותן לי בקשותי טרם אקראך תענני ואל תאמר לא.
If it’s in a row which has more than three seats, there are additional grounds for leniency.
Sources:
הסניפים להקל – שי״א שלא אסרו בישיבה. ועוד, שי״א שרק כשיש קשר בין הנשים – ראה הנסמן כאן:
ויש להוסיף לשם, מש״כ בשולחן חי שז, ב מצד הסברא שביושבים בפני עצמם ואינם נקראים צוותא חדא אין חשש.
וגם יש שנסתפקו אם אסור בנכריות – ראה שו״ת מהרש”ם רביעאה ד, קמח.
ועוד מצינו בבא״ח ש״ב פינחס יז דהיינו דוקא אם מכוונים יחד. ועוד שם שאם יש אחר ההולך בצדו בשוה לית לן בה. ועוד שם, שבאחת יושבת על האיטצבא ואחת בקרקע למטה נמי לית לן בה.
ומ״מ לרווחא דמילתא – יש לעשות כבפנים. וראה הנסמן שם. ובהפסק חפץ עדיף טפי לכאורה מהחזקת חפץ. וסרך ראי׳ או זכר לדבר מהפסק חפץ בישיבה בקרון עם אשתו נדה.
והפסוקים – ע״פ פירש״י ופיר״ח פסחים קיא, א. ובחוט שני אה״ע כא – ע׳ ע: הא דאיתא בגמ’ דאי ממצעא להו אשה לפתח באל ולסיים באל נראה דאף דכתב המהרי”ל (בליקוטים שבסוף הספר) דאין לעשות בזמנינו הרפואות המוזכרות בגמ’ היינו דווקא רפואה אבל לומר פסוק דאינו אלא משום סגולה לית לן בה.
אמנם, בחדא״ג מהרש״א הוריות יג, ב: בפרק ערבי פסחים חשיב אחריני דקאמר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין ואלו הן הכלב הדקל והאשה כו’ היינו לגבי סכנה ואיכא תקנתא בהנהו דנפתח באל ונסיים באל אבל הכא חשיב לקשים לתלמוד ולא אשכח תקנתא בהו. אבל ראה בשו”ת שלמת חיים ד, כ שר״ל דמהני גם לשכחה. וכ״מ בשו״ת מהרש״ם שם.
ועוד כתב בחוט שני שם: נראה דהא דאמרינן דאי ממצע לפתח באל וכו’ היינו דווקא רק אם במקרה נקלע למצב כזה אזי תקנתיה לומר פסוקים הנ”ל, אך לילך לכתחילה למקום כזה ולומר הפסוקים אין לעשות כן דלא מוזכר בגמ’ אלא אי ממצעא.
ובס׳ אוצר יד החיים תקכב, שהתקנה מועילה רק להממצעין, ולא להמתמצעין.
ומ״מ בדאא״פ ודאי עדיף הכי.
ובמדה מסויימת, עדיף לעשות כן ולא לעבור למקום אחר, בכדי שלא להרבות שיחה עם האשה – ראה גם אני אודך ב תשובות הגרח״ק כא – ע׳ ו.
#17041
