הבעל קורא קרא תיבת אדני (וירא יט, ב) עם קמץ במקום פתח

 

שאלה:

בשבת קודש פרשת וירא הבחנתי אשר הבעל קורא בתחילת עליה השלישית (פרק יט פסוק ב) קרא תיבת אדני עם קמץ במקום פתח. מכיון שרק קלטתי הטעות באיחור קצת, לכן משום מה לא תיקנתיו. אך אחרי סיום העליה (הארוכה…) משכתי את שימת לבו לענין, ואחרי דיון קצר החלטנו שיחזור ויקרא לעליה הרביעית מתחילת פרק יט. האם נהגנו כדין?

אף שבפסוק יח’ אדני כתוב עם קמץ אך שם כותב רש”י שהוא שם קודש.

אך אח”ז עלה בדעתי שמכיון שבפרק יח’ פסוק ג כתוב אדני עם קמץ וברש”י מביא פירוש שהוא חול, א”כ טעותו של הבעל קורא לאו דוקא שינה את המשמעות.

 

מענה:

למעשה, אין צריך לחזור ולקרוא.

 

מקורות:

אכן. הקמ״ץ יכול להיות גם בשם חול. וגם לשון רבים. וכדמוכח מזה שלא הכריעו בכל השמות לפי הניקוד. ומפרק יח, ג אין הוכחה מוצקה, שאפשר לפרש שהוא לשון יחיד, כיון שדיבר לגדול שבהם, או כפירוש האבן עזרא שדיבר לכולם אבל קראם בשם אדונם. אמנם בפרק יט, יח שלדעת כמה ראשונים הוא חול – וכן י״ג באונקלוס פ, אף דלא קייל״ן הכי – ונקמץ לפי שהוא סוף פסוק, ראה ראב״ע, רבינו בחיי, רד״ק עה״ת, שכל טוב, מדרש לקח טוב, ספר הגן ועוד – ומשמע שלולא שהי׳ סוף פסוק הי׳ בפתח, והיינו שהוא גם לשון רבים. וכן מצאתי בפי׳ יהל אור לאבן עזרא שם. ונמצא שהבעל קריאה החליף וקרא בניקוד של אתנחתא או סוף פסוק. ואכן מבטא חלק מהספרדים שלא להבחין וקוראים הכל בפתח. וכבר שקו״ט בזה. וכללא דמילתא שכל קדש בקמץ אבל אין כל קמוץ קודש – ראה כעי״ז פסקים וכתבים א, א. ולו שנית בהיכל יצחק א. ובמציאות מצינו בכ״מ לשון רבים הן בקמץ והן בפתח.

ובכלל, בדילג וטעה בניקוד, יש מקום קצת להקל. ואכ״מ.

 

 

#1646