האם מותר לשתות תה אם בטעות הכנתי אותו בשבת באופן ששפכתי עליו מים חמים ממיחם שכלי ראשון

 

אם התה היה בתוך שקית, מותר לשתות המים.

 

טעמים ומקורות:

ראה מג״א שיח, לב. שוע״ר שם כ. ואף שבדבר התלוי בפלוגתא, מקילים בדיעבד – ראה במשנ״ב שם ב שנשאר בצע״ק בד״ז. וראה שביתת השבת מבשל בבאר רחובות נח. וי״ל לפמש״כ בפמ״ג יו״ד קה בש״ד ה ושם סח במ״ז ט בדין הג׳ – שאין לצרף ספק זה לס״ס. והיינו אף שלא קייל״ן כר״ת דמבשל רק לחומרא ולא לקולא – נידון כודאי. וכבפמ״ג רנד בא״א יא שהמורה צריך לעיין מי הם החולקים. וראה אדה״ז שם בקו״א ב. מחה״ש שם יא. וראה גם פמ״ג שיח בא״א יד וכא ובמ״ז יח. וראה במ״ז טז מטעם אחר. ואוי״ל דס״ל דשאני משאר ספק פלוגתא שהוא ספק במציאות ומה״ט אסור כיון שהוא דשיל״מ, אבל בשאר ספק פלוגתא אינו בגדר דשיל״מ – ראה עד״ז שו״ת רעק״א א, סה. שאג״א צ. אבל ראה ראש יוסף שבת לט, א ד״ה והוי. וראה שם ד״ה והנה.  ובקצוה״ש קכד בבדה״ש ג בסופו לעניננו, שבדאורייתא יש להחמיר גם בפלוגתא. ואיך שיהי׳ אא״פ להתיר מכאן מחמת הפלוגתא. (אבל לפעמים מצרפים הסברא שעירוי אינו מבשל – ראה רב פעלים ג, ה, ה.  שו״ת יבי״א ד, או״ח לג, טז. שם י יו״ד נה לרב פעלים הנ״ל).

ואף גם למש״כ בחי׳ הצ״צ שבת ג, ה – ד״ה והנה כ׳ – מא, א – שלא למחות ביד הנוהגין לערות על טייא חדש, מיירי רק כשהניחו לעמוד ולהפיג רתיחתו. ובסו״ד שגם בהעבירוהו מן האור אם יש תנור בית החורף דבוק העירוי חשוב כבישול גמור. וראה שם מ, ב ד״ה לכאורה.

ואף שיש מקילים בעירוי על תבלין שהתבשיל לא נאסר ורק התבלין – ראה תורת שבת שיח, כה, וערוה״ש שם מה. ועוד זאת, שרק הקליפה אסורה – מ״מ עלי הטייא בעצמם כעובי קליפה. ועוד שי״א שטעם הקליפה מתערב בתבשיל. ועוד, שבדבר שנתבשל ללא קליפה י״א להחמיר. ותלוי בדעות הפוסקים ברמ״א יו״ד צא, ד  ובנו״כ. וכאן בפרט נראה דדיינינן לי׳ כדבר שצריך קליפה מדינא ולא משום חומרא, אף שתתאה גבר. וראה מג״א תסז, לג. וצ״ע.

ולכאו׳ עדיין מקום להתיר כשיש ששים כנגד הקליפה. ואף דמידי דעביד לטעמא לא בטל, וגם דשיל״מ לא בטיל, הרי דמיא למלח בכ״ר שנתבטל כשנימוח ונתבשל רק אח״כ. אבל בט״ז טו חולק במלח. ועוד, שבמלח שאני שה״ז נימוח ממש, ואילו כאן טעם הקליפה מתערב בשעת הבישול, ראה כעי״ז שו״ת מנחת שלמה א, ה, א. וראה פמ״ג שיח במ״ז טו, שבלא נרגש הטעם יש להתיר ואינו דשיל״מ, ומדמה לה לתקיג, ג – בביצה שנולדה ביו״ט ונתבשלה עם בשר שמותר ביש ששים, שהוא מין בשא״מ. אבל בכלכלת שבת דיני חימום בסופן, אפי׳ בתה שנצטנן, שאסור גם בדיעבד, וגם כשבטל בששים, משום דשיל״מ, אף שיש לצרף הדעות שאין בא״ב בלח ושעירוי אינו מבשל. ובנדון הנ״ל, ה״ז גם חמים מרובים על צוננים מועטים – ראה גם במשנ״ב יב בה״ל ד״ה והוא. וראה גם צ״צ שם לט, ג.

אבל בימינו שיש שקית, השקית במקום קליפה קאי. (וראה בכעי״ז אול״צ ל, ג). [ולהעיר מאג״ט האופה יד, ובס״ק לא, יתירה מזו להתיר לכתחילה לערות בעב יותר מכ״ק, כיון שמבשל רק כמאב״ד ומצד אחד ולאו כלום הוא. אלא שכתב שבתבלין שמוציאין טעמם לא מהני הך סברא, ונק׳ בישול כל צרכו מחמת הטעם. והוא דלא כפשטות הפוסקים, שהקליפה לחוד אסורה, והיינו בדבר עב. וראה במשנ״ב שיח בשעה״צ ה. (ומש״כ הו״ע במשנ״ב לט בשם הפמ״ג שבטייא יש חשש איסור דאורייתא – לפי שהוא דק ביותר, או לפי שמוציא טעמו). וראה גם שו״ת הר צבי א קונט׳ ט״ל הרים – ע׳ רסג. וי״א דל״ד שכאן מבשל הקליפה לגמרי, ואינו דומה לנצלה מצד אחד. וראה שביתת השבת מבשל באר רחובות נט].

ואין להחמיר כהדעות שאינו כתבלין. וראה הנסמן בשבת כהלכה פ״א הע׳ נא. שיח מז יג. אג״ט האופה לד.

ובנפסק הקילוח – נמי יש להתיר בדיעבד – ראה עולת שבת שיח, לא. משנ״ב שיח, עד. וראה שו״ת הצ״צ יו״ד עד.

וראה בנדוננו במאור השבת ב, יא הע׳ ז.

 

 

#15478