Is there a permissible way to kasher yeshiva’s fleishige microwave to be used for milchig?
Question:
Is there a permissible way to kasher yeshiva’s fleishige microwave to be used for milchig? In our case, there was no treif situation, but we’re not doing this regularly. We just have 2 fleishig microwaves and no milchig, so as a one-time thing, we want to switch permanently the status of the keli. Just checking, is that alright?
Answer:
Although the custom is not to kasher from fleishig to milchig or vice versa, even if done as a one-time thing, in this case specifically if you indeed plan on changing the status to milchigs forever, it is permitted to kasher it, following the guidelines provided here:
Nonetheless, it recommended to make an obvious mark on the microwave that it is designated for milchigs. This should preferably be done before kashering it.
(Note that some are stringent to never kasher a microwave, and rather purchase a new one.)
Sources:
בנוגע המנהג שלא להגעיל מבשרי לחלבי – ראה אצלנו הלכה יומית אות תשכז.
והנה, בשאלתם רוצים להחליף לצמיתות. ולכאו׳ יש מקום לצדד שהמנהג הוא רק במחליף מזמן לזמן ולא באופן חד פעמי שיהא לעולם. ויש להוסיף, מש״כ במהרש״ל הביאו בש״ך יו״ד פט, כב, לחלק בין נעיצה בקביעות בין בשר לחלב, לבמקרה. ואף שעיקרי דבריו רק אם קרה מקרה, י״ל דהה״נ לעשות כן פ״א שישאר כך לעולם. וראה גם חלקת יעקב יו״ד כג, שהוכיח שבנעשה בתמידיות חמור יותר. אבל אינו, וכדמוכח מפשטות המג״א תקט, יא, שבאמת מדינא דגמרא אסור לעשות כן תמיד, ועכ״פ אינו נכון – ראה גם במ״מ כאן:
https://asktherav.com/i-would-l-to-kasher-my-fleishig-oven-to-milchigs-make-some-milchig-food-and-then-kasher-it-back-to-fleishigsike-i-was-wondering-how-i-would-go-about-that-my-oven-has-a-clean-button/
ונהגו וגזרו גם בצורה חד פעמית, שמא יעשה כן תמיד.
ופשטות המשמעות שנהגו לא להגעיל מבשר לחלב ״או איפכא״, היינו גם במגעיל רק פ״א, שאם מדובר שמגעיל גם שוב, הרי ממילא ה״ז ״איפכא״.
והנה בנוגע לפסח כתב הפמ״ג תנא, באא ל להתיר לפי שהוא פ״א בשנה. ויש לפרש בתרי אנפי: שמגעיל רק לפסח ואחרי פסח חוזר או מפסח והלאה. ולב׳ האופנים כש״כ שיש להתיר כאן. אבל בשו״ת חת״ס יו״ד קי (הביאו בפת״ש קכא, ז, ובמשנ״ב תנא, יט. שם תקט, כה) להתיר בפסח לפי שאינו מכוון עבור הגעלה מבשר לחלב. ונמצא שלולא טעם הנ״ל אין להכשיר כן גם פ״א בשנה. ואולי בחת״ס מיירי רק כשמכשיר שוב אחרי פסח. וצ״ע שלפ״ז אין טעמו מועיל לאחרי פסח. ולהעיר שבשו״ת דבר משה תאומים תנינא צח, לח – וכן ראיתי בכ״מ – כללם כחדא.
שוב ראיתי בהגהות יד שאול יו״ד פט לש״ך כב הנ״ל, דמשמע באקראי מותר ולא בתמידות. אבל לא נראה שכיון לזה. והביא רק דוגמא מל׳ המג״א.
וממש״כ בכ״מ להתיר ללוקח ויורש ומי שקיבל במתנה – משמע שגם במחליף לעולם אסור. וגם מדברי הפמ״ג מקום לומר שכוונתו שבדבר המזדמן רק פעם בשנה לא חששו, אבל דבר שיכול להזדמן לעתים קרובות אסרו. וכן נראה שהבין בשו״ת חמדת משה פלרמוטר מד. ומצאתי בשבילי דוד סוסי׳ תמב, כתב לפרש בד׳ הפמ״ג שכיון דהוא רק לזמן מועט לא חשו. ונמצא שגם לדבריו אין להוכיח להתיר. גם בשו״ת מהרש״ם ב, רמא, נקט בדברי הפמ״ג דשאני בפסח דאיכא היכרא. וגם ל׳ הפמ״ג שבפסח נזהר הוא משמע כן. (וכן העתיק בא״א מבוטשאטש תקט בשם הפמ״ג שע״י היכר מתירים. אבל לכאו׳ כוונתו על ההיתר להטריף קודם. וראה גם שרה״מ ד, עא, ה. שם ו, כב, ב. ובאמת יל״פ ההיתר באו״א, שכיון שכבר נטרף, מוכרח להגעילו. וע״ד ד׳ החת״ס שמגעילו מטעם אחר ולא בשביל חלב. לאידך, מזה שלפסח ל״כ כטעם הנ״ל, שבלא״ה צריך הכשר, וכל שכבר הגעיל עלתה לו הגעלה גם לפמבשר לחלב, ונזקק לטעם אחר, משמע שאי״ז טעמו במטריף מקודם). ומסתבר שגזרו גם במחליף לצמיתות, שחשו שמא יעלה בדעתו להחליף שוב. סוף דבר לא מצאתי למי שיכתוב להדיא להתיר.
ועכ״ז, בנדו״ז נ״ל להתיר, לפי שבשעהד״ח לא נהגו להחמיר. ובשלמא, בשאר כלים הרי יכול להטריף קודם, אבל במיקרוגל שנהגו להחמיר לא להגעיל בשא״ס, נמצא אתה מזקיקו לקנות חדש, ואין לך שעהד״ח והפסד גדול מזה. ואף שיכול להשתמש בו לבשר, הרי אין לו צורך בזה, שכבר יש בידו מיקרוגל לבשר. (אבל אין לומר, שכאן אין בידו להטריף, שבכלי חלב יכול להשתמש בו לבשר עוף, אבל כאן שהשתמשו לבשר בהמה, אם יבשל חלב, הרי עובר על בישול בב״ח – שהרי יכול להמתין עד שיהא אב״י). ולא מסתבר לומר, שיכול להקנותו לאחר ולקנות אח״כ ממנו – שלא התירו רק למי שקנה או למוכר להגעיל עבור הקונה (ראה דרכ״ת יו״ד קכא, נט), דלא אתי למיטעי, משא״כ להערים ולמכור או ליתן במתנה בכדי שיוכל להגעיל לא התירו.
או כלך לדרך זה, דאעיקרא דמילתא י״א שאין זיעת אוכלים, ועוד כמה קולות בזיעה – ראה אצלנו הלכה יומית אות תרכב. ועוד כמה קולות הקלו במיקרוגל, שי״א שא״צ הגעלה כלל, וממילא אין מכשול כ״כ. וכל כי הרי אין להחמיר בדבר שהוא רק ממנהגא, כמ״ש הפוסקים, ראה מהרש״ם הנ״ל. ועוד. וראה מש״כ כעי״ז מהר״ם בריסק בשו״ת ירושת פליטה כ, ו שבכלי זכוכית יש להקל מחמת הדעות שא״צ הגעלה כלל. וראה גם גם שו״ת מנח״י ב, ק בסופו, שבהגעלה מצד חומרא אין לחוש להמנהג.
ויש להוסיף, שבאין לו כלי אחר עבור חלב, נראה שאין לחוש להמנהג – ראה כעי״ז בשו״ת אג״מ יו״ד ב, מו (הן בטעמו להתיר בשעהד״ח בכ״ח אחר יב״ח, דל״ש שיבואו לטעות, והן שהזהירות לא להשתמש באותו סכין לחלבים ולבשר, מותר בדלית ברירה כגון שאין לו סכין אחר כעת, והרי דין הסכין הוא היסוד לנהוג שלא להגעיל מחלבי לבשרי), ועד כאן לא נהגו להחמיר אלא ביכול להשתמש בכלי אחר לחלב. ואף שבמג״א משמע שביש לו רק כלי אחד גרע טפי, שיבוא להחליף רצוא ושוב, ואתי למיטעי, והיינו שבכלי אחד הוא מדינא ולא רק ממנהגא – היינו בכלי אחד לשניהם, שחשו שיחליף כל הזמן, שזה אסור מדינא דגמרא. אבל בנדוננו שיש לו שני כלים, ואין לו כלי אחר לחלב, וגם איכא תרתי לטיבותא, שאין לו כלי אחר ואין לו ברירה, וגם מחליף רק באופן חד פעמי, כולי האי לא מחמרינן. ומצינו בכיו״ב שיש שהקלו בתנור ללבן מבשאר לחלב או איפכא, שאף שלכמה דעות המנהג גם בליבון, וכן עיקר, ראה אצלנו שם בלינק הנזכר, נהגו להקל בדבר כיון שתנור עולה דמים הרבה וקשה לקנות עוד תנור. (ואף שכשמשתמש רק בכלי אחד חמור טפי – סמכו על כך שי״א שאינו מדינא ממש, ורק עצה טובה קמ״ל, ראה אצלנו שם בלינק הנזכר. וגם שי״א שבליבון לא חשו למנהג זה, גם בליבון קל, או מטעם שכיון שדרך להשתמש בו לעולם ע״י היסק תחילה לא יבוא לידי טעות,בראה שם).
ומש״כ לציין על הכלי – לרווחא דמילתא, שלא יטעו. ובפרט שהוא במקום שרבים מצויים, בישיבה, ויש חשש שיטעו. ועוד הרווחנו, שי״א שע״י היכר בגוף הכלי מהני להכשיר אח״כ, שה״ז כהטריף קודם – ע״פ פמ״ג וא״א מבוטשאטש הנ״ל. והרי עיקר המנהג מיוסד על כך שצריך לסמן הסכינים שלא יטעה – ראה שו״ת אבן יקרה יו״ד לה, הביאו באר״ח ספינקא תקט, ה. וכ״פ בהליכות אבן ישראל פסח דיני הכשר כלים נה. (אבל לא סמכנו להתיר כן לכתחילה בכל הגעלה מבשר לחלב – שבפוסקים לא הובא היתר הנ״ל. ובדבר הרגיל טובא, שהרי דינא ועכ״פ מנהגא לסמן של חלב, הו״ל לאשמועינן, אף שיל״ד. ולהעיר מפר״ח צז, א בעיקר חששת הט״ז שם במדוכה שהשתמשו בו לבשר שאסור להשתמש בה, דא״כ ליתסר להגעיל מבשר לחלב, דהא ליכא היכרא בכלי. והפר״ח לא שמיעא לי׳ כלומר ס״ל כלל להאי מנהגא – ראה אמרי דוד תקט, ד. ובאמת, כבר העיר על הפמ״ג, בשו״ת ר״י מילר פד, ושם קמא, דדילמא האמת כן ושצריך לעשות היכר. ומשמע בדעתו שבעושה היכר לית לן בה בחששא הנ״ל. אבל לאו דוקא דס״ל לעיקר כהאי מנהגא, שהרי לא הביאו, אף שציין לסי׳ תקט. וראה שו״ת חיי הלוי ו, קכב, בדעת הפמ״ג הנ״ל, דלא מהני רק היכרא דלהטריף קודם, שהוא היכר גדול, שיודע שתמיד אא״פ להשתמש למשך זמן קודם ההגעלה). ועוד זאת, שיש טעם לשבח דוקא לעשות היכר ולהגעיל מבשרי לחלבי, שבל״ז יש לפעמים חשש מכשול גדול, שבמקום שרבים מצויים יש חשש שישתמשו בשל בשר לחלב, ורק כשיש ב׳ מערכות נפרדות ומסומנים היטב כאו״א בפ״ע ניצלים ממכשול, כידוע ליודעים. ונמצא, שאדרבה טפי עדיף דוקא לעשות כן שמכשול זה גדול יותר מהמכשול שמחמתו נתייסד המנהג.
#15157
