האם צריך לברך מחיה המתים לאחר שלא התראינו עם קרובינו יותר משנה?

 

או לברך שהחיינו במקרה של יותר מחודש?

והאם לראות תמונה או וידיאו מוקלט או בזמן אמת נחשב כמו ראייה ממש?

 

מענה:

על פי דין צריך לברך שהחיינו אם עברו יותר משלושים יום. אלא שלא ראינו נוהגים כן (והעידו על המנהג בכו״כ אחרונים דלקמן. ומהם – ראה יוסף אומץ דלקמן, שאין נזהרים בברכה זו. ובא״א מבוטשאטש רל, שנשתקע מלברך שהחיינו ע״ז, ושטוב רק בהרהור או בלשון חול. ובערוה״ש דלקמן, שעכשיו מקילים מאד בברכה זו. ובבא״ח דלקמן, שלא נהגו העולם בזה, ויש ג״כ סמך וטעם למנהג, ולכן יברך בלא שו״מ ויהרהר שו״מ בלבו. ובבני ציון דלקמן, שלא ראיתי נוהגים כעת לברך לא ברכת שהחיינו ולא מחי׳ המתים. ובנימוקי או״ח דלקמן, שמנהג ישראל תורה, ואולי מטעם חכמי הדורות. ובשו״ת בית ישראל דלקמן, שמנהג העולם שמקילים בזה. וראה ספר השיחות תשמ״ט ח״ב ע׳ 738, שצ״ע הטעם).

כמו כן, בנוגע לברכת מחי׳ המתים אחר שעברו י״ב חודש – מנהג העולם שאין מברכים. (וראה יוסף אומץ תנא, מפני שחברים כאלו הם מעטים. וכ״מ הטעם בערוה״ש רכה, ג. ובליקוטי מהרי״ח דיני ברכת שהחיינו – קלז, א – דבעינן החביב עליו הרבה ושמח בו, ומאן מפיס היאך נקרא חביב עליו הרבה ובעוה״ר ערבה כל שמחה, ואין אדם שמח בחבירו. ובבני  ציון ליכטמאן רכה, ג, דלא בקיאינן בשיעור החביב עליו הרבה ושמח בראייתו. ולהעיר מכעי״ז לענין אחר בשעה״צ רכה, לג. ובשו״ת אפרקסתא דעניא לו, ב, הב״ד א״א מבוטאטש הנ״ל, והוסיף, שהטעם מובן, שעכשיו החביבות בין אדם לחבירו בעוה״ר במדרגה שפלה מאד, ומכ״ש שי״א שברכות אלו הן רשות. וראה ברכת הבית כד בשע״ב א, שמה שעכשיו אין רגילים לברך בשו״מ אינו נכון, אבל באינו חביב עליו הרבה ואינו שמח כ״כ בראייתו לא יברך בשו״מ, ומ״מ נהגו לומר ברוך ה׳ שאנו רואים זא״ז ויוצא בזה. ולהעיר גם מטור רכה שצ״ל שמח מאד בראייתו. אבל בס׳ האגודה ברכות ר, ששמח קצת בראייתו. אבל בסה״ש שם, כשאמרו לרבינו טעם הנ״ל, האריך בשעתו בשלילת הדברים.

ובחסל״א רכה, טו, שמברך רק על מי שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו, אבל על אחר יותר טוב שלא ינהגו לברך בשו״מ כי גברה חנופה וכו׳. וכ״כ בשו״ת ר׳ עקיבה יוסף או״ח א, עו, ושם ב, קעו, שהרבה פעמים יברך מחמת הבושה. ובנימוקי או״ח ממונקאטש רכה, א שבעוה״ר אם יהי׳ המנהג הזה ע״פ הלכה לברך יברכו ברכות לבטלה מאה פעמים ויותר בכל יום משום דרכי שלום, ולכן מנהג ישראל משום לא פלוג שלא לברך כלל בזה. וכעי״ז ממש בהליכות שלמה תפלה כג, יב.

ועוד טעם מצינו, בשו״ת בית ישראל לנדא לג, כיון שהיא רשות, ובגלות לא נכון להרבות בשהחיינו של רשות, ושהיו צדיקים וקדושים שלא בירכו גם על פירות. ועיי״ש במה שמ״מ מברכים העולם על פירות, ושיש לחלק.

ובבא״ח ש״א עקב יג, לגבי ברכת מחי׳ המתים,  דאנינא עתיהו דאינשי שמברכים עליהם כך. והב״ד בכה״ח רכה, ו.

ואף שכמה מטעמים הנ״ל תמוהים קצת, ועוד שהרי כשתיקנו ברכות אלו, לא חששו לסברות הנ״ל – מ״מ סמכו העולם על כך, ובפרט שיש מהסברות שיש לחוש להם יותר בדורות האחרונים).

ובפרט כשיש קשר ע”י הטלפון, ועכ״פ – ע”י שידור חי. (ואפשר, דהא גופא הטעם למנהג בזמננו. ויתכן שגם כשלא ראה ושמע וכו׳, כיון שבטח הי׳ נודע הו״ל כאילו קיבל פריסת שלום. וכ״כ בשו״ת תעלומות לב קונטרס הליקוטים או״ח כד. ועוד. וראה משנ״ב רכה, ב. אבל דעת אדה״ז בסדר ברה״נ יב, יא שאפילו היתה לו ידיעה בינתיים בכתב או בע״פ מברך, ולא רק שמברך שהחיינו כבשו״ת הלק״ט א, רכ, ועוד כו״כ פוסקים, אלא גם ברכת מחי׳ המתים).

אין לברך ברכות הראי׳ על ראי׳ בתמונה או וידיאו ואפילו בשידור חי.

ראה סדר בה”נ פי״ב סעי’ יא ובלוח שם סעי’ כב ובבדה”ש סי’ סו סק”ו וראה שו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ יז ובהערה ב שם. וראה בארוכה דרך האתרים סי״ד. וש״נ.

 

 

#1481
#4139