Pores Mapah on Friday Purim

 

Question:

When doing pores mapah, can I stop eating and make kiddush before it’s shkiah?

Let’s say by candle lighting time, so that the women don’t need to wait to eat.

 

Answer:

Yes, you may make kiddush before it’s shkiah provided you davened mincha before pelag. Nonetheless, for whatever reason, in 770, the custom was that they waited until nightfall with kiddush.

PS The procedure of pores mapah isn’t lchatchillah and is only done when no other choice exists. It’s not our minhag to do so on Purim.

 

Sources:

משהגיע בין השמשות הוא זמן קידוש (ורק בליל פסח צריך להמתין עד שחשיכה, ראה גם שו״ע אדה״ז סוסי׳ תעא), ואסור לטעום מאז אא״כ קידש. ואם אמר בואו ונקדש אחרי פלה״מ נאסר כבר לטעום מאז. ונהגו להמתין בקידוש עד צאה״כ. (ואולי הוא מאותו הטעם שנהגו גם לענין תפלת ערבית בליל שבת להתפלל בזמנה דוקא. וראה גם מע״ר סי׳ קיז. ואולי גם בכדי שלא לאכול משהגיע ח״ש קודם צאה״כ, שהוא זמן ק״ש. ובפרט שמפסיקים בלא״ה משקיעה מלאכול. ועוד, שי״א לברך בפה״ג והמוציא – ורק משום ספק אין מברכים – וא״כ ה״ז כסעודה חדשה. ועפ״ז צריך לקרוא ק״ש לפנ״ז. אבל בט״ז סק״ד ומג״א סק״ה מפורש שנק׳ התחיל בהיתר. וראה גם הנסמן בס׳ ישראל והזמנים ח״א סכ״ז).

ואף שמותר לקדש גם מפלה״מ (וגם בממשיך סעודתו ופורס מפה – ראה שו״ע סרע״א סי״ג במוסגר. אבל להעיר מצל״ח פסחים קה, א) – ראה משנ״ב סרע״א בבה״ל ס״א ד״ה מיד, דהיינו רק לר״י, אבל לרבנן צריך להמתין עד בין השמשות (או ״קודם לשעה זו במעט״). וכ״כ בשו״ת פרי יצחק ח״ב ס״ט. ומ״מ, אנן קייל״ן אם התפלל באותו יום מנחה לפני פלה״מ כר״י יכול לקדש אחרי פלה״מ, ואין לחוש למה שבשאר הימים מתפלל אחרי פלה״מ כרבנן. וכ״ה כבר ברי״ץ גיאות, והובא בב״י סרס״ז ובמג״א שם. וכ״ה בס׳ העתים סכ״ו. ועוד. (אלא, שלדידי׳ חיישינן לתרתי דסתרי גם במה שנהגו כרבנן בשאר הימים. ואנן לא קייל״ן הכי. וראה בארוכה במג״א שם. ואף שבמג״א כתב שמשום תוס״ש מותר (וכן מצינו בכמה ראשונים בטעם ההיתר לקדש מבעו״י) – יל״פ בדבריו (כפי שכפה״נ הבין בבה״ל שם) דהיינו רק שמה״ט עבדינן הכא כר״י, ולכן א״צ להקפיד על תרתי דסתרי ביחס לשאר הימים. ושו״מ שהאריך בהבנת דעת המג״א בשו״ת בו תשיב ח״א ס״ח ענף ח. והנה, בשו״ע אדה״ז סרס״ז ס״ב מחד גיסא כתב בתחילת דבריו שדין קידוש כדין תפלה, ומשמע שגם בזה צריך ליזהר לא להתפלל מנחה באותו יום אחרי פלה״מ. אבל במוסגר הוסיף טעם שבתוס״ש נעשה כשבת לכ״ד. ואולי ספוקי מספק״ל בד״ז. וראה לקו״ש חט״ז ע׳ 235 הע׳ 31. חי״ט ע׳ 58. ועוד).

 

פורס מפה בפורים שחל בע״ש:

אין המנהג כן – אף שיש שנהגו בזה (ראה נהר מצרים הל׳ פורים סי״ג שכן נהגו בירושלים. אבל יש שכתבו שאין המנהג כן בירושלים).

ובכ״מ הביאו ממאירי פסחים קא, א. כתובות ז, א. ועוד. (וראה גם בסמ״ק מצוריך סרע״ז. ובפסקי ר״י מקורביל – נדפס בס׳ זכרון נר לשמעי׳ סנ״ו). אמנם, המאירי גיטין לח, ב, ס״ל (כשאר הראשונים) שמדינא אין איסור כלל לעשות סעודה בע״ש במקרה מצד איזה צורך, ורק לעשות כן מנהג קבוע אסור. ובהכי מיישב מאי דקייל״ן שא״צ להפסיק ואוכל והולך עד שתחשך. (וכ״כ גם במאירי פסחים צט, ב, אלא שכתב שמכוער הדבר). אבל אנן קייל״ן לדינא (ראה שו״ע אדה״ז סרמ״ט קו״א סק״ב) שאסור אפי׳ פ״א בימי חייו (כמ״ש בפמ״ג סרמ״ט בא״א סק״ה, והב״ד במשנ״ב שם ס״ב בבה״ל ד״ה אסור) ושיש לחלק בין סעודה גדולה לסעודה קטנה. (אבל בבה״ל נראה שנקט גם בדעתם שסעודה גדולה שאינו רגיל בה אסור אפי׳ באקראי). ועפ״ז, מה שאמרו שאוכל והולך עד שתחשך היינו בסעודה קטנה דוקא. ואף שבסעודה שזמנה היום מותר לפי שאא״פ לדחותה, עכ״ז הא קייל״ן שמצוה לכתחילה להתחיל קודם שעה עשירית (ובסעודת פורים נהגו אף יתירה מזו להקדים ולעשות בשחרית). וכן גם במש״כ בערך לחם למהריק״ש סתרצ״ה – אא״פ לה״ר מזה שהרי לא הביא הדין להתחיל לכתחילה קודם שעה עשירית. וגם הוא סיים עלה, שהכל לפי המנהג (וכמ״ש בב״י שם בשם הארחות חיים). ובמג״א סתרצ״ה סק״ט מיירי במי שמשכה סעודתו (״הי׳ אוכל״) ולא לכתחילה, וכד׳ השואל בשו״ת מהרי״ל סנ״ו דדוקא דיעבד אם משך סעודתו עד הלילה פורס מפה ומקדש.

וראה גם לקט יושר ע׳ 156 שאע״פ שמדינא מותר אין נוהגים כן.

וראה לשמע אזן ע׳ קמא ע״ד פורים תרפ״ז שחל בע״ש (ושם: כמדומה רפ״ו. אבל אינו מתאים לקביעות השנה) בלענינגראד, שאמר כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע: איר דארפט דאס ניט וועלען. וראה שיחת ש״פ משפטים תשל״ד בסופה. ולמעשה לא נהגו כן בהתוועדויות דפורים במשך השנים, וההתוועדות נדחתה לש״ק.

ולהעיר שבלא״ה הטעם שממשיכים לתוך הלילה בפורים בכלל ל״ש כ״כ כשחל בע״ש, שהרי הוא משום פורים דמוקפים (ראה לבוש סתרצ״ה ס״ב), ובמוקפים גופא אין עושים סעודת פורים בשבת. ועוד, שבשו״ת תרוה״ד סי׳ קי כתב שהכל כסעודה אחת, משא״כ כשפורס מפה ומקדש שהוא כסעודה חדשה.

ואפילו בהתוועדויות דיום האחרון של יו״ט הפסיקו לנהוג בזה – ראה שיחת יום שמח״ת תשד״מ [ועד״ז כבר לפנ״ז מאז יום שמח״ת תשל״א]. ובשיחת יום שמח״ת תשמ״ח: שאין פורסים מפה ומקדשים לאחרי שפסקו לנהוג כך בחב״ד. (ובהנחה אחרת משיחה הנ״ל: בחב״ד אין נוהגים לעשות פורס מפה ומקדש). ויתירה מזו, שבשנים האחרונות (מאז ר״ה תנש״א) נדחית ההתוועדות דסיום ומוצאי יו״ט לגמרי (גם ללא אכו״ש) לשבת שלאחריו. ובשיחת ליל ו׳ דחה״ס תנש״א נזכר בסיבת הדבר (גם) בכדי לצאת מכל הענינים והספיקות בהענין דפורס מפה ומקדש וכו׳. (וכן נאמר מלכתחילה בטעם שלא תהא התוועדות בשמח״ת בשנת תשל״א – ראה משבחי רבי ע׳ 155).

ובכלל, כ״ק אד״ש עצמו מעולם לא נהג בזה – ראה שיחת יום שמח״ת תשי״ז. יום ב׳ דר״ה תשכ״ד. וראה סה״ש תש״ד ע׳ 39 ובהערת כ״ק אד״ש לשם. (ובשיחת תשי״ז שם שהוא מטעמים ידועים. ולהעיר משו״ע אדה״ז סרע״א סי״א שכל בעל נפש יש לו ליזהר לכתחלה שלא לבא לידי כך ויפסיק סעודתו ויברך ברכת המזון קודם שיגיע זמן קידוש היום. והיינו לא רק מצד הספק בדין ברכת המוציא אלא גם בברכת בפה״ג, וכדמוכח במקורו במג״א סק״י: כי יש הרבה דעות בדינים אלו. ומה שצריך לברך ברהמ״ז קודם זמן הקידוש, ולא סגי לסיים האכילה מבעו״י ולברך אח״כ, היינו הן מצד הספק בברכת כוסש״ב, שלדידן לית לן בה שאין שותים הכוס בכגון דא (ראה תהל״ד סק״ב) והן מצד חשש ברכה שא״צ  על אכילתו שלאחמ״כ. אבל במפסיק אחרי ברהמ״ז ומתפלל ערבית אין כאן בית מיחוש. וכן מעשה רב.

(ומה שאנ״ש לא נזהרו בחומרא הנ״ל בהתוועדות דיו״ט אחרון שחל להיות בע״ש, וכ״ה בס׳ המנהגים ע׳ 57 – כיון שהחומרא רק לבענ״פ. ומה שלא הקפידו להתחיל לפני שעה עשירית, שכצ״ל גם בממשיך אח״כ ע״י פריסת מפה וקידוש (ראה טושו״ע ושו״ע אדה״ז סוסי׳ תעא. ואולי שאני התם שהוא איסור מדינא. אבל ילה״ר שגם בע״ש אסור גם באופן כזה (באם היא ס״ג של משתה שאין זמנה היום. ומזה מובן גם בנוגע להמצוה לימנע לכתחילה בס״ק), ממשה״ק הראשונים מ״ש האיסור לקבוע סעודה להא דקייל״ן שאוכל עד שתחשך, וחילקו בכמה אנפי, כנ״ל, ול״כ ליישב בפשיטות – כמ״ש בריטב״א וחי׳ הרמ״ה גיטין שם – שבממשיך בסעודה אחרי הקידוש שאני וש״ד) – כיון שאינו מעשי, ומצד מעלת וחשיבות ההתוועדות דחו הזהירות להתחיל לפני שעה עשירית שהיא רק למצוה. ובשו״ת מהרי״ל שם, שאם אא״פ בע״א כדיעבד דמי. וגם אא״פ לה״ר מזה לסעודת פורים שהיא ס״ג של משתה וחמורה יותר. ואולי ה״ט שההתוועדות דפורים מעולם לא היתה באופן כזה. ועוד להעיר, שעיקר הטעם אינו שייך כ״כ בהתוועדות דיו״ט האחרון, שאכלו מעט מאד, ובודאי אינו גורע מהתיאבון בסעודת שבת. אבל בשו״ע אדה״ז סרצ״א ס״ד משמע שאפי׳ באוכל מעט כביצה ויותר (ראה מש״כ בקובץ העו״ב לך לך תשס״ג בדעת אדה״ז) מצוה להימנע מלקבוע סעודה, ואפי׳ בסעו״מ שזמנה היום (ראה משנ״ב סרמ״ט ס״ב בבה״ל ד״ה מלקבוע. סרצ״א ס״ד בבה״ל ד״ה אחר). ולהעיר משו״ע אדה״ז סרמ״ט סק״ג לחד שינויא, שכשממשיך בסעודה ואינו מפסיק האצטומכא פתוחה לאכול לתיאבון. וראה גם מנוה״ט סרמ״ט סק״ח. וראה גם שו״ע אדה״ז סרצ״א ס״ג. אבל בתוד״ה סמוך – פסחים צט, ב, לתי׳ בתרא, שבמפסיק בהלל והגדה דמיא לסעודה אחרת לגבי אכילה לתיאבון. ואולי הה״נ במפסיק בקידוש. ואכן כ״ה להדיא בשו״ת חת״ס או״ח סע״ו (בדעת בה״ג). ועוד, שבנדו״ז י״א שצריך לברך בפה״ג והמוציא מחדש – ורק מחמת ספק אין מברכים – וה״ז כסעודה חדשה). וגם ע״פ קבלה – ראה כה״ח שם סקכ״ב. וכ״ה בשם אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע בלשמע אזן שם).

[ובלא״ה, גם בכל סעודת פורים שהמנהג להמשיך תוך הלילה, כתבו הפוסקים שיברך ברכת המזון תחילה ויאמר ועל הנסים, ואח״כ ילך לבית הכנסת להתפלל ערבית, ואח״כ יכול לאכול ולשתות ולשמוח עוד דהא מצוה בשמחה בשני ימים. ובספר סדר היום הזהיר ש״לא יתעכב בסעודה עד חצי הלילה כדי שלא יאחר ק״ש ותפלה, כי לא תקנו דבר כדי לקלקל ח״ו, אלא יעשה באופן שזה וזה יתקיים בידו, וחפץ ה׳ בידו יצלח״. ולהעיר, שגם בנוגע לנדו״ד גופא, בפורים שחל בע״ש ונמשכה סעודתו לליל שבת, כתב המג״א שם שיברך ברכת המזון תחילה ואח״כ יתפלל ערבית בכדי שלא ישתכר ולא יברך ברהמ״ז].

וביחוד, נוגע למבצע פורים – ראה שיחת מוצאי ט״ו בשבט תשל״ז (שהועתק אצלינו בתחילת הלוח-יומי לחג פורים), שצריך לסדר מבצע פורים באופן שנזהר בעצמו וגם שומר על אחרים שתהא שמירת שבת, ושלא יצא מזה שנגרם אצל אחרים היפך דשמירת שבת ח״ו, אפילו אצל כוחו וכח כוחו, עיי״ש.

 

 

#13313