Is the half Kaddish immediately following Tachnun, considered גמר תפלת י״ח? And only can be said if there was תפלה י״ח בציבור?

 

1) There is Machlokes amongst the later Poskim whether this Kaddish is considered גמר תפלת י”ח. (see the quoted sources below for the context of this Machlokes).

2) In a case where there was no Minyan for Shmoneh Esreh, the usual Chatzi Kaddish & Kaddish Tiskabel should not be said.

3) Nonetheless, if one wishes to do so, it is appropriate (for an אבל or someone else) to say Kaddish Sholem without Tiskabel (i.e. Kaddish Yosoim) both after Tachnun and after U’vo L’tzioyn, and then continue the Kaddeshim in the usual order after Shir Shel Yom etc. However, the common custom is not to say the kaddish after tachanun.

 

Sources:

1) שו”ע אדה”ז סי’ נה ס”א וס”ד. וראה משנ”ב שם סקי”ט בשם רעק”א שם לגבי קדיש זה בפרט לאמרו כשיצאו מקצת עשרה. ובערוה”ש חולק ע”ז. אבל אין ללמוד מדעת המחמירים שם להקל כאן לאמר הח”ק בלי תפלת י”ח בציבור לפניה ובפרט שנראה שדעת אדה”ז מצדד יותר לדעת רעק”א הנ”ל אף שלא כ”כ בפירוש.

2) בטעם אמירת ח”ק – ראה שו”ע סי’ קל”א סעי’ א’. לבוש סי’ קל”ב. וראה פרמ”ג סי’ נ”ה משבצות זהב סק”א. והוא בכדי להפסיק אחר שמו”ע ותחנון שהיא מצוה בפנ”ע. וראה מטה משה בספר עמוד העבודה אות ר”ח. וראה גם שערי תפילה ומנהג סי’ ל”ח.

וראה ביאור הלכה סי’ נ”ה ד”ה תפילת ערבית, דאין לומר חצי קדיש כשיצאו מקצת קודם חזרת הש”ץ. ובתהל”ד שם אות ג’ סובר לומר חצי קדיש, וכן הוא מסקנת הפרמ”ג.

אבל כאן כשלא הי’ ציבור שהתפללו שמ”ע ביחד פשוט שאין אומרים ח”ק.

ומצו״ב מה שכתבנו לח״א בענין אמירת הקדיש כשיצאו מקצתן: בהערות לס”י פסק בסכינא חריפא כדעת המשנ”ב סנ”ג סק”י שביצאו מקצתן לאחרי תחילת חזרת הש”צ אומר גם הח”ק בין תחנון לשמו”ע. וצ”ע דתליא באשלי רברבי, ולדעת כמה פוסקים (ערוה”ש ועוד) אין לומר ח”ק. ואם כי לא נעלם ממנו שכ”כ כמה מגדולי הפוסקים – מ”מ סתימת רוב האחרונים (החל מתרוה”ד ורמ”א וכו’) שהזכירו רק ק”ש והשמיטו ח”ק, הלא דבר הוא. ומה גם אדה”ז שכמ”פ נגרר אחר לשון הלבוש, וכאן השמיט ענין זה. ואם כי בשו”ת דברי נחמי’ (בסוף חאו”ח בבי’ עהב”י סנ”ה) נוטה לאומרו וכ”פ הקצוה”ש, צ”ע לפסוק כן בפשי’ מבלי להזכיר עכ”פ דעת החולקים. ובפרט למנהגנו להימנע מקדישים שלא לצורך, ונזהרים בזה ביותר. [בקובץ מגדל אור חוברת ח ע’ צ ר”ל בדעת אדה”ז שח”ק שייך לתפלת לחש ואפשר לאומרה גם אם יצאו מקצתן לפני חזרת הש”ץ. ודבריו מחודשים].

3) כמו כל כל הקדישים שבסיומי התפלה, שאומרים על אמירת פסוקים אחרי שש”י, עלינו ותהלים. וכן המנהג לפני תפלת מנחה בת״ב. וגם בפוסקים שכתבו שא״א תתקבל – מפורש שאפשר לומר קדיש שלם לחא תתקבל. וראה שו״ת משנ״ה ו, יז.

ובמור וקציעה סט, שרשאי לומר קדיש שלפני מנחה. ובפמ״ג שם בא״א ג שאפשר שיש לומר גם קדיש שלפני תפלת העמידה בערבית. וראה גם ארחות חיים ספינקא ב.

ויש שנמנעו מזה. וראיתי שיש שכתבו טעם בדבר מחשש שאין עשרה הלומדים, ראה תורת חיים סופר שם ווהובא בלקט הקמח החדש יט. אבל אין מנהגנו להקפיד בקדיש דרבנן רק על עשרה שומעים. וגם נהגו לפרוס על שמע ומאי שנא. ולא עוד, אלא שיש המורים לומר אפי׳ תתקבל, ראה שאלה 9543. ואין לנו לאפושי פלוגתא כ״כ.

וז״ל ערוה״ש סט, יא: כתב רבינו הרמ”א יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית כמו בשחרית. ולא נהגו כן משום דליכא קדיש בערבית כמו בשחרית עכ״ל. כלומר דבערבית ליכא רק ברכו ולא חששו לברכו בלבד לפרוס על שמע מפני זה. מיהו נ״ל דזהו לפי הפריסה לברך גם הברכה ראשונה אבל לעשות ברכו בלבד יכולין גם בערבית, ולמה יגרע ערבית משחרית, וכן הוא המנהג הפשוט דמי שלא התפלל עדיין ערבית ויש עשרה שכבר התפללו עומד ואומר ברכו והכל עונים ברוך וכו׳. ולפי מנהג הספרדים שאומרים גם בערבית קדיש קודם ברכו ואומרים מקודם פסוקים לא יאמרו הקדיש אלא אם כן יש עשרה שיאמרו עמו הפסוקים. ודבר זה בארנו לעיל סימן נ”ה סעיף ט, עיין שם.

אבל כנ”ל אין מנהגנו להקפיד בזה, ולכן רשאים לומר קדיש (יתום), היות שמדובר באמירת פסוקים בעשרה, ובמקום שנקבע מכבר (אף שמטעם אחר). וראה מכתב כ”ק אדמו”ר הידוע (הובא בשלחן מנחם ח”א ע’ רנה והנסמן שם) ומביא כמה טעמים לימנע מאמירת קדישים במקום שאין חיוב, ומסיק בכל זאת לאומרם, וכמה מהטעמים שם שייכים גם בנדו”ד.

וראה גם כאן:

קדיש תתקבל בלי חזרת הש”ץ

 

 

#12874