« go back

תשעה בחדר, שישה התפללו שמו”ע ביחד, אחרי ש[רובם] גמרו שמו”ע נכנס העשירי. אז אחד שעדיין לא התפלל חזר התפילה בקול. האם מותר לו לומר קדיש תתקבל? אם זה משנה- ב”חזרת בש”ץ” לא היו תשעה עונים?

 

למעשה:

אין לומר קדיש תתקבל עבור אחד שלא התפלל ומתפלל בקול.

וגם באם מתפלל עבור הציבור שלא שמעו קדושה אין לומר תתקבל.

מקורות:

דעת הנוב״י מהדו״ת או״ח ס״ז שקדיש תתקבל שבתפלת שחרית ומנחה (משא״כ בערבית) לא קאי (רק) אתפלת לחש כ״א (גם) על חזרת הש״צ. (וראה למטה כאן בשאלה דומה). אמנם, א״צ שהש״צ יאמר כל התפלה בקול, וסגי באומר ג׳ ברכות ראשונות, כמפורש להדיא בדבריו, שתתקבל קאי (גם) על הקדושה. (וצ״ע בשו״ת לבו״מ מהדו״ת ח״א סי״א שהחמיר מאד מחמת ד׳ הנוב״י שלא לומר תתקבל גם בעשרה שהתפללו בלחש והש״צ התפלל רק ג׳ ראשונות בקול). [ובשו”ת יד הלוי או”ח ס”ט דסגי שהתחילו שמו”ע בעשרה. ופשוט].

אבל, באופן שלא התפללו בתור ציבור, אלא שהיחיד שלא התפלל אמר ג׳ ראשונות – או כל התפלה – בקול בכדי שישמעו קדושה, נראה פשוט דל”ש תתקבל, שהרי אין כאן “צלותהון ובעותהון” דהציבור. וע”כ לא קאמר הנוב”י אלא להוסיף, דלא סגי בתפלת הלחש דהציבור וצ”ל גם חזרת הש”צ (בשחרית ומנחה. ואף שד”ז צ”ב רחב מאיזה טעם יש לחלק, וגם שצ”ב לפ”ז מש”כ דסגי בג”ר בקו”ר, שה”ז רק סידור שבחיו ש”מ ולא “צלותהון”, עיי”ש בלבו”מ.- מ”מ אין לנו לזוז מדבריו ללא ראיות ברורות. וראה למטה). אבל אא”פ ללמוד מדבריו לגרוע, שא”צ תפלת הצבור, וסגי בתפלת יחיד בקו”ר. וכ”ז פשוט וברור.

ואף שיש מגדולי הספרדים דס״ל שאפשר לומר תתקבל גם עבור אחד שלא התפלל (ראה פתה״ד סי׳ קלב. כה״ח פלאגי סי״ג. כה”ח סופר סנ”ו סקל”ז. ועוד. ויש מהם דס״ל שצ׳ ג׳ מתפללים – ראה הגהות איש מצליח סס״ט) – למעשה לדידן אין לומר תתקבל כ״א בציבור שהתפללו, כמפורש בדברי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים.

אמנם, מצאנו ראינו מחלוקת הפוסקים, שבשו״ת מהרש״ם ח״ד סי׳ קכג מחלק בין קדושה שנאמרה עבור הציבור או יחיד שאמר בקול בכדי שיוכל לומר קדושה. אבל דבריו לא נת’ כל צרכן, ולאו רישא סיפא, דמחד גיסא כ’ בפתח דבריו דמיירי בציבור שהתפללו בלחש [וכן עולה מהמפתחות – ראה מה שהעיר בזה בשו”ת מנח”י ח”ט ס”ו ד”ה והנה  כי כן], ונשען ע”ד הנוב”י, שאין תפלת הלחש מספיקה עבור תתקבל, ור”ל שכשהתפללו בלחש בציבור (בעשרה או בששה מתוך עשרה) סגי בכך שהש”צ  התפלל ג”ר בקו”ר (וכנ”ל, ד”ז מפורש יוצא בד’ נוב”י עצמו). אבל כשהתפללו ביחידות, אף שששה מהם לא שמעו קדושה א”י לומר ק”ת. או”ד שגם בכה”ג אומר תתקבל, ורק ביחיד ממש שלא שמע קדושה והתפלל בקול עבור הקדושה א”א ק”ת, כמשמעות סו”ד. אלא, שבהגהותיו לאר”ח סנ”ה מוכח שלדעתו בכל אופן אומר ק”ת כשצבור לא יצאו יד”ח קדושה וקדיש.

אולם, בהגהות חכמ”ש רסי’ נה מוכח שגם בכה”ג א”א ק”ת. וחזר ע”ז בכ”מ – בחיבורו קנאת סופרים השמטות לשנות חיים סי’ קי (לא, ב). ונדפס גם בשו”ת האלף לך שלמה או”ח סמ”א (י, א). וכן עולה מד’ שו”ת חתן סופר סי’ קי, עיי”ש דמוכח להדיא דמיירי שלא שמעו קדושה לפנ”ז. וכן מוכח בלבו”מ הנ”ל. [ובכ”מ ה”ר מד’ שו”ת שבו”י “ג ס”ג. ואינו נוגע לכאן. וכן גם מש”כ במשנ”ב סס”ט סקי”ז].

ומכיון שמידי ספק לא יצא, וגם ד’ המהרש”ם לא נתבררו להדיא, יש להוורות למעשה כנ”ל. וכמדומה ברור שכן המנהג.

 

תשובה בנוגע לשאלה דומה: ראה רעק״א סנ״ה שנסתפק ונשאר בצ״ע. ומדבריו מ׳ שהבין פס״ד הרמ״א שא״א תתקבל בכיו״ב, ושלא בא לפסוק כ״א לשאול. ובשו״ת נוב״י מהדו״ת או״ח ס״ז מחלק שתתקבל דשחרית שייך לחזרת הש״צ דייקא (משא״כ בערבית) ולא שבקינן פשיטותי׳ מחמת ספיקו דרעק״א. וגם בשו״ת לבו״מ מהדו״ת ח״א סי״א שכ׳ להוכיח שלא כדבריו – למעשה כ׳ שחלילה לחלוק על הנוב״י. (אבל להעיר שהתשו׳ הוא לבנו של הנוב״י). ועייעו״ש מהדורא תליתאי סל״ד סק״ג שכ״כ.  וכ״פ במשנ״ב בבה״ל ד״ה ותפלת. כה״ח סקל״ט. תורת חיים סופר סק״ה. וצ״ע בפמ״ג בא״א סק״ג.

שו״מ בתהל״ד סק״ג דפשיטא לי׳ לומר תתקבל.  וכ״כ בשו״ת אבן ישראל ח״ט סס״ג.

ולפענ״ד דעת הנוב״י מכריעה נגד כולם. ובנדו״ד, מוכח ברעק״א שהבין שכ״ד הרמ״א ג״כ.

ולהעיר שבלא״ה דעת המחבר שלא לומר תתקבל אפי׳ באמר חזרת הש״צ, ודיינו לפסוק שלא כדבריו בהנ״ל, ולא בנדון דידן. ולהעיר שי״א שגם בערבית א״א תתקבל.

וראה מגדל אור חו׳ ח׳ בדעת אדה״ז בהנ״ל, והוא ע״ד הפלפול.

 

 

#553


Add Comment

Your Email address will not be published