Personal Requests on Shabbos

 

Question:

I was told that we are not supposed to ask for requests of Hashem on Shabbos.

Is there an exception to that “rule”, like when auspicious days fall out on Shabbos? (i.e. are we supposed to go ahead and ask anyway?)

 

Answer:

According to Halacha one may not request their needs on Shabbos.

One of the reasons for this is because Shabbos accomplishes everything by itself without the need for us to resort to asking for it.  Even when Rosh Hashana or Yom Kippur – which are the most auspicious days of the year to request all of our needs – fall out on Shabbos we do not request our needs with Avinu Malkeinu.

You can make all your requests after Shabbos ends, especially regarding Yud Tes kislev which we celebrate the 20th of kislev as well.

Additionally, anything which is part of the standard text of davening is permitted. Thus, you may have your requests in mind in the Davening of Shabbos, especially during the sections of davening which we say on Shabbos for personal needs (which are permitted being that they are part of the Nussch which the Chachomim instituted) like Yehi Rotzon in the morning Berochos, the middle Beracha of Shabbos Shemone Esrei, Eloki Netzor at the end of Shemone Esrei, Brich Shmei when the Aron Hakodesh is opened and Yekum Purkan and Mi Shebeirach before Musaf. It is important that we have extra kavana when reciting these tefillos. This is more preferred over any personal prayers.

As well, requests for a Refuah Shleima of critically sick person or spiritual requests are permitted on Shabbos. However we do not confess our sins on Shabbos.

We must use out these auspicious days especially when they fall out on Shabbos for extra Davening, learning, Farbrengen and undertaking good resolutions.

 

Sources:

כטעם שבפנים, שבקשת צרכיו נפעלת מחמת השבת – כ״ה בס׳ אמרי אמת איגר ב ס״פ וילך.

וכבר העירו, ברכה אמצעית דשבת כולל מעין כל הי״ח ברכות, שקדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך היינו בקשת צרכיו הרוחניים – דעת, תשובה, סליחה, וגאולה (אף שעיקר הברכה על גאולה מהצרות), ושבענו מטובך קאי גם על צרכיו גשמיים – רפואה ופרנסה, ושמחנו בישועתך היינו בקשות עבור הכלל ומתאים לברכות קיבוץ גליות, צדקה ומשפט, ברכת המינים, שכר הצדיקים, בנין ירושלים, ביאת בן דוד, ואח״כ וטהר לבנו לעבדך המכוון כנגד שומע תפלה.

לענין ר״ה ויו״כ – הנה בכלל יו״ט קיל משבת, ראה מג״א קכח, ע. ומה״ט מקילים באמירת רבש״ע בעת הוצאת ס״ת ביו״ט משא״כ בשבת. והארכנו בגוף הענין במק״א. ובשע״ת תפח, ב אפשר להעמיס בדבריו שתחינה מותרת ביו״ט משא״כ בקשת צרכיו. (ולפעמים תחינה חמורה יותר, שבע״ש במנחה א״א תחנון משא״כ ברכות אמצעיות. ומה״ט א״א אבינו מלכנו במנחת ע״ש שהוא כמו תחינה – מחה״ש תקפד, ג). ור״ה ויו״כ קיל טפי, ראה מט״א תקפד, כה לענין מי שבירך לחולה, אפילו כשחל בשבת ובאלף למטה שם. וכ״ה משמו בס׳ המנהגים חב״ד ומחזור חב״ד, אף שמנהגנו להחמיר במי שבירך בשויו״ט. וראה כוכבי אור ע׳ רסב בשם הר״י סאלאנטער. הליכות שלמה מועדים תשרי א, טו. ובכ״מ. לאידך, מי שבירך קיל טפי, שאינה בגדר בקשה אלא ברכה. וע״ד יקום פורקן (ראה שו״ע אדה״ז רפח, יד) – ראה שו״ת אבקת רוכל יא.

ומ״מ באבינו מלכנו החמירו טפי, כשחל בשבת, וכמו שהחמירו באבינו מלכנו אף שהוא טופס ברכה – ראה הטעם בשו״ת הריב״ש תקיב. ולהעיר מארחות חיים ר״ה ב שכתב טעם אחר שמעיקרא תיקנוהו בתענית ציבור, ואין ת״צ בשבת. והיינו שאבינו מלכנו גרע משאר בקשות מטעם זה. ומכלל דברי הריב״ש שם, שגם בטופס ברכה החמירו כשאינו חלק מגוף התפלה. ולא התירו אלא בטופס ברכה ממש. ועד״ז הוא בשו״ת רבינו אברהם בר יצחק אב״ד קא. וראה גם ביהגר״א תריט, י. א״ר תקפד, ז. (ועפ״ז מובן מה שהוצרך אדה״ז רפח, יד, לפרש ביקום פורקן שאינה תחינה אלא ברכה ולא די בכך שהוא טופס ברכה). ובלבוש תקפד, ב, טעם אחר שהחמירו באבינו מלכנו ורק בשבת. וכבר הובא ממחה״ש שאבינו מלכנו בגדר תחינה ולא בקשת צרכיו. ולאידך, ביו״כ שחל בשבת מקילים לאומרו בנעילה, שאם לא עכשיו אימתי. ואכ״מ.

בקשות רוחניות מותר – כ״כ כמה אחרונים ע”פ אדה”ז רפח, ח. וראה דרישה קפח, ה. ונמצא כבר כן באהל מועד ע׳ 94. אלא שוידוי וכו’ א”א ע”פ קבלה.

ואילה״ק ממה שמבדילין בחונן הדעת להתיר בקשת צרכיו – מג״א רצד, א. אדה״ז שם – כיון שחונן הדעת שייך גם לגשמיות. וראה באו״א 19175. ועוד, שמ״מ לא התירו ברכות שמונה עשרה אף שהם טופס ברכה ומותר. אלא שהוא משום כבוד שבת.

[וכבר האריכו בכ״מ לתווך הטעמים באיסור תפלת שמו״ע משום בקשת צרכיו (כנ״ל. וכ״ה בתנחומא וירא בתחילתו) וכבוד שבת. ותרוויהו איתנהו בה. וראה אבודרהם מנחת שבת ששילב בין הטעמים.

ומועתק בזה מה שכתבנו בשעתו לידידנו הרה״ג הרשד״ב שי׳ וולפא בנושא זה:

לכאורה הביאור הפשוט בהסתירה אם אסור לבקש צרכיו בשמו״ע (כבירו׳ ברכות פ”ה ה”ב, שאסור לתבוע צרכיו עד שיבדיל. והובא להלכה בשו״ת הרשב״א א, תשלט. וכ״פ המג״א רצד, א. אדה״ז שם א. שם רצט, ו. קפח, ד), או רק משום כבוד שבת לא אטרחוהו (ברכות כא, א. ט״ז רסח, ב. אדה״ז שם ב. שם תפז, ב. ועוד. והעיר מזה במ״מ וציונים אשכנזי שם רצד) – שאף שאסור בבקשת צרכיו, בשמו״ע שהוא טופס ברכות אין איסור שאלת צרכיו, ומ״מ לא אטרחוהו. וכ״ה באו״ז ק״ש צה. ראבי״ה ברכות במקומו. ערוה״ש רסח, ג. ועוד.

אלא שבכך לא די ליישב כיון שמפורש בשו״ע אדה״ז שם, שגם בתפלת י״ח שייך איסור שאלת צרכיו שלכן תיקנו הבדלה בתפלה לפני ברכות אמצעיות. ולכאורה הא גופא טעמא בעי (גם לולא דברינו) כיון שהוא טופס ברכות. ועכצ״ל שלא אטרחוהו משום חשש בקשת צרכיו גופא שמא יצטרך – ראה עד״ז תנחומא וירא. ספר הפרדס לרשי״ דף שטו. מחזור ויטרי קמ. שבה״ל קכח. המנהיג שבת סי״א. אבודרהם תפלת מנחה בשבת. שלמי חגיגה ערבית ליל שבת. שו״ת זקן אהרן סל״ח. אבל ראה ארחות חיים סדר תפלת שבת שחרית, שהם ב׳ טעמים ושיטות. וראה אצלנו שם באו״א.

ועוי״ל שאחרי שתיקנו שלא יתפלל נעקר גדר טופס ברכות. וצ״ע. ובפרט שלפ״ז אי״מ מה שאומר אותה ברכה שהתחיל בה, ע״כ ממכתב הנ״ל].

וכן בכלבו לה, שכתב הטעם שאין אומרים והוא רחום בשבת משום בקשת צרכיו, אף שמבקש על כפרת עוונות, הרי נוסף לזה שבראשונים אחרים וגם בכלבו מובאים טעמים אחרים, ועוד שמצינו בראשונים שיש נוהגים באמירתו (ראה בכ״ז נו״כ לטושו״ע או״ח רלז ורסז), הרי גם לכלבו י״ל דכאן מבקש גם על הגשמיות כלישנא דקרא, ולא ישחית וכן ולא יעיר וכו׳.

 

 

#12201