How long is considered היסח הדעת for saying the Bracha and smelling בשמים again?

 

היסח הדעת means that you don’t have in mind to smell more and then changed your mind. If you do have in mind to smell more, even if it is a long break, it’s questionable whether you can make a bracha.

If you are smelling the same exact besamim you previously bentched on and left the room, it is questionable whether this is in itself considered היסח הדעת and one should not make a brachah, unless a long time passed also. However, for besamim you didn’t bentch on previously, even if you had them in mind during the brachah, this is considered היסח הדעת.

It’s noteworthy to add that on yom kippur when one wants to specifically make extra brochos it’s better to smell different besamim each time which one did not have in mind while making the original brachah.

 

Sources:

אדה״ז מ״ו ס״א. חיי”א כלל קמ”ה סל”ג. קשו”ע סי’ קל”ג ס”כ.

והנה, הפרמ”ג מ”ז סי’ רי”ז סק”א מסתפק באם יוצא לחוץ אם לברך שנית על אותם בשמים, שי״ל שבשמים שעל השולחן עדיף מחנותו של בשם, והובא בקצות השולחן סי’ ס”ב סקי”ט. אולם במשנ”ב שם סק”ו כותב בפשטות דאינו מברך שנית אא”כ הולך לעסקיו וכדומה דהוי היסח הדעת.

וראה מט”א סי’ תרכ”ב ס”ג, קשו”ע וחיי”א הנ”ל. והנה נחלקו במג״א ריז, ב, וט״ז סוסי׳ תרלט, שלמג״א בדעתו לחזור אחר זמן מרובה מברך. אבל בט״ז שם גם בכה״ג אינו מברך. ובאמת להמג״א גם ללא שינוי מקום מברך אחר זמן, שהרי ס״ל שם ג, ד שינוי מקום לא מהני בבשמים.

והנה בא״ר תרכא, יג כתב ליישב קושיית השל״ה יומא במש״כ סדה״י להריח בהם ביו״כ כל שעה, דהא קייל״ן דדעתו לחזור לחנותו של בשם אינו מברך, וה״נ דעתו להריח בו כל היום ואיך מהני לברך שנית – דהכא דעתו להריח בהם משעה לשעה ודוקא בדעתו לחזור לאלתר אינו מברך. ועוד, דהתם ליכא אלא הליכה משא״כ הכא מניח דבר המריח מידו, וכשרוצה להריח צריך לחזור וליטלו, והוי היסח הדעת גמור.

ובמט״א שם כתב שצריך להפסיק בינתיים זמן גדול שיהי׳ היסח הדעת יסתיים, והוסיף שטוב שיריח בכל פעם בשמים אחרים אף שהם מאותו המין. אמנם באלף למטה שם ב כתב דצ״ע דאפשר אף בהפסק זמן גדול לא מהני שאין כאן היסח הדעת שלא להריח עוד. ושוב כתב דאם ישן בלילה או בבשמים אחרים שפיר הוי היסח הדעת. ובלא״ה, הפמ״ג ריז בא״א א הכריע כמג״א. וכ״פ המשנ״ב שם ו. קיצור שו״ע שם. ועוד.

ונמצא שיש כמה אופנים להתיר לברך שוב לכו״ע: בבשמים אחרים, או בישן בינתיים, או ביציאה גמורה לעסקיו, וכן ביש לו עצי עשבי ומיני – ראה מט״א שם. ולדעת הא״ר גם בלא״ה יכול לברך כל פעם אחרי הפסק משך זמן.

בשיעור זמן הפסק לענין ריח – ראה גם אג״ק ג ע׳ ריא. והנה שם נראה דקאי בתי׳ בתרא שבמג״א ריז, ג, שלכן כתב בדעת המג״א שאפשר לברך לאלתר, דס״ל שרק בחנותו של בשם אינו מברך שוב. אמנם להביאור שם בשיעור הפסק, צ״ע בדעת המג״א מהו גדר ״דעתו לחזור מיד״ שבכה״ג אינו מברך, ומהו גדר ״לאחר זמן״, דלכאורה בריח ליכא שיעור כלל, כמשנ״ת שם. ובמט״א כתב ״זמן גדול״. וצ״ע שיעורו. ולא מסתבר להגדיל השיעור כ״כ יותר מג׳ שעות.

 

 

#11656