« go back

א). לשון רבנו בשו”ע צב:ב בתפילה הוא “אם יכול להעמיד יעמיד” אבל לקריאת שמע וברכותיה כותב “צריך להעמיד”, האם יש חילוק לדינא? ב). לענין להפסיק לגדולים באמצע ברכת קריאת שמע במקום שהוי בל תשקצו, באיזה שיטה של בל תשקצו אנו הולכים, האם יש להקל כדעה הב’ במהדו”ב. גם בסידור מביא שתי הדיעות, אבל בסידור מביא דעה של פרסה בסוף, ומשנה בסדר מהמהדו”ב, האם יש לדייק מזה? ג). בצב:ב מבואר לסכנת נפשות מותר להפסיק, אבל מסיק שרק לגדולים יוכל להפסיק בקריאת שמע וברכותיה, ולכ’ במקרה זו של בל תשקצו (שאינו יכול לעמוד פרסה), הרי ע”פ השיטה במהדו”ב שם שקטנים הוי סכנה במקום שאינו יכול להעמיד פרסה, האם סומכים על זה להפסיק לקטנים תפילה לזה, שהרי לסכנה מותר, או רק לסכנה ממש כמו שמציין לסימן קד? ד). ראיתי שרבנו כותב שיעור גדול למיל – שעה וחומש בכמה מקומות, אבל בהכנסת שבת כותב שהוא שעה ושלוש חומשין, האם יש להקל בכאן לשעה וחמש?

 

שאלה א.

השינוי בלשון הוא בגלל הקשר. לגבי תפילה כותב שיעמיד עצמו גם לגדולים וגם לקטנים. ובנוגע לק”ש אומר שאם רצה מרחיק ומטיל מים .. אבל לגדולים צריך.  כלומר ה״צריך״ בא לשלול את ההנהגה שמותרת בנוגע לקטנים.

שאלה ב. 

מה שקובע הוא הסידור שנכתב באחרונה, ושם יש שיטה קצת שונה מהשיטה הב’ בשו”ע, וההסבר שלה בפשטות הוא רק במקרה שבו האדם מרגיש צורך ללכת לבית הכסא, והוא צריך להעמיד את עצמו כל הזמן, דהיינו שהוא לא יכול להסיח את דעתו מהצורך (אף שגם אם אינו מעמיד עצמו – אין הכרח שיעשה צרכיו מאליו ללא שידחוק עצמו מעט מזעיר). ומ״מ, אם יכול להעמיד עצמו כך עד שיעור פרסה אינו עובר.

שאלה ג.

אינו נחשב סכנה להפסיק עקב כך את התפילה.

שאלה ד. 

לשאלתו בשיעור מיל בסדר הכנסת שבת – לא נכתב בסדר הכנסת שבת שהוא 96 דקות.

 

מ”מ

ב.  בנוגע לשיעור בל תשקצו – פשוט שעל הסידור סומכים דבתראה היא. ובסידור ב׳ דעות – שלא ישהה כלל, וי״א כשיעור פרסה כשיטה ראשונה שבמהדו״ב. ובהערות על שו״ע אדה”ז החדש טעה במהדו״ב ג, יא בציון צג, ששיטה זו לא הובאה בסידור. אבל, לאידך, בסידור כתב להדיא שהוא רק כשהרגיש בנקביו ומעמיד עצמו. ולכאו׳ הוא כעין שיטה שני׳. אבל אינו, והחילוק בשתים, הן בהרצאת המחלוקת בין ב׳ הדעות, שלפמש״כ בסידור – לכו״ע ל״ש ב״ת אא״כ הרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו, ולפי דעה בתרא שבסידור – אפשר להקל יותר, שאפי׳ במעמיד עצמו א״ע, אם יכול להעמיד עצמו בשיעור פרסה א״ע. משא״כ במהדו״ב, שלכו״ע מותר כשיכול להעמיד א״ע כשיעור פרסה. ולדעה בתרא – גם בפחות משיעור פרסה אי״ב משום ב״ת אם אינו מתאוה הרבה וכו׳. והן בהגדרת ״מעמיד עצמו״, שלמהדו״ב היינו באופן שהי׳ עושה צרכיו בלי שום דוחק אפי׳ מעט מזעיר, אבל לפמש״כ בסידור, עצם זה שהרגיש בנקביו טמעמיד עצמו הוא גדר האיסור אף שבל״ז אינו בא מאליו. ולמעשה, בדרבנן אפשר להקל כשיכול להעמיד עצמו עד שיעור פרסה.

ג. בנוגע לסכנה בקטנים ששאל שיהיה מותר להטיל מים בתפלה – פשוט שאינו. והכוונה רק שיכול להביא במשך הזמן לידי סכנה. ושו״ר שכבר נתקשה בזה במגן גבורים שלטי גבורים צב, ג. ועיי״ש ב. וראה כוכבי יצחק לירושלמי ברכות ב, ג אות כד.

למעשה, כמדומה ברור שלא נהיגי להתפלל כשמים שותתים. וראיתי בכה״ח צב, ח שבמים הרבה גדול כבוד הבריות וילך למק״א.

ד. כבר כתבו כמה שהסברא שהשיעור 96 דקות היא טעות דמוכח, אף שמצינו באחרונים למאן דס״ל הכי. וגם היתה אהובה על הגרא״ל ע״ה קפלן והחרה החזיק אחריו בנו בכמה קובצים. ובקצרה: יש ב׳ שיטות בשיעור מיל. אבל אין ב׳ שיטות בשיעור ד׳ מילין, שפשוט כשנקטו ד׳ מילין התכוונו למילין בני 18 דקות. והאריכו בזה כמה וכמה, כולל הרב פייגעשלטאק באיזהו מקומן, ומהם בקובץ פלפול התלמידים מונטריאל. ועוד.