With the calendar and the way Shavuos falls out this year (5781), can one take a haircut on Friday the 3rd of Sivan?

 

No.

In case it is not possible to get a haircut on Sunday, one can (and should) do it on Erev Shabbos.

 

Sources:

כגון במקום שהמספרות סגורות ביום ראשון. (והדגשנו בפנים “במקום שאא”פ כלל להסתפר”, שהרי בד”כ אפשר להסתפר במכונה פרטית בבית, וכאן איירינן בדאא”פ כלל באו”א, ודלא כמי שטעה בזה. וראה גם מפי השמועה בס’ בדרכי החסידים ע’ 199. וגם משם מוכח כדברינו כאן). ובהקדם, שעיקר דברינו כאן למנהגנו דוקא שמקפידין ע״פ האריז״ל לא להסתפר קודם ערב חגה״ש, כמובן. ולאידך, כשחל עחה״ש בשבת נהגו היתר להסתפר כבר בע״ש. וא״כ הה״נ בנדו״ז.

ומצינו בנוגע ל״ג בעומר שחל באחד בשבת, שלדעת הרמ״א סתצ”ג ס”ב נוהגין להסתפר בע״ש מפני כבוד שבת. וכמה אופנים בדבר – שהוא היתר לחוד, כל׳ שו״ת מהר״י ווייל סנ”א ״התרתי לספר״. או דאדרבה מחמת כבוד שבת עדיף לספר כבר מע״ש, שלא יהא זלזול לשבת, שמסתפר לל״ג בעומר ולא לשבת. וכ״מ בשו״ת נוב״י קמא או״ח סכ”ח. ונז׳ סברא זו בין השיטין בחכמת שלמה דלקמן. וראה גם פעולת צדיק דלקמן. וראה ערך לחם למהריק”ש סתצ”ג סקי”ב כעי”ז. ועוד אופן, שכיון שבשבת ל״ש אבלות, מותר כבר מע״ש משום מקצת היום ככולו. וכ״מ בביהגר״א שם. וראה שו״ת אג״מ ח”ט או״ח סל”ו שסיכם כל האופנים.

והנה, כבר נחלקו בחל ר״ח סיון או אייר באחד בשבת – לנוהגים היתר בזה – אם מותר להסתפר כבר בע״ש. (ובמג״א סק״ה גם באוסרים עד ר״ח אייר ומר״ח אייר ואילך, להתיר מפני כבוד השבת מטעם אחר, כיון שיש תוספות שמחה שבת ור״ח. וכ״פ בשו״ע אדה״ז שם ס”ח). וראה פמ״ג שם בא״א סק”ה. ובחכמת שלמה שם כתב לחלק, דחיישינן לאונסא ביום אחד, וממילא בר״ח סיון שחל באחד בשבת יכול להסתפר גם אח״כ. אמנם בנדו״ז סברא זו אינה מעלה ארוכה, שאם אתייליד אונסא ביום ראשון הרי לא יוכל להסתפר לכבוד הרגל. ומצוה להסתפר לכבוד הרגל שלא יכנס מנוול. ולכאו׳ אף ששבת חמור מיו״ט – מצות תספורת ברגל עדיפא משבת. ובנדו״ד תרווייהו איתנהו כבוד השבת וכבוד הרגל.

ונחלקו בנדו״ד, שבשו״ת הר המור ס”ז כתב להתיר בנדוננו. והובא גם בשו״ת דברי ישראל או״ח קמו. אבל בהגהות חת״ס על גליון השו״ע סתצ”ג ס”ב כתב שלא הקיל בדבר ואסר. (ולכאורה סברתו, דשאני ל״ג בעומר דאיהו גופא יו״ט, וממילא התירו גם לפני שבת, מפני כבוד השבת. אבל בערב שבועות שאינו יו״ט ורק שנסתיימה האבלות לא התירו מפני כבוד השבת לפני השבת. וצ״ב. והנה, בתחילת דבריו ציין לשכנה״ג, וכפה״נ הכוונה להגב״י סק״ה. וכן מצויין במהדו״ח. ומשמע קצת, שהוא ע״פ ובהתאם לדבריו. איברא, שלדידי ולדכוותי לא מובן הדמיון, שהרי לכל הסברות שבכנה״ג לא ראיתי מקום לחלק בין לג״ב ביום ראשון לעחה״ש ביום ראשון. אלא שהחת״ס סיים עלה ״אע״ג דיש לחלק״. ובעניי לא הבנתי מעיקרא השייכות. ובכלל, דעת שכנה״ג בעצמו לאסור גם בלג״ב שחל ביום ראשון. ואילו בהגהות חת״ס אזיל בתר דעת המתירים. ושו”ר שעמד בכוונת החת”ס בשו”ת משנ”ה דלקמן, אלא שלא הרגיש בהנ”ל. ובתשובה למהר”ם חביב (בעל כפות תמרים וגט פשוט) מכת”י שנדפס באורייתא גל’ יח, ר”ל שגם בחל ערב שבועות בשבת אין להסתפר בע”ש. אבל בסו”ד נוטה להקל).

אמנם, אנן לדעת חכמי הקבלה קיימינן השתא, ולדעתם אין כאן משום אבלות גרידא כ”א ע”ד הסוד. ואין מקום וסיבה להתיר מע״ש מחמת טעמים הנזכרים. וכ״כ גם בשו״ת פעולת צדיק ח”א סי’ קמד.

ומ״מ בנדון שבפנים שלא יוכל להסתפר לכבוד הרגל מעמידים על עיקר הדין. ויש בזה ג״כ כבוד שבת. וכבר שקו״ט בכוונת טור ברקת סתצ”ג ס”א שנקט טעמא דכבוד שבת אף דס״ל לעיקר להתיר בכלל מיום מ״ח ע״פ הקבלה – ראה פעולת צדיק שם.

ולהעיר שבלבוש סתצ”ג ס”ב אכן פי׳ באופן מחודש בטעם ההיתר להסתפר בע״ש כיון שלג״ב ביום ראשון, שהוא חגא שלהם והגוים אין מספרים אז. וראה בא״ז שם בדעתו. ובשכנה״ג הנ״ל הבין כן גם בדעת מהרי״ו.

ומכיון שעיקר חומרא זו הוא רק ע״פ הקבלה (וכמשנת”ל בתחילת הלוח בהערה, שנראה עיקר שלא החמירו בה מצד אבלות, וכנ”ל, גם ע”ד הנגלה משום אבלות מצינו בפוסקים להתיר, וספיקו לקולא), ומהרש״ו עצמו כתב בהגהותיו לשעה״כ (פו, ד) בטעם הנהגת אביו שגילח ביום מ״ח לעומר, שדחה אותו ואמר שמא לא יכול המגלח לבוא למחר לגלחני ואשב במועד בלא תגלחת – הכי נקטינן. ואף דס״ל למהרש״ו שהוא דיחוי בקש, מ״מ הטעם אמיתי מצ״ע. וראה גם שו״ת מנח״א ח”ג סס”ה שכתב כטעם הנ”ל.

[ומש”כ מהרש”ו מעצמו בטעם הנהגת אביו מהרח”ו דס”ל להתיר ממ”ח ואילך – הרי למעשה לא קייל”ן הכי, ודעת האריז”ל עצמו אינה כן. וגם מהרש”ו כ”כ רק בדא”פ. וראה בשו”ת רב פעלים ח”ד בסוד ישרים סט”ו שכתב לשלול סברת מהרש”ו, עיי”ש. ובנהר פקוד דלקמן הביא בדעת מהרש”ו שהי’ ע”פ סיבה (ולא מטעם הנ”ל שבכלל יש להתיר מיום מ”ח). ואיך שיהי’, העיקר, שגם הטעם משום ניוול טעם נכון מצ”ע. וככבר הזכרנו שבטור ברקת סוסי’ תצג שכתב שכשחל ערב שבועות בשבת מסתפרים בע”ש, ונקט כטעם הנז’, סיים עלה שלפ”ז “א”צ לנו לומר שאנו מסתפרים מפני כבוד השבת”, ונמצא שבאמת גם טעם זה נכון, וכש”כ באופן שי”ב גם משום כבוד הרגל, כאמור].

וראה גם ברכ״י סתצ”ג סק”ו שלא להסתפר עד ערב שבועות ״אם לא ע״פ סיבה״.

[ולדידי נראה פשוט, שמה שנהגו אצלנו כשחל ערב שבועות בשבת לגלח בע”ש – אי”ז מחמת שסמכו על השי’ שהותר כבר במ”ח, שהרי גדולי המקובלים והפוסקים שהלכו בעקבותיהם שללו ד”ז בתכלית, ודעת אדמו”ר מוהרש”ב לא היתה נוחה מזה. והוא רק משום כבוד הרגל, כפשוט. וכמ”ש החיד”א במורה באצבע פ”ח סרכ”א והב”ד בשער המפקד בנהר פקוד הל’ עומר סקי”ד, ובכה”ח סתצ”ג סקי”ג ועוד. וכ”נ בקובץ רז”ש ע’ 61. ולכל היותר אפ”ל דדעה הנ”ל מצטרפת כסניף. וגם הרש”ש בנה”ש (כה, ד) שמעיקרא נסתפק בדבר, לבסוף הכריחוהו, ומסתבר שהכוונה שהכריחוהו בסברות, וכטעם הנז’. אבל בשו”ת מנח”א אף שמעיקרא קסבר לבאר דעת מהרש”ו ע”ד הנגלה שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, שוב כתב דהדר בי’ הרש”ש מחמת שי’ מהרח”ו שאפשר לגלח ממ”ח לעומר. ואין הכרח לדבריו. ובכל אופן, גם איהו מודה לגוף הענין, שחשש ניוול דוחה ההנהגה לא להסתפר עד ערב שבועות, וגם לפני יום מ”ח. וכנ”ל שע”פ סיבה שאני].

ועובדא ידענא במעשה רב שכ״ק אד״ש גילח באפשערעניש בימי ההגבלה לפני ערב שבועות, גם כשלא חל בע״ש.

והעיקר בכ”ז, מה שכתבנו לעיל, שבכ״מ כתבו בטעם ההיתר גם להאריז״ל לגלח בע״ש כשחל מ״ט בשבת שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, כפשוט. והה״נ בנדו״ד. וק״ל.

ושו”ר בשו”ת משנ”ה ח”ד סע”ג ואילך שנטה קו להחמיר, אבל לא מיירי בכגון דא שאין ביכולתו להסתפר ביום ראשון. והו”ע כתב שהרוצה להקל יש לו על מה לסמוך. ולפענ”ד ה”ז סמיכה מעלייתא.

 

 

#14812