May I kick a package through the doorway into my apartment on Shabbos?

 

Question:

There have been package thefts in my building. On Shabbos may I kick a package through the doorway and into the apartment? There is an Eiruv Chatzeros in the building. Is the din the same on Yom Tov?

 

Answer:

For your situation (where an Eiruv Chatzeiros was done):

If the delivery man leaves the package in a place where it is permissible to carry on Shabbos to and from your apartment, you can bring the package into your apartment using a Shinuy – same applies to Yom Tov.

However, it is important to mention that this is only if a proper Eiruv Chatzeiros was done (which causes the entire area covered by the Eiruv to be considered within Daled Amos of the original location).

However, in a situation where there is no Eiruv Chatzeiros, you would not be allowed to move it outside of Daled Amos of the location the delivery man placed it. This applies even on Yom Tov (when carrying can be permitted in a regular circumstance), since it came from outside the Techum, it is bound by the Halachos of Techum which apply equally on Shabbos and Yom Tov.

 

Sources: 

ראה שלחן ערוך אדה”ז סי’ ש”ז סעי’ כ”ו-כ”ז, ובסי’ רע”ו סעי’ י ובסי’ ש”ח סעי’ ט”ו ובסי’ שי”א סעי’ ט”ו.

והנה, כמ״פ אי״ב שום דבר של מוקצה. ועכ״ז עדיין אסור להוציאו חוץ למקומו במקום האסור בהוצאה.

ובפרטיות: ראה בסי’ שז סעי’ כו שכתב אדה״ז: “ואף אם הובאה מחוץ לתחום בשבת אין בה משום מוקצה… ואינה דומה לשאר דבר הבא מחוץ לתחום… שהטעם הוא משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מחוץלתחום אבל באגרת לא שייך לומר כן”.

אבל כאן בחבילות – בודאי שייך לומר כן.

ובסי’ תקטו סעי’ טו: “לפיכך אף מי שהובא בשבילו מותר לטלטלו ביו”ט… רק שיזהר שלא יטלטלנו חוץ לד׳ אמות בכרמלית… אבל במקום שמותר לטלטל שם בשבת כגון בחצר… מותר לטלטל בהן ג”כ מה שהובאמחוץ לתחום דכל רשות שמותר לטלטל בו בשבת הרי כולו נחשב כד’ לענין יוצא חוץ לתחום ד כיון שיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד אמות” .

ובערוך השלחן סי’ שז סעי’ ה “בזמנינו כשמביאין מהבי דואר אין זה בכלל דבר הבא מחוץ לתחום בשביל הישראל דהבי דואר הולכת לא בשביל כונת מכתב זה”. וראה בכל זה בהנסמן בפסקי תשובות סי’ שז ס”ק כ.ושם מיסודי ישורון ושו”ת חשב האפוד, ש”במקום שיש ‘עירוב’ מותר ללכת לקחת המכתב מתיבת הדואר הנמצא ברחובות קרי'”. וכן פסק בשש”כ פל”א סכ”ב: ״הכניס את המכתב לתיבת-מכתבים אשרבחדר-המדרגות מותר להביאו לדירה ובלבד שאמנם מותר לטלטל בתוך הבנין” ובסכ”ד: “מותר ליהנות מן הדברים שבה גם בו ביום אפילו הובאה מחוץ לתחום או דרך מקום שאין בו עירוב ואפילו דרך רשות הרביםגמורה״.

ובנדו״ד, הרי השואל מבקש להביא החבילות מהמסדרון שעשו שם עירוב חצרות, ולא מרה”ר לרה”י.

אמנם, עדיין יש מקום לדון בפרטיות אם הכלים כרגלי בעה״ב או החברה, וכמה צדדים בדבר (ותלוי גם אם כבר נקנה לבעה״ב, ראה לקמן) – ראה בכ״ז שו״ת פלגי מים ליפשיץ ב, כ. משנת אליעזר עקשטיין קמח.נתיבים בשדה השליחות ב׳ ע׳ 237 ואילך.

ויל״ע, ביו״ט שמותר בהוצאה, כשהניחו הדואר החבילה חוץ לפתחו, והביאו לביתו תוך ד״א, האם נאמשכל ביתו עכשיו חשוב כד״א. ולכאורה להמבואר בשו״ע או״ח תה, ח, ואדה״ז שם ה: ״אם חזר לעירו כל העירחשובה לו כד’ אמות אם היא מוקפת מחיצות לדירה”. וכ״כ לעניננו, בנתיבים בשדה השליחות שם הערה 5. ומסתייג מזה, כיון שבמג״א שם בריש הסימן, כתב שהבלעת תחומין מותרת רק לדבר מצוה. ועצ״ע.

והנה, העיר ח״א דלכאורה אסור להביאו לרשותו מטעם אחר, שקונה בשבת כיון שלא נעשה קנין לפנ״ז (ואת״ל הכי, נפק״מ גם לגבי תחומין). ויש שכתבו לתרץ, שגם התחייבות בעלמא יש לו גדר קנין, לענין רבית,שהיתר ״יש לו״ ברבית מיוסד על קנין מעות מן התורה. וראה בפס״ד להצ״צ ל, ב, בנוגע לקנין מעות מה״ת, דלא ביטלו חכמים המקח לגמרי דהא לענין אפקועי איסור רבית המקח קיים. וגדולה מזו מצינו, שאדה״זבמהדו״ב מתיר שכיר שנה נכרי למלאכה מסויימת שיעשה מלאכתו בשבת, דמכיון שבעה״ב אינו רשאי לחזור בו, הוי כאילו הנכרי במלאכת עצמו הוא עושה – ראה במהדורא בתרא לסימן רמג ד״ה וגם י״ל כתב:״וגדולה מזו אשכחן לענין רבית דמהני אפילו קנין כל דהו דמחייבו לקבל מי שפרע ומיקרי קנין וכדידי׳ דמי לאפקועי איסור רבית דדבריהם … הלכך במלאכה מיוחדת נמי י״ל כדידי׳ דמי״. וראה בקובץ העו״ב לי״אניסן תשע״ח.

ומאי דפשיטא לדידהו – מיבעיא לי, דמהיכא תיתי שקנין מעות יועיל לענין איסור לקנות קנין בשבת שהוא חמור מכל השבותים, ואיסורו מפורש בדברי קבלה, ואסור גם בין השמשות וגם כשהוא לצורך מצוה והפ״מ(ואכ״מ בהשקו״ט מה שהותר מתנה לצורך מצוה), משא״כ אמירה לנכרי.

או כלך לדרך זה, דמהיכא תיתי שיועיל לדבר שבגופו – איסור קנין בשבת. ובכהנ״ל מיירי לגבי דינים אחרים המסתעפים מחמת הקנין, משא״כ בנדו״ד שכיון שחל עליו מעתה גדר קנין גמור לכהת״כ ע״י משיכה, ה״זקנין בשבת. וק״ל לדידי ולדכוותי. [ובלא״ה קנין מעות (ומי שפרע) לא שייך בקנין שבין ישראל לגוי. אבל, י״א שקונה הישראל בכסף לחוד. וכ״ה משמעות הש״ס בכ״מ (שו״ת צ״צ יו״ד סי׳ שנח) דגוי קונה בכסף.וה״ה לענין ישראל מנכרי, דחד דינא אית להו לכל מילי כמבואר בש״ך לחו״מ סי׳ קצ״ד סק״א, הובא בשו״ע אדה״ז סי׳ תמא בקו״א סק״ד. וכ״מ עיקר בשו״ע אדה״ז סי׳ תנ סעי׳ כב. ועכ״פ הוי ספק השקול (שו״ת צ״צשם). ובד״ס שומעין להקל, כמ״ש בשו״ע אדה״ז סי׳ תמח ס״ח].

וי״ל באו״א, שבנדו״ד לא שייך כ״כ לגזור שמא יכתוב (שבסי׳ שו ס״ד), וגם אינו נראה כמקח וממכר, כיון שאין המעות מגיעין ליד הנכרי בשבת. וכמו באומר לחבירו מלא לי כלי זה. וראה בשו״ע אדה״ז סי׳ תקיזס״ו. וצ״ע, דמ״ש מזה שיש אוסרים אפי׳ בנעשה הקנין מע״ש שיחול בשבת (ואכ״מ כעת. ולהעיר משו״ע אדה״ז שלט, ו). ואולי יש לחלק.

ובעצם הענין – הרי כבר האריכו בכ״מ בקנין ע״י האינטרנט, שמועיל מצד קנין כסף, לדעות שבהתנו שיחול בכסף מועיל. [אמנם, הקצות (בסי׳ קצד סק״ב וסי׳ קצח סק״ג) שסובר דמהני התנה (ודלא כדמשמע בשו״עאדה״ז), ס״ל דל״מ שום קנין (אודיתא, סיטומתא) בדשלב״ל]. ובאו״א, ע״פ שו״ת מהר”ש ענגיל ח”ז סי’ קיא. שם ה, סב. או״י שהוא קנין מצד דד״מ.

ויש שר״ל שיועיל מדין סיטומתא, ומועיל גם בדשלב״ל (לסוברים כן).

והן אמנם, שבשו”ת צ”צ יו”ד סי’ רל”ג מבואר שלדעת אדה”ז לא אמרינן דמעות קונות מדין סיטומתא, דגרע מסיטומתא. (ואולי י״ל שחכמים עקרו דין קנין מעות במה שקבעו שיכול לחזור בו. ושקו״ט בזה. ואכ״מ).אבל ראה שם, שנכתב בכתב אפשר דהוי סיטומתא. אבל לא ברירא לי׳ מילתא (זולת אם הוא בדינא דמלכותא). ויתכן שהספק אם אכן נהגו כן במכירת פרות, עיי״ש ובהמשך התשובה. וכ״ה בכ״מ.

ובנדו״ד במסחר וירטואלי אלקטרוני, עדיף ממעות גרידא. ואדרבה, שאם משום קנין מעות קאתינן עלה, יש לומר שכרטיס אשראי מצ״ע, הוא רק בגדר התחייבות ואינו אפי׳ בגדר קנין מעות, עוד, שהקונה משלםלחברת האשראי המשלמת למוכר אח״כ (ויש מקום לדון מדין עבד כנעני – ראה קדושין ז, א. וראה בס׳ הטשעק בהלכה, ב, פי״ח ענף ב בתחילתו (ע׳ תשמה)). אבל, בנדו״ד הוא קנין סיטומתא. ועדיף ממנהג הסוחריםע״י דיבור, שאינו מועיל, ראה שו״ת הרא״ש כלל יב, ג, (ויש ר״ל בדעת ראשונים שחולקים – ראה מרדכי שבת תעב-ג. ואכ״מ) – שכאן צריך מעשה להקיש על העכבר. ומה גם כשהמנהג ברור שקונים גם בדיבורשאף הרא״ש מודה – ראה משפט הקנין ג, שצה ובהערה לח.

ולהוסיף, ובהקדם, דשקו״ט בכ״מ בגדר סיטומתא והיאך מועיל, שהרי אין בכח התנאי בין הצדדים, לעשות קנין מדבר שאינו קנין (ובשו״ת מהרשד״ם חו״מ שפ, נראה שהבין שהוא מדין תנאי. וכעי״ז כתב גם שםריש סי׳ לג ופד. וכ״כ בדעתו בשו״ת דבר יהושע ד, מח, א. וראה גם שו״ת הרדב״ז א, רעח. תנב. תקג. תקמ. ד, אלף רו (קלו). מהרש”ך א, מו. ס. עה. עט. ב, מו. קיג. רכט. מהרש”ל סי’ לו. קלה. וכן נראה בשו״תחת״ס יו״ד שיד. וראה בשו”ת דבר אברהם א, א, ב. שם אריה יו״ד מח. נהרי אפרסמון חו״מ טו). ומצינו כמה אופנים בדבר: אם משום מנהג מבטל הלכה, כל׳ שו”ת הרשב”א ב, רסח. ובכמה אחרונים הרחיקו לכת,שבאופן שברור לנו שיש גמ״ד בין הצדדים א״צ קנין – שו״ת טוטו״ד קמא רסה ד״ה ומ״ש אח״כ. רסט ד״ה והנה עוד. ער ד״ה הנה. ג, ב, קמו. שו״ת הרמ”ץ או״ח כ, כב. יו״ד עו, ב. ציונים לתורה, כלל לט (נו, א).פני מבין קא. שם רסא. רש״ש בכורות יח, ב. דיני ממונות (אברמסקי) ע׳ 10. וראה גם מנחת אשר בראשית ע׳ רד. ואת״ל כן, שפיר י״ל שגם בהקשה על העכבר, אין שום סברא שלא יועיל.

אבל יש להנדז בכ״ז, שמנהג הסוחרים בזה שנקבעת התחייבות, אבל יל״ע אם יש הוכחה ברורה שבמנהג שיהא בזה חלות קנין. וראה גם הטשעק בהלכה שם אות יב. משפט הקנין שם שצח. משיב משפט להנ״ל או״חא אות ה.

כן העירו משטמ״ק בשם ריצב״א ב״מ טז, ב: דאע״ג דהוי דשלב״ל מ״מ מפני שיכול למצוא מוכרים הרבה שימכרו לו את שדותיו כדבר שבאו לעולם דמי. וראה דוגמתו בכס״מ מכירה פכ״ד הי״ג.

ומצד דבר שאינו מסויים, גם לשי׳ שאינו קונה – ראה תשובות הרשב”א (ח”ב תולדות אדם סי’ פב): במוכר או נותן, למה אנו צריכים לברירה, כל שנותן לו אחת משדותיו מחמת מכר או מחמת מתנה ה״ז קנוי לו.

והעירני ח״א: דברי הרשב”א הוא שדין ברירה שייך היכא שצריכים לו למפרע, אבל במוכר שדה משדותיו אין אנו צריכים לברירה. ואילו בנדו”ד – שהזמנתי זוג נעליים ברשת, ויש במלאי שלהם אלף זוגות נעליים,לומר שהקנין שלי חל על נעליים אע”פ שטרם קבעו איזה נעליים ישלחו לי – חידוש זה אינו מפורש ברשב”א שם. אבל לפענ״ד ה״ה והוא הטעם.

עוד העיר: גם אקשה, לדברי הרב שחלו קנינים מטעם סיטומתא, דינא דמלכותא וכו’: אם אחד יזמין מקח של חמץ מנכרי לפני הפסח, אך שהמקח יובא לבית הישראל לאחר הפסח, האם נחשב כיש לו להישראל חמץבפסח ח”ו? עכת״ד הרב המעיר. ואכן, כ״כ בשו״ת ערוה״ב או״ח קיד שהוא של הקונה. אבל ראה שו״ת מהרש״ג יד, שחולק, שאינו בגדר סיטומתא. וכ״כ בשו״ת בית שלמה או״ח פ. אמרי יושר ב, כג. ועוד. אלא,דאינהו לא מיירי כבנדו״ד, שמשלמים למוכר באינטרנט, ובאופן שמקובל שבהקשה על העכבר מסתיים הקנין.

ושו״מ אריכות בנוגע לקנין ע״י האינטרנט בס׳ דרך האתרים ח״ב קמג ואילך. וש״נ.

ועוד יש לדון לענין איסור הנאה בשבת, אלא שאין הזמ״ג להאריך, וגם אינו נוגע להשואל דנן. ואסתפק במועט להציב ציונים – ראה בארוכה קובץ עץ חיים אלול תשע״ח. קובץ גנת ורדים גל׳ לה.

ואחת אעיר״ה במש״כ שם שבאופן שאסור ליהנות יש בו מוקצה – שבמחכ״ת זה אינו, שד״ז שייך רק בדבר הצריך הכנה ובישול כיו״ט לצורך שבת שלאחריהם, אבל סתם דברים הבאים מחוץ לתחום ביו״ט או בשבת מותרים בטלטול, וכמפורש בשו״ע סתקט״ו ס״ה, ובשו״ע אדה״ז סט״ו, ובמשנ״ב סק״ס. וכן בהלכות שבת סשכ״ה ס״ח ובשו״ע אדה״ז סי״א ובמשנ״ב סקל״ו.

 

 

#2090