If I’m almost certain that I’ll miss Zman Tefilla and a Safek that I will miss Chatzos is it preferable to Daven before Netz B’kvius?

 

Davening before Netz is only allowed in a Sha’as Hadchak (for example an early morning flight – not something that happens on a daily basis), or if already done Bedieved one does not need to Daven again.

Davening after Chatzos is not allowed even in a Sha’as Hadchak.

Davening before Chatzos even if it is after Zman Tefilla, is also permissible only Bedieved. One who has done so has not fulfilled the obligation of Tefilah B’zmanah.

You should do all your power to to Daven in the accepted Halachic time frame and not resort to a situation where you are faced with these challenges.

In the event where there is no choice, you should Daven before Netz, especially if there is even a remote chance that otherwise you might pass Chatzos. This should be done even on a fixed basis if such a challenge exists on a regular basis, especially if this is the only possibility to Daven with a Minyan, though it Is quite likely that you can rearrange your schedule and your priorities so that such a challenge would not exist.

 

Sources:

התחלת וסיום זמן התפלה: שוע״ר סי’ פט סעי’ א-ב וט. ולהעיר מטור סוסי׳ נח. משנ״ב שם יט. ושם לענין ק״ש, שאם רגיל לעשות כן אפי׳ בדיעבד לא יצא.

אבל פשטות ד׳ הב״י שם מורים, שאין כאן דין לגבי בדיעבד, כ״א אזהרה שלא לעשות, ולא שלא יצא. וכ״כ בכוונתו במאמ״ר סנ״ח סק״ד. וראה בני ציון ליכטמאן סנ״ח סק״ח בכוונת הב״י. אבל מוכיח שם דלא כוותי׳. ובלא״ה, בשעת הדחק יצא יד״ח אפי׳ ברגיל – ראה כס״מ ק״ש פ״א הי״ב בשם רבינו מנוח. ב״ח. א״ר סק״ח. משנ״ב שם. א״ר סנ״ח.

וראה שו״ת שאילות שמואל סי״ב, דה״ה לענין תפלה, ושלא יצא יד״ח ברגיל. וכ״ה במקו״ח רסי׳ פט ד״ה ואם התפלל. אבל בקיצור הלכות שם סתקי״ז ס״ב (ומציין לזה כאן) מספקא לי׳ גם לענין ק״ש. וכ״כ בכסא אליהו ספ״ט סק״ב בסופו. אבל שם ר״ל שמעלוה״ש הוא רק בדיעבד, ועשה מחלוקת בין הרמב״ם והרא״ש. וא״כ לדידן שמותר אפי׳ לכתחילה בשעה״ד, כמ״ש בשו״ע (ואיהו קמתמה על פסק המחבר) ושו״ע אדה״ז (ס״א), אזלינן בתר איפכא.

והנה, בשו״ע אדה״ז השמיט ד״ז אפי׳ לענין ק״ש. וראה תהל״ד רסי׳ פט שהשמיט מחמת פשיטותו. וכמ״ש בב״ח עד״ז במה שהשמיטו המחבר בשו״ע. ודוחק קצת. ויותר נראה כמ״ש לעיל, שהוא אזהרת הטור, וא״כ אכן פשוט הוא, וכל׳ הב״י שם. ובתהל״ד שם דצ״ע שלא נז׳ בטור לענין תפלה. ויתכן לחלק בין הדבקים, דק״ש שאני, שעשו הרחקה וגדר מצד דין ובקומך שיהא בשעה שרוב בנ״א קמים,  אבל בתפלה הוא רק תוספת זהירות, ככב״ד שזמנו מעלוה״ש, ונוסף גם הוא משום ייראוך עם שמש. ומדויק גם שבק״ש נז׳ רק אנוס, אבל בתפלה הל׳ הוא שעה״ד.
ומכיון שכן, ודאי יש להורות שיתפלל לפני הנץ מלהתפלל אחרי סו״ז תפלה. וראה ישראל והזמנים ט, ט אות ס. אבל לא דן במי שרגיל כן. אבל לפענ״ד ה״ה והוא הטעם. וכש״כ בנדון דידי׳ שיש ספק שיאחר אפי׳ חצות. וג״ז כבדיעבד דמי. ומה גם כשיש חשש שיתבטל בקביעות מתפלה בציבור, או שתתבטל תפלת הצבור. וכבר האריכו אחרונים בנוגע תפלה בציבור לפני נה״ח וביחידות אחרי נה״ח מה עדיף. ואכ״מ.
ועוד ועיקר, שבנדו״ז, בפשטות מיירי שגם ברכות ק״ש יאמר אחרי ד׳ שעות (או שלא יסמוך גאולה לתפלה), והרי מעיקר הדין אסור לומר ברכות ק״ש אחרי ד׳ שעות. ואף שסמכו להקל לומר עד חצות – ראה שאלה #2718 – פשוט שאא״פ להורות לשואל לעשות כן בקביעות.
ומ״מ חסידים המאריכים בהכנות לתפלה סמכו להקל להתפלל אחרי זמן תפלה עד חצות, שג״ז בכלל בדיעבד. והארכנו בכללות הענין באריכות גדולה בקובץ התמים סיון תשס״א. והמשכו – בתמוז תשס״א. מנ״א תשס״א. וש״נ מ״מ וציונים נרחבים בכ״ז. ושם, בנוגע להנהגת חסידים ואנשי מעשה, המאריכים מאד בתפלה, שנמשך תפלתם אחרי חצות. וכפשוט, שבכגון דא לאו בהכי עסקינן. וד״ל.

 

 

#2817