If after a long night Farbrengen, I wake up just after Chatzos, what is the Halacha with Shacharis?

 

One may not Daven Shacharis after midday. If this happens as a result of a late night Farbrengen, you should   reconsider your participation in late Farbrengens, or come up with a strategy to be able to wake up on time.

Note that waking up late also involves missing the time for he morning Shema which is a Mitzvah D’oireisa.

In practice, this should be done:

All Brachos should be recited. Korbonos may be recited. Pesukei D’zimrah may be recited but without Baruch Sheomar and Yishtabach. Do not recite Birchos Krias Shema. Recite the three Parshiyos of Shema. Then recite Korbonos and Ashrei for Mincha, Shemone Esrai for Mincha, Tachanun, recite Ashrei as a break between the two Shemonei Esrais (but not as obligatory Ashrei), then Shemone Esrai for Shacharis. You may then recite the Tefillos after Shemone Esrai of Shacharis as normal.

 

Sources:

תפלה בדיעבד עד חצות – שו״ע אדה״ז פט, א-ב.

ברכות ק״ש בדיעבד – מעיקר הדין רק עד סוף ארבע שעות – אדה״ז נח, יו״ד. ושם במוסגר הביא דעה להתיר כל היום. אבל סיים שהעיקר כסברא הראשונה. אבל ראה בחי׳ הצ״צ ברכות פ״א (ג, ג) ד״ה לא, שהביא מש״כ בשו״ת משכנות יעקב ס״כ לסמוך לומר ברכות ק״ש עד חצות. וכ״פ בקצוה״ש סי״ט סי״ג. ובבדה״ש שם סקל״ד, שמבואר למעיין שכ״ד הצ״צ עצמו נוטה, ושכן עמא דבר.

ברכות השחר – פשוט. וראה – בנוגע לברכת ענט״י קודם מנחה – לקו״ש לט ע׳ 280.

פרשיות הקרבנות – ע״פ דין צריך  שיהא ביום כזמן הקרבתו – ראה שו״ע אדה״ז א, יג. ובמהדו״ב שם, ט. אבל יכול לאומרו כקורא בתורה עכ״פ. וע״ד המבואר בשו״ע אדה״ז מח, א באמירת פרשת התמיד ב״פ. וראה גם פס״ד להצ״צ בהשמטות או״ח א.

ובפרט פרשת תרוה״ד, שבלא״ה אין מקפידים לאומרו בזמנה, קרות הגבר או סמוך לה. ונחלקו אי כשרה ביום (וראה בנו״כ הרמב״ם תו״מ ב, יא. וי״א שכשרה רק ביום. ואכ״מ). ול׳ אדה״ז במהדו״ב שיכול לאומרה קודם שהאיר היום, כיון שנעשית בלילה. ועד״ז הוא בסידור אדה״ז.

(ולהעיר מהשקו״ט בכעי״ז, ולא ממש, באמירת קרבנות אחרי התפלה – ראה נהג כצאן יוסף מנחה ו. מקו״ח בקיצור הלכות א, ה. ערוה״ש רלד, ב. שו״ת פתחי שערים ו. משנ״ה יא, קפט. ועוד).

וראה לקו״ש לב ע׳ 40 שגם בזה אינו דומה לחומר החיוב דתפלה ב­זמנה (שצ”ל בדיוק בזמן הקרבת התמי­דין דוקא). וצ״ע הכוונה. וי״ל, שבטור כ׳ ״טוב״ לומר ביום. (וכ״כ אדה״ז מח, ב לגבי מעומד, אף שבמהדו״ק שם ס״ל שצ״ל מעומד. ולהעיר שבטור גופא בסי׳ מח לגבי תמיד, כתב שצ״ל ביום. ובסי׳ א בשאר קרבנות שטוב לומר ביום. וראה מקו״ח א. וראה גם בתבו״ש דלקמן). ואף גם בלשון השו״ע א, ו, ש״לא יאמר אלא ביום״ – ראה פמ״ג במ״ז ו, שאם אין לו פנאי יוכל לומר בלילה. וראה ארצה״ח א, ו בדיעבד. וראה גם בשמ״ח ריש ברכות סדר הקרבת הקרבנות ט, ט בתבו״ש יב, שפרשת התמיד כך תיקנו משום דהוא עצהיו״ט והעובר עובר על התקנה. (אבל שם מחלק בין תמיד לשאר קרבנות. ולא הב״ד הטור בסי׳ מח). ובברכ״י בשמו שהוא רק למצוה מן המובחר ומהיות טוב. וה״נ י״ל בדברי אדה״ז. ובפס״ד שם נראה שמפרש דעת אדה״ז במהדו״ב כהתבו״ש. ולהעיר שבמהדו״ב שינה אדה״ז טעמו, ול״כ ״לא יאמר אלא ביום״, דלישנא דעיכובא הוא, וכ׳ ״יאמר ביום״. ולהעיר, שבסי׳ מח הצריך שיאמר גם בפעם הא׳ משיאור היום. וראה גם שם מז, ט.

וראה גם א״א בוטשאטש רסי׳ מח.

ולהעיר שכמו״כ לא מצינו שיקפידו לומר פרשת בזיכין בשבת אחר חצות. וראה ערוה״ש רפא, ג. וצ״ע אי יש מקום שיאמר פרשת הקטורת ג״פ, במקום אמירתה לפני שחרית, ולאחרי שחרית, ולפני מנחה. ותלוי בטעמי האמירה לפני ולאחרי שחרית. וגם בזה יכול לומר כקורא בתורה.

פסוקי דזמרה – ראה שו״ע אדה״ז נב, א. וראה אצלנו בגליון התמים תמוז תשס״א הערה 31*.

אשרי בין תפלה לתפלה – שו״ע אדה״ז קח, ה. ו ראה לקו״ש יח ע׳ 353 הע׳ 18.

תחנון – נחלקו בזה הפוסקים – ראה מג״א קח, ד. ובשו״ע אדה״ז שם ה, שיאמר נפ״א ואח״כ תפלת תשלומין. אלא שנראה שנסתפק בדבר כיון ששמו במוסגר. ואולי מחמת שבמג״א לא ברירא מילתא איך הכריע. (ראה בקשר גודל כב, יג שהבין במג״א כלבוש שם ב, לומר תחנון אחר תפלה שני׳  – קח, ה. אבל אדה״ז ציין לל״ח ומג״א, ומשמע שנוטה יותר שדעת המג״א להכריע  כלחם חמודות (דברי חמודות עהרא״ש ברכות ד, ה), ודלא כלבוש. אלא שילה״ע, שבלבוש ול״ח ושאר פוסקים לא מיירי מתשלומי שחרית, ומיירי מתשלומי ערבית. ומקום לומר, שבתשלומי שחרית כו״ע מודו לומר תחנון אחר תשלומין. אבל בפוסקים לא כתבו כך – ראה חיי״א כז, ה. קיצור שו״ע כא, א. קצוה״ש כח, ב.  וכ״מ בערוה״ש קח, יב. ויש שכתבו לאידך, שבתשלומי שחרית מודה הלבוש ג״כ – א״א מבוטשאטש תנינא קח. ונתקשו בדבריו – ראה  שו״ת שרה״מ ח, קלב.

ולכאורה ישמע גם חזרת הש״ץ תחילה – כ״כ במשנ״ב קח, יא. וראה אשי ישראל תשו׳ הגרח״ק ע׳ תשנט.

ולכאורה עליו לומר תחנון ב״פ, גם אחר תפלה שני׳ – כ״מ בא״א מבוטשאטש שם. אבל ראה פמ״ג רלז בא״א א שאין תשלומין לתחנון. וכ״נ מסתימת הפוסקים שלא כתבו לומר תחנון עוד פעם.

פרטי דיני תשלומין – קח, א.

ירידת השפע – פשוט.

 

 

#2718