May the elderly or infirm use a wheelchair on the street on Shabbos?

 

There is a discussion among poskim whether it’s permissible to use a wheelchair on Shabbos in a place where there is no eruv. The gist of the question is whether a wheelchair can be viewed as being the same as a shoe or a garment, just like a cane for someone who can’t walk at all without it, and therefore shouldn’t be considered like carrying. The consensus among poskim, however, seems to be that a wheelchair is not in that category, and using it would therefore be regarded as carrying.

In fact, there are those who are of the opinion that a wheelchair may not even be used on Shabbos where it’s permissible to carry, or even on Yom Tov, although that opinion is not accepted in practice.

The related question of whether one may have a non-Jew push a Jew’s wheelchair outdoors on Shabbos in a place without an eruv is a serious issue, and the answer depends on a number of factors. If being transported by the wheelchair is an absolute necessity, then one should discuss the matter on a case-by-case basis with a rav to determine whether it’s permissible. Going to shul on Shabbos, albeit of great importance, might not be considered a necessity according to halachah.

 

מקורות ועיונים

מהדו”ק של המ”מ – למהדו”ב לחץ בלינק דלמעלה -:

בדין הוצאת כסא גלגלים בעצמו – נחלקו בזה הפוסקים. וראה שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל ספ״ד בקו״א לס״ה. הנסמן בארחות שבת פכ״ח סקע״ב ובהערות ס״ק רעו. פסקי תשובות הנדמ״ח סש״א סקכ״ג. וש״נ. ואכ״מ כעת.

ובהשקו״ט בהוצאה ע״י נכרי – ידוע שבשו״ת מהרש״ג ח״ב סי״ג החמיר בזה. וכן גם בשד״ח אס״ד מע׳ יו״ט ס״א סקל״ב. ואף שכו״כ מקילים – מפורסם שאצל מורי ההוראה בימינו אין דעה אחידה בד״ז.

ומטעמי האוסרים: שהוא דבר הנעשה בפירסום ויבואו להתיר גם שלא במקום מצוה (וכבר שמענו עד״ז דיבת רבים מסביב, קול המון עם, לדמות מילתא מילתא, להסיע בקביעות עגלת תינוק ע״י נכרי בכדי שיוכלו לסעוד

סעודת שבת אצל ידידים); שבמקום שאינם בני תורה יזלזלו בכבוד שבת; שאי״ז מצוה כיון שיכול להתפלל בביתו, או לסדר שם מנין; שלא התירו שבות דשבות במקום מצוה כל דהו כ״א במצוה גמורה; שאי״ז שבות דשבות, כ״א שבות גרידא (שה״ז כאילו הוא מטלטל בעצמו, או שדין עיירות הגדולות כרה״ר).

וראה שו״ת אג״מ או״ח ח״ד סי׳ צ שהתיר בכרמלית במקום שיהא צער גדול. וראה מש״כ בשו״ת מנח״י ח״ב סקי״ד. שבה״ל ח״ז סל״ז. מלכים אומניך פ״ו הע׳ כז. וראה עזרה כהלכה פ״ה סי״א.

והנה, לפעמים עצם היציאה מחוץ לפתח ביתם הוא ליתובי דעתייהו, ויש לדון בכל ענין לגופו. והכל לפי ראות עיני המורה.

אבל לא נתקבלה כלל דעת המחמירים שלא לטלטל גם במקום עירוב משום זילותא דשבתא – ראה בשמ״ב לאאזמו״ר זצ״ל שם. שם סי׳ פ בקו״א סק״ע.

From Halacha2Go Archives
#502