The Parameters of Adopting a Chumrah (Stringency)
When Chazal institute a lenient rule, one may not be more stringent than Chazal, as that borders on heresy. The question is raised by poskim: When there is a disagreement among authorities, may one opt to follow the stringent position if the lenient position is the accepted one?
In a case where there are differing opinions regarding a certain halachah, and the lenient position was accepted, one may opt to take on the chumrah. This is because there is an understanding that although the halachah is to be lenient, there is nevertheless an advantage in being stringent.
However, if the disagreement is regarding the interpretation of a particular pasuk (verse in the Torah), one may not adopt the stringent position if it goes against the halachic ruling; a person who does so is considered an avaryan (one who violates the words of Torah).
For example, Beis Shamai interpret the words u’veshachbechah in Krias Shema literally to mean that one must recite the Shema lying down before retiring for the night; Beis Hillel holds that the posuk is telling us that the proper time for reciting the nighttime Shema is when most people lie down to sleep—but one may recite the Shema in any position they wish. Since the halachah is k’Beis Hillel (according to the ruling of Beis Hillel), one may not change positions and lie down in order to conform with Beis Shamai’s ruling.
Sources:
סוגיא זו – להחמיר בדבר שמותר מדינא – מורכבת מכו״כ פרטים שונים. (ושייך גם לענין כל הפטור מדבר ועושהו וכו׳, שהאריכו בזה הפוסקים מאד. וראה שו״ע אדה״ז סל״ב ס״ח. ואכ״מ. ולהעיר שבתשו׳ הצ״צ לענין מילה במקום סכנה – הנז׳ אצלנו בהלכה יומית אות שמא – האריך טובא בזה). ועיקר דברינו כאן בהשייכות להפרטים שנתבארו בפנים.
והנה בטושו״ע – ודאדה״ז – או״ח סס״ג ס״ב שהמחמיר לקרוא ק״ש מעומד נקרא עבריין שחושש לד׳ ב״ש. ובחי׳ הרא״ה ברכות יא, א שכ״ה בכ״ד שנפסקה ההלכה כחד מרבנן. וכ״כ גם במג״א סתקנ״א סקט״ז. וכת״ש ברא״ה הטעם, דמיחזי כחולק על רבותיו. (ועי׳ בריטב״א – באו״א). ובלשון אדה״ז: הרי נראה שאינו חושש לדבריהם ולפירושם בכתוב. [וראה בשו״ת עונג יו״ט ס״ט, שעבר על מצות אחרי רבים וה״ז מהבב״ע].
ומפורסמים ד׳ שו״ת מהרשד״ם סקצ״ב ד״ה אין ספק: שאין אדם רשאי להחמיר במקום דאיכא למיחש שמא יטעו ויקבעו הלכה לדורות לפי שחותמו של הקב״ה אמת וצריך לקיים האמת במה שהוא אמת אפילו לקולא (אבל עיי״ש בהמשך).
וכעי״ז מצינו בדע״ת למהרש״ם יו״ד סל״ה סק״י שאין להחמיר לאכול סעודת רביעית בשבת לחוש לשי׳ רב חידקא, ושי״ב חשש מינות. (ולהעיר גם מהפלוגתא אם מותר להחמיר שלא לאכול דבר שנתבטל בס׳ – ראה פת״ש יו״ד סקט״ז סקי ובדרכ״ת שם ס״ק קט).
אמנם, בשו״ת מעיל צדקה ס״נ כ׳, שבמחלוקת שאחרי חתימת הש״ס שאין אתנו יודע עד מה, רשאי להחמיר ותע״ב. וכן מצינו בכ״מ בדברי הפוסקים שהחמירו בכעי״ז.
והנה, בשו״ע אדה״ז שם סיים עלה (והוא מד׳ הרר״י ברכות נג, ב ד״ה חד עבד. רא״ש ברכות פ״ח ס״ה) ששאר חומרות שאנו מחמירים – ה״ט שמותר, שאף חכמים היו מודים שיש מעלה בחומרא מאותו טעם אלא שלא רצו להחמיר. ועייג״כ במג״א סתקנ״א סקט״ז ובמחה״ש שם ובט״ז שם סק״י. וראה בארוכה בשו״ת עני בן פחמא או״ח ס״ה מה שהביא ד׳ הראשונים והאחרונים בנדון וחילוקי הלשונות. ועיי״ש בדעת אדה״ז (ול״נ בציונים שבמהדו״ח). וראה בערוה״ש סס״ג ס״ב מש״כ לבאר באו״א (וצע״ק).ועיי״ע מה שאסף איש טהור בכ״ז בס׳ לחם אבירים מגן ס״א. וש״נ.
ואף שאעיקרא דמילתא קשיא, דהא גופא מנ״ל, שבשאר הפלוגתות לדעת ב״ה יש מעלה להחמיר כד׳ ב״ש. ומאי שנא בק״ש שתופסים אנו שלב״ה אין שום מעלה בעמידה – עכצ״ל, שכיון שטעמם של ב״ש בק״ש הוא מילפותא דקרא, וב״ה לא שמיעא להו כלומר לא ס״ל להך ילפותא, א״כ בהכרח שאין בזה שום עדיפות ומעלה, ועמידה ושכיבה הכל אחד, משא״כ בדבר שאינו נלמד מפי׳ הכתובים, שבודאי ס״ל לב״ה שיש מקום לחומרות וחסידות, וכבכל דבר שבקדושה. והדברים מפורשים בד׳ התויו״ט שבת פ״א מ״ט: משא״כ בק״ש דמאי טיבותי׳ שקורא בהטי׳ (בק״ש של ערבית), כיון דלב״ה קרא דובשכבך לא משמע להו כלל וכלל. וככל הדברים והאמת האלה כתב ג״כ אדה״ז במתק לשונו. ולפ״ז א״ש יתור לשון אדה״ז ש״אינו חושש לדבריהם ולפירושם בכתוב״ – שזהו המכוון, שכיון שהוא מחלוקת בפי׳ הכתובים, אין מקום להחמיר ולפרש באו״א.
From Halacha2Go Archives
#342
See also:
