When a Stringency Leads to a Leniency

 

Question:

I recently read in shaila #4427 ‘As in any other stringency, one should consider first if this stringency suits them, whether it won’t cause other leniencies, etc.’

I am unable to understand the Rav’s statement. Is the Rav saying that taking upon unnecessary, random new stringencies in life, actually make a person become lenient in other Halachic matters?

 

Answer:

Yes. There’s a concept in Halacha called “chumra d’asi lidei kula” – a stringency that leads to a leniency.

There are many ways such a thing is possible. As a general rule, any chumra should be done bli neder. Otherwise, it could cause a stumbling block.

• Sometimes the obsession over a specific stringency does not allow a person the emotional strength to give attention and focus on the fundamentals.
• Taking on a stringency in a place where other people do not practice this behavior can sometimes come along with a feeling of haughtiness and looking down upon others, or at least it might be considered “mechezei k’yuhara”, it appears as though one is showing off.
• In a case where the particular stringency is very difficult for a person, it may be difficult for the person to serve Hashem with simcha. It might even cause the person to resent it, and as a result, they might resent other areas of yiddishkeit too.
• As a general rule, one must ensure that any stringent behavior is in accordance with a person’s current standing in avodas Hashem, as we are not encouraged to jump to levels that are higher than us, both because it might lead to a downfall in other areas and additionally because our avoda should be bi’pinimiyus, grounded and internalized.

In the particular case in the link above, there could be a number of reasons why this would lead to a leniency in other areas. Aside for the above-mentioned reasons which apply here as well, it could create a problem in Shalom Bayis or similar problems.
Of course, there are many advantages to taking upon oneself stringencies, particularly in the area of tznius. However, this must be done in an appropriate manner, under the guidance of one’s mashpia etc.

 

Sources:

בירושלמי תרומות ה, ג: כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור. ובירושלמי ע״ז ב, ט: לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך דאמר על טמא טהור. ובפני משה שם: לא ביש לי דאמרת על הטהור טמא, אלא שמתוך שאין אתה בקי וסומך על עצמך סופך דאמרת על טמא טהור.

ובסנהדרין כט, א: מנין שכל המוסיף גורע שנאמר אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו רב משרשיא אמר מהכא אמתים וחצי ארכו רב אשי אמר עשתי עשרה יריעות. [ובמושב זקנים הקשו אימור דעבדא דרך הרחקה. וראה מנ״ח תנד, עיי״ש מה שתי׳. ובלקו״ש א ע׳ 254 דהתם שאני שהי׳ מרכבה לאלקות. וא״ש לפ״ז שמצוה לעשות סייג לתורה. וכוונת הגמ׳ באופן שאין ההוספה מוכרחת מצד עשיית גדר וכו׳]. ובשבת קנג, ב: בו ביום מחקו סאה. וברש״י שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולים לעמוד בגזירתם ומתוך כך עוברין על ד״ת. ובתשב״ץ קטן תקלז: כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר. וכ״ה בב״י יו״ד קטו בשם הגמ״י.

ובש״ך יו״ד סוסי׳ רמב, פלפול בהנהגת הוראות באו״ה: כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר אפילו בשל גוי ואפילו במקום שאין הפסד מפני שעל הרוב יש בו צד היקל במקום אחר מחמת שנאסר והוי חומרא דאתי לידי קולא ואע”פ שלפי הנראה לא יבא מזה צד קולא אסור שאפשר שיתגלגל ויבא קולא עד אחר מאה דברים. וראה שאילת יעב״ץ ב, קנ. ערוה״ש יו״ד רמב, סו.

וראה במאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ פז: ומזה תבין הוידוי אשר הקלתי החמרתי ולכאורה מה פשעו ומה חטאתו בזה ועם הנ״ל יובן שתפס חומרא שלא כדת של תורה מוכרח הוא שירד ממדריגות התורה ונופל ממנה.

וגם כשהוא לא בדרך איסור, רק בתור חומרא יש ליזהר, שלא יהא הטפל חמור מהעיקר. ובהקדמת המשנ״ב ח״א: כאשר ירצה האדם להחמיר תמיד ג״כ איננה דרך כבושה כי פעמים רבות הוא חומרא דאתי לידי קולא. וראה פלתי קצה, א.

וידוע מש״כ בהגהות מרדכי עירובין ספ״א, שרשב״ם שפל עינים הי׳ (ובבגדי ישע שתמיד העצים עיניו מראות ברע) ורצה לעלות בקרון אשר סוס ופרד מושכין בו ולא הרגיש, ואיתרחיש לי׳ ניסא שנזדמן אחיו ר״ת לשם וא״ל אל תהי צדיק הרבה שא מרום עיניך והנה סוס ופרד לקראתך.

ובצוואת הריב״ש מו: אל ירבה בדקדוקים יתירים בכל דבר שעושה, שזה כוונת היצר לעשות לאדם מורא לאדם שמא אינו יוצא בדבר הזה כדי להביא אותו לעצבות. (ובלקוטי אמרים – צויין עה״ג שם – הגי׳: בהתחלתו לעבוד ה׳ אל ירבה וכו׳). וראה שם מד עד״ז. ובמדרש פנחס אות כו (כא, א – הוצאת תרל״ו) על ענין זה: דאס האט מיך דער האלטין בילדותי. וראה אמרי פינחס ז ענינים שונים קט ואילך שלא להחמיר חומרות יתירות שהם מסטרא דדינא.

ובערבי נחל עקב דרוש א במה שאמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרא (חולין קה, א): א״כ מדוע לא נהג כך, אך הענין שעבודת ה׳ צ״ל בהדרגה ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול, ויש מדות חסידות שאסור להתנהג בהם רק מי שמוחזק כבר בחסידות וכו׳ עד שתדע שנכון לבך והגעת למדרגה זו לנהוג בחסידות ההיא. ובמס״י שער החסידות כ: הבא להתנהג בחסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם ולפי התנאים המתלווים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום. ועיי״ש ריבוי דוגמאות.  וראה פלא יועץ ערך חסידות עד״ז, שיש מי שרוצה לעשות מצוה וחסידות, ויחנו בחסירות, ומיחזי כיוהרא, ונותן מקום לחטוא ולדבר עליו תועה והכל לפי מה שהוא אדם ולפי המקום ולפי הענין.

ונלאיתי נשוא מלהעתיק כל המובא בית השם. ואציבה לי ציונים אשר עמדי – ראה בארוכה הנסמן בשו״ת משנ״ה יב, שפד. קונטרס שם שאול וואקנין. ידי כהן חומר בקודש. ועוד.

 

 

#19328