Article: Using a Child for Tevilas Keilim

 

Who can perform the mitzvah of tevilas keilim (immersing vessels in a mikvah)?

Any male or female over the age of bar or bas mitzvah may perform the immersion, provided they are shomer Shabbos.

Some are stringent and only allow individuals who are halachically considered having entered adulthood to immerse utensils that require immersion mi’de’Oraisa. See some restrictions here:

Is there a problem with sending a Bar Mitzvah boy to Toivel Keilim?

Regarding a child under the age of bar or bas mitzvah, the halachah depends on the which materiel the vessel is made of:

Regarding metal vessels the halacha is as follows: One may not have a child immerse the vessels on his own, since the testimony of a minor, even of a precocious child, is halachically unacceptable. The child may however immerse the vessels in the presence of an adult and the tevilah is valid, and the child can even make the brachah. [Theoretically, even if a utensil is immersed properly of its own accord, without human intervention, the immersion is valid.] However, you would need to confirm with the adult that he was present and saw it happening and he can vouch that the child has conducted a valid immersion. Your child may have the adult call you to inform you of his presence.

Whereas when toiveling glass vessels, for which the obligation is only rabbinic, or plastic vessels—for those who are stringent and treat them as they do glass vessels—one is permitted to have a child toivel them, and we trust the child that they actually toiveled the vessels properly (although some are stringent here too).

 

 

From Halacha2Go Archives
#203

 

Sources:

דעת הפמ״ג או״ח תנא במ״ז ו שקטן שאינו נאמן גם בכלי זכוכית דאיתחזק איסורא.

אבל בערוה״ש קכ, יג שאינו בגדר איתחזק איסורא שטבילת כלים אינו מדין איסור אלא מצוה. כן להעיר שלדעת הט”ז קכז, ו, בהיתר שאסור רק מחמת איסור שמעורב בו אינו בכלל אתחזק איסורא. וכש״כ שאין כלים בגדר חזקת איסור לפי שמותרים מצ״ע.

ובלא״ה, ראה שו״ע אדה״ז תלב, י שכשהוא בידו נאמן בדרבנן אע״ג דאיתחזק איסורא. ומקורו ממג״א תלז, ח. ועיי״ש לגבי טבילת כלים למ״ד שהוא מדרבנן. ומש״כ בהגהות רעק״א יו״ד קכ, לט״ז טז שאינו נאמן רק בשלו – הרי ציין למש״כ בגליון למג״א תלז. ושם דלא קייל״ן הכי.

אמנם, העירוני שבשו״ע אדה״ז יו״ד א, מב כתב אדה״ז שאינו נאמן רק בד״ס שאין להם סמך מה״ת. ועפ״ז מקום לומר שבכלי זכוכית אינו נאמן. וי״ל. וראה גם שו״ת יבי״א ד יו״ד ח, ה לענין כלי זכוכית. אבל להעיר ממהרש״ם ד, מח. (ואולי עיקר טעמו דהוי דשיל״מ או איתחזיק איסורא). גדו״ט רא בגבא עט. ובכ״מ לגבי כלי זכוכית שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ראה ערך השולחן יו״ד קכ, יד. וצ״ע במש״כ בעצמו שם או״ח תלז, ב. חוקת הפסח תמח, א). ומ״מ עדיין אינו בגדר עיקר מה״ת. ולהעיר שאין הנידון אם יש לו עיקר מה״ת, אלא סמך מה״ת, כבתוס׳ עירובין לא, ב ד״ה כאן בע״ח דאסמכוהו אקרא. וטובא יש לחלק. ועוד, שבהל׳ פסח משמע שגם ביש לו סמך נאמן בבדיקת חמץ. ובהערות להל׳ פסח מיישב דהתם מיירי ביטל כבר וליכא סמך מה״ת.

ובלא״ה, לפמש״כ בהל׳ שחיטה שם י״ל שנאמן כשביקש מגדול להטביל, שאינו חשוד לקלקל.

וראה בחכמ״א עג, כא (וראה שם עב, טז) שנאמן בזכוכית לצורך שבת.

ולהעיר משו״ת עמק התשובה ה, סז, שכתב להקל בזמננו להאמינו גם במתכת ומכמה טעמים.

 

 

#2237