Am I able to answer to נקדישך, אמן יהא through the phone or live video?

 

שאלה:

האם אפשר לשמוע ולהשתתף במנין ב770 בטלפון 770live ולענות לקדישים, ברכו, חזרת השץ, ופתיחת הארון?

 

מענה:

כמובן שאינו יכול לצאת ידי חובת תפילה במנין. אבל אפשר לענות אמן בטלפון. בוידיאו ובאינטרנט יש הפסק בזמן, ואין לענות וכאמן יתומה.

 

#5616

 

Clarification: One can answer Amen, Kaddish, and Kedusha on 770live, over the phone (718-682-0770) but not via the website, due to a short delay.

 

Article: May I answer Amen to a Brachah heard via Webcam?

There was a massive Shul in Alexandria, Egypt, the Gemara relates, with a hall that held over one million people. Since it was so large that it was impossible to hear the Chazzan (prayer leader) from one end of the Shul to the other, the Gabbai (Shul attendant) stood on the Bimah (central stage in a Shul) and waved a flag when the time came to answer “Amen,” signaling the entire congregation to respond.

Many centuries have passed since that Jewish community of Alexandria was decimated by Roman forces, and little remains of the ruins of their magnificent Shul. What might be learned from the unusual practice of the Gabbai of Alexandria two thousand years ago?

Radio, telephone and internet communication have advanced to the point that it is now possible to hear Havdalah, Megillah and Brachos from a distant location. Is a person permitted to answer “Amen” when hearing a Brachah from a voice that reaches them remotely?

Halachic authorities have extrapolated from the story of the Alexandria Shul that it is not necessary to actually hear a Brachah to answer “Amen”—it is sufficient to be aware that it was recited. It is therefore permitted to answer “Amen” via the telephone, webcam, FaceTime or the like, as long as the listener is certain that there is no significant delay in the transmission.

But what about Havdalah and Megillah? Is a person able to be Yotze (fulfill a Mitzvah obligation) virtually? Halachah discusses issues du jour based on existing knowledge of science and mechanics. Though in the past some Poskim allowed remote “listening” to participate in these rituals, most authorities today reject this conclusion. The previous generation worked with the information provided to them by the experts of yesteryear; now we have more sophisticated data to interpret the function of technological apparatus. Therefore, maintain most contemporary Poskim, since it’s common knowledge today that the sound emanating from an electronic device is not “live,” but converted to digital voice (or a mechanical one, in the case of a corded phone or a radio), a person cannot fulfill their religious duty of “listening” to Havdalah, Megillah or the like from a loudspeaker or a screen, but must hear it from a live human being.

 

Sources:

שקו״ט מזה בפוסקים שבדורות שלפנינו – ראה שו״ת שערי דעה סע״ד (במהדו״ח. ובכ״מ צויין לס״ב שם. ולא נמצא שם. וראה עד״ז במבוא למהדו״ח ע׳ 45). הגהות דע״ת למהרש״ם או״ח סתרפ״ט. גליוני הש״ס ברכות כה, ב. שו״ת מנח״א ח״ב או״ח סע״ב. נטע שעשועים לתלמידו ס״ד. ונד׳ גם בירושת פליטה ס״י. שו״ת פני מבין או״ח סל״ג. ארץ צבי סכ״ג. מקראי קודש פורים סי״א. ועוד.

אבל כבר כתבו כו״כ שלפי הבנת המציאות בימינו פשוט שאאפ״ל שיצא יד״ח, שאי״ז קול אדם כלל – ראה ירושת פליטה שם ס״ו. שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר זצ״ל (ס״ו סק״ה. סקכ״ט סקכ״ה. סקמא סק״ו). שו״ת מנח״ש ח״א ס״ט. (אבל מש״כ שם בנוגע לעניית אמן מרחוק (וכדלקמן) – צ״ע שהרי אין מחיצה של ברזל מפסקת, ואפי כמה בתים מפסיקים יכול לענות. ושו״מ שכבר נתעוררו בזה). שם ח״ב סי״ח. מנח״י ח״א סל״ז. ח״ג סל״ח. יבי״א ח״א או״ח סי״ט סקי״ח. יחו״ד ח״ג סנ״ד. בא״מ ח״ג סקס״ו. (ובכ״מ בספרו). משנ״ה ח״ד ספ״ה. שם ח״ח סל״ז. אמת ליעקב סרצ״ט. צי״א ח״ד סכ״ו. ואף גם מש״כ שם בח״ח סי״א – הדר הוא לכל חסידיו בח״כ סוסי׳ יט. ועו״ש סוסי׳ מה.

וגם בשו״ת אג״מ או״ח ח״ב סק״ח שנטה קו להקל – להלכה למעשה ס״ל שאין לעשות מעשה להקל, עיי״ש. ועיי״ע מש״כ במק״א דלא ברירא לי׳ מילתא (בשו״ת או״ח ח״ד סקכ״ו. ולהעיר ממש״כ שם סצ״א סק״ד. ועד״ז כ׳ להימנע מזה בשו״ת שבה״ל ח״ה ספ״ד.

וניכרים דברי אמת, שכו״כ מהמורים שכתבו להקל בזה, לא השיגה ידם לדעת אדני׳ על מה הוטבעו. והרי מי לנו גדול מרב שלמד י״ח חדשים אצל רועה בהמה לדעת איזה מום עובר ואיזה קבוע (סנהדרין ה, א. וראה חולין נז, א). ומפורסמת בשער בת רבים דעת רבינו (בזה ובכיו״ב) בהכרח הבנת מציאות הדברים על בורי׳.

ואכן בסוגיא דידן האריך בכ״מ כנ״ל: ראה אג״ק חי״ג ע׳ קעט. שם ע׳ רכא. חכ״ג ע׳ דש. לקו״ש חכ״א ע׳ 496. ועוד מכתב עד״ז נמצא בקובץ ניצוצי אור (מינדל) ע׳ 100 (ולאחרונה נדמ״ח בשלחן מנחם אה״ע סס״ו). וראה שיחת ש״פ בלק תשד״מ. וראה גם שו״ת משנ״ה ח״ד ספ״ו. ר״ד י״ג אלול תשל״ט בעת ביקור בעל משנ״ה הנ״ל ובעל פני מנחם וכו׳) נדפס בהוספות לשיחות קודש תשל״ט ח״ג ע׳ 773.

אבל לענין עניית אמן – העלו רוה״פ שיכול לענות ע״פ סוכה נא, ב. תוס׳ שם נב, א ד״ה וכיון. ר״ן ברכות לה, א ד״ה אין עונים. טושו״ע או״ח סנ״ה ס״כ ואדה״ז שם סכ״ב. ועיי״ש במשנ״ב סקס״א. שם סקכ״ד ס״ח ואדה״ז שם סי״א. ועיי״ש בב״י ובפר״ח. וראה בארוכה עינים למשפט ברכות מז, א. והאריכו בזה ראה בכמה משו״ת הנ״ל. וראה גם שו״ת יחו״ד ח״ב סס״ח. ועוד.

ועוד וג״ז עיקר שעינינו ראינו ולא זר ואזנינו שמענו ולא אחר – מעשה רב כנ״ל. ואין אחר מעשה רב כלום.

[ואולי מקום להדר בחזרת הש״צ לשמוע לכתחילה להדיא, וע״פ דעת הראשונים שרק בברכות קריה״ת הניפו בסודרים משא״כ בחזרת הש״צ שה״ז כעין ברכות של חובה. וראה גם או״ז הל׳ סעודה סרצ״ג. ב״י סקכ״ד שם. מג״א שם סקי״ג. אדה״ז שם. ואכ״מ].

וכבר כתבו כו״כ במה שאין לחוש בכ״ז משום הפסק טינוף וע״ז. ואכ״מ כעת. וראה מזה בס׳ ברכת אהרן בוארון ח״א ע׳ קפא.

ולהרחבת היריעה בכ״ז – ראה הנסמן באנציקלופדיא תלמודית חי״ח נספח לערך חשמל סי״ג. ובארוכה – בס׳ ברכת אהרן הנ״ל.

 

 

From Halacha2Go Archives
#642

 

בענין הפסק טינוף ובפרט ע״י הטלפון – מצו״ב מה שהערנו להגר״א רבינוביץ שליט״א למאמר דשדר לן בענין זה: 

אם דעת המחבר להחמיר כי״א – ראה גם מקו״ח נה, כ. א״א מבוטאטש. אבל לאידך הרבה אחרונים גם מהספרדים העתיקו בפשיטות דעת הי״א. וראה גם שו״ת שערי עזרא או״ח ה, ב. וראה גם שבה״ל א, סוס׳ כז.אבל הדר הוא לכל חסידיו שם ב, נט, ג. דברי מרדכי להמאמ״ר נה, ד.

בנוגע לדין טינוף מפסיק בטלפון, שכתב לדון בסברת המנח״א ב, עב, דליתא משום הפסק טינוף כיון שהקול עובר למעלה מעשרה ממקום הטינוף (ודלא כשו״ת יבי״א א, יט, יח שכתב בשמו להחמיר, דלא קאי הכי במסקנת דבריו שם). ועלה בהסכמה עמו בשו״ת ירושת פליטה לתלמידו י, ח. שם יג. ועד״ז כתב בשו״ת אורח משפט או״ח מח , ושלפי הנתברר שאין גוף הקול עובר שם נוטה כת״ר להחמיר – איפכא שמעינן, שכיון שאין המדובר בשמיעת הקול, ורק בידיעה מהיכא תיתי שיש דין הפסק טינוף. ובסגנון אחר שכיון שאין הקול עובר דרך הצואה שגורע מקדושת הענין, לית לן בה. והוא דלא כו״ת ויצבור יוסף יב, ב.

ובפשטות, שאם למנח״א שהקול עובר דרך החוטים ס״ל שאין בזה דין הפסק טינוף, כש״כ לדידן שידוע לנו שהקול נפסק במקומו ואינו עובר כלל, בודאי שאין חשש. ועד״ז כתב בשערים מצוינים בהלכה לאאזמו״ר טו, ג. (אלא שתלאה בדעת רבו המנח״א, אף שבמנח״א לא מה״ט אתי עלה. וכסברתו נמצא באורח משפט שם).

והמנח״א לשיטתו בהסברת הדין, שהטינוף גורם הפסק בקול העובר. וכוותי׳ מוכח בדבר שמואל דלקמן. וראה גם דברי מרדכי שם. אמנם, בכ״מ מבואר, שכשיש מקום באמצע שא״ר לענות מבטל הצירוף (שו״ת דברי ישכר או״ח ו. וכעי״ז משמע במנח״ש ט, א. וראה גם בשו״ת האלף לך שלמה מ, שאין להם הצטרפות ונדון כעונה בפ״ע בלתי שמיעת  המברך. ובא״א מבוטשאטש: שבהתקרבותו לחוץ לא הי׳ יכול לענות אבל אין אין ברור עדיין שהטעם הוא משום זה). ולפ״ז מסתבר שיש אופן אחר שאפשר למצוא צד צירוף, נקטינן דשדינן להקול בתרי׳, ואין הכרח לצרף דוקא דרך הטינוף. אבל אם מחמת שמפסיק בין השכינה וממילא השכינה אינה שורה (לבוש נה, כ. משנ״ב שם סד) לכאורה כל שיש טינוף באיזה מקום ביניהם מתקיים ושב מאחריך. ובהגהות מעט צרי בסו״ס ישועות מלכו תפלה טו, ט בטעם ההפסק צואה וטינוף, שבכה״ג ל״ש אין מחיצה מפסקת, שהרי ללא מחיצה הצואה אוסרת.

ובגוף השקו״ט איך משערים אופן ההפסק דהטינוף, כבר נסתפק בשו״ת דבר שמואל אבוהב קפט, דמאן נימא לן שהקול המגיע אל אוזן העונה בא דרך דרך הקו השוה וכו׳. והוא ע״ד הספק בא״א מבוטשאטש שהביא. אבל בפתה״ד ד בהשמטות לח״א נה, כ, פשיטא לי׳ שבשומע מבית אחר ובב׳ החלונות למע׳ מי״ט אין טינוף שלמטה מפסיק. והוא דלא כמאי דנקט במנח״א בפשיטות לפי משמעות דבריו, איפכא, שמחמת שהקול מתפשט בכ״מ, גם אם המדבר והשומע במק״א.

בפי׳ דברי הגר״א במעשה רב מז, (וכנראה בטעות כתב החיד״א), היינו סברת שער שלמה זורפה קה, שכשיש מחיצה המפסקת ש״ד. אבל גם לפירושו שמיקל בכל גווני אין הכרח. ויתכן בפירושו בכמה אופנים, א. כסברת כת״ר שמיקל בכלל. וכ״כ בהגהות הגרנ״ה הלוי למעשה רב. שו״ת צאן יוסף קב ד״ה דרך אגב. הערת המהדיר לדע״ת נה, כ. ולפ״ז הל׳ ״כיון שאינו רואה״ הוא טעם מדוע לפסוק כדעה קמייתא. ודוחק. ובפרט שבכ״מ הב״ד בשתיקה ולא ציינו שחולק – ראה פקודת אלעזר נה, כ. זכרונות אליהו מני או״ח מערכת ק, ו. ועוד. ב. כסברת היחו״ד דקאי בשיטת השער שלמה. והוא דחוק מאד, וגם היפך כל הפוסקים. (אא״כ נדחוק בשער שלמה כאופן הד׳ דלקמן). אבל להעיר שכ״ה בריטב״א הל׳ ברכות ו, ב: ובלבד שיעמוד במקום טהור. אבל בפשטות הו״ע אחר. ואינו שייך לדין טינוף מפסיק.  ועדיין אפשר לכלכל כסברת השער שלמה שכשהצואה ברשות בפ״ע אינה מפסקת. ורק כשהיא מגולה. ג. י״ל שדייק רק ״קדיש וקדושה ואמן״ לשלול ברכו, וכדעת החיי״א ל, א.  ולפ״ז נקט שאפשר לענות אמן על כל הברכות. ד. שרק כשאינו רואה הטינוף מותר כפשטות הלשון. וראה גם דע״ת שם. וכ״נ בהגהות עובר אורח בארחות חיים מספינקא נה, כ. (ודלא כשלחן שלמה נה, ח שפשוט שאסור גם כשאינו רואה.  וכ״מ בשו״ע אדה״ז נה, כב דקאי בכמה בתים ביניהם שבפשטות אינו רואה) וראה מעט צרי שם שבנמצא למעלה מיו״ד ברשות אחרת ודאי ליכא קפידא לפ״מ שביאר בטעם ההפסק. ולפ״ז כש״כ כשהמדבר והעונה בב׳ בתים וחלונות למע׳ מי״ט, כסברת פתה״ד. וכן י״ל עכ״פ כשהוא מכוסה כבזמננו.