May one say Shema and Hamapil after Alos Hashachar?

 

Shema for the evening may be recited. Although the time it is supposed to be recited originally is during the night, one may say it during the day. However one must first say Birchas HaTorah.

Hamapil may not be recited after Alos.

 

Sources:

י״א שאחרי חצות הלילה אין מברכים ברכת המפיל. אבל סתימת הש״ס והפוסקים אינה כן. וגם ע״ד הסוד – ראה שו״ת לחמי תודה באסאן כא. והו״ד בברכ״י רלט, ב. ודברי ברכ״י הועתקו בכ״מ. וראה מה שדייק מל׳ כתהאריז״ל באבן שוהם רלט בפתוחי חותם לא. וראה שו״ת קרן לדוד או״ח ס. דרכי חו״ש אות שמח. ועוד. ובעמק יהושע אחרון ע׳ קסא שיש טועים שלא לברך, וזה דעת בורות וח״ו להקל בזה. וראה גם 24968 וצרף לכאן.

וגם הענין להכריע בהלכה ע״פ כוונות ע״ד הסוד – הארכנו בכ״מ. והעירוני משו״ת מהרא״י מזינקוויץ, ירושלים תשס״ה, שבראשו נדפסו לקוטים מכת״י מדברי הרה״ק ר״פ מקאריץ. ושם אות מד (ע׳ כה) ע״ד הסברא שלא לומר אחרי חצות מחמת הכוונות, שיש לעשות ע״פ שו״ע ואין לחדש בזה דבר כיון שלא כ״כ בשו״ע. וראה גם בשו״ת עולת יצחק רצאבי או״ח ב, פו, ושו״ת דברות יעקב דהאן ב, כ, שכתבו להעיר מזה על כה״ח רלט, ח, שדחה דברי לחמי תודה ע״פ הסוד (שנוסף לזה שלא ראה דברי לחמי תודה בפנים שדן להדיא בפי׳ דברי האריז״ל, עוד זאת) שפשוט שהכוונה היא על מנהגו של עולם ולא דרך פרט. וראה בכיו״ב אצלנו כאן.

וביום אין לברך – כפשטות ל׳ הרמב״ם תפלה ז, א. וראה הבתים בית תפלה שערי תפלה י בדעתו. וכ״ה בכל הפוסקים. וכ״כ להדיא באר״ח דין ק״ש סמוך למטתו בתחילתו, ובכלבו כט. וברא״ה ברכות ס, ב. ועוד בכ״מ. וכ״ה בחיי״א לה, ד. ובמשנ״ב רלט, ח. ועוד. וראה שו״ת תשורת שי א, פב. ובארוכה שו״ת בצה״ח ה, קסו.

אלא, שבא״א מבוטשאטש רלט, מספק״ל אם אפ״ל המפיל לפני נה״ח. וכ״כ להסתפק בשו״ת פרי השדה ב, לא. ועד״ז בשו״ת התעוררות תשובה ב, קטו. ובסו״ד הכריע שלא לברך. וכ״כ למעשה בקרן לדוד שם. ומציע (בשם הא״א. וצ״ע) שיברך בלא שו״מ. וכן במשנ״ב שם בבה״ל ד״ה סמוך שאחרי עלוה״ש אין לברך. וראה מחזה אליהו ג, יב מה שכתב להעיר עליו במש״כ להוכיח מזה שאומרים שתשכיבני. ומש״כ ליישב בבירור הלכה זילבר ב, רלט. וראה שו״ת תשוה״נ א, קצח.

וראיתי לח״א שליט״א שר״ל שכיון שהיא ברכת השבח ומברך על מנהגו של עולם שפיר יכול לברך. ודבריו מרפסין איגרא, שהרי הניחא כשמברך בזמנו, אבל ביום אא״פ לברך, גם על מנהגו דל עולם, וכמו שאין לברך ברכות השחר אחרי שעבר זמנן. ומנגו של עולם אינו לילך לישון בעלוה״ש. ואף דאיכא דגנו בהאי שעתא, היינו לגבי ק״ש כשנאנס, דאכתי מיקרי ובשכבך, כיון שתלוי גם בסוף זמן שכיבה, אבל לענין המפיל תלוי בתחילת זמן שכיבה כמו בהשכיבנו (כדברי רש״י. אלא שברש״י נתפרש שאין אומרים גם סמוך לעלה״ש. ולדידן, הוא רק מעלה״ש. וראה גנזי יוסף ברכות ט, ב. וכ״ה באבודרהם. ובעטרת ראש שם, שאסור לילך לישון אז לפי התפלה. ואכ״מ).

[ולא רק מחמת שאומרים בברכה שתשכיבני כפשטות משמעות בבה״ל שם, אלא מחמת עצם הענין, שיסוד הברכה על מה שהולכים לישון. וגם בדברי בה״ל – י״ל בדוחק, שלא בא רק לומר שד״ז מוכח גם ממה שאומרים בברכה שתשכיבני לשלום].

וראה גם התעוררות תשובה שם, שכיצד יאמר המפיל חבלי שינה, כשאינו זמן שכיבה ולא על שינתו תיקנוה אלא על שינת רוב העולם.

עוד ראיתי למי שכתב להוכיח ממה שהזהיר אדה״ז בסידורו בסדר ספה״ע, שבמדינות אלו עלוה״ש הוא בחצות הלילה מח״י אייר, ונפק״מ לגבי ספירה ולגבי אכילה בצום י״ז תמוז וכו׳ ומ״ט לא כתב להזהיר ע״ד ברכת המפיל, דהו״ל מילתא דשכיחא ונוגע לברכה לבטלה. ואי משום הא, לא איריא, ואפשר שלא הי׳ שכיח שילכו לישון אז. ויש ליישב בכמה אנפי. ולא זו הדרך לחדש לומר ברכה, וליכנס לחשש ברכה לבטלה, מחמת דיוק זה דבר ההשמטה. וק״ל.

ובאמת, הדבר יצא מפורש במאירי ברכות ס, ב, שאין לומר רק בזמן שכיבה לרוב העולם. ואף שהביא חולקים, אפשר דלדידהו מברך גם ביום. ועכ״פ לא יצא מכלל פלוגתא.

[אלא שבכמה ראשונים – ראה רמב״ן ורשב״א – ברכות ט, א, משמע דרובא דעלמא גנו עד משיכיר. אלא דלפום סברא הדין, סברי רבנן, שיכול לומר גם השכיבנו אז. ולא קייל״ן הכי. וגם ברשב״א כתב לעיקר שאינו אומר מעלוה״ש. אלא שנראה, דאכתי סבר גם למסקנא שזמן שכיבה לרוב העולם הוא. ומ״מ בכ״מ שאינו זמן שכיבה לרוב העולם – ראה מהרש״א שם. וכו נקט במשנ״ב רלה,לג. וצ״ע אם לומר שבימינו שאני ויכול לברך גם השכיבנו. ובכל אופן, בודאי אינו זמן תחילת שכיבה, גם לא למיעוט. ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן].

גם בס׳ מנהגים טירנא דלקמן לענין ק״ש על המטה כתב, עד שיעלה עמוד השחר.

ופשטות לשון הפוסקים שאין לברך ביום – מורה שאין לברך כבר מהתחלת היום, ככל דיני התורה ולא באו לסתום אלא לפרש.

ופשוט, שלמעשה סב״ל. ולכשתרצה, חזי לאצטרופי הדעות שאין לומר מחצות (וכעין מה שראיתי למי שכתב איפכא, לצרף הדעה שאפשר לומר ביום. ולדינא, גם ס״ס בברכות להקל. וכש״כ בדעה דחוי׳) אף שאי״ז עיקר.

זמן ק״ש על המטה – פשוט. אלא, שבכלבו כט והובא בב״י סוסי׳ רל ובד״מ הארוך שם לומר ויהי נועם כשישן ביום. וכ״כ בהלכות ומנהגי מהר״ש ע׳ קצב. וכ״ה ברמ״א רלא. מחה״ש רלט, ז. משנ״ב רלט, ח. ואולי מתאים גם שאר פסוקי דרחמי. אבל ראה לבוש רלא שאין נוהגים לומר ביום ויהי נועם. והובא בפמ״ג בא״א שם. וכ״כ בשכנה״ג ומקו״ח שם. ובמשנ״ב רלא, ג. (וצ״ע שסתר משנתו). וראה ב מנהגים טירנא עניני שחרית של חול. ולמעשה לא ראינו נוהגים לאומרם בשינת היום. ומ״מ מסתבר שמקום לנהוג כן בלא אמר בלילה. ולהעיר, שי״א לומר גם פרשה ראשונה או כל ק״ש, ראה רוח חיים פלאגי רלא, א. ומר ברי׳ ביפ״ל א, רלא, ב. וראה כה״ח רלא ג.

 

 

 

 

#4581

 

This Q&A is sponsored:

מוקדש לזכות הרב ברוין שליט”א שימשיך ללמד דעת את העם והמעשה אשר יעשון

To dedicate a Q&A please contact us at sponsorship@AskTheRav.com.