התפלל מוסף לפני שחרית, האם מותר לאכול לפני שחרית

שאלה:

אם התפלל מוסף לפני שחרית, שיצא ידי חובת מוסף, האם מותר לו לאכול לפני שחרית.

‏

מענה:

‫יש להחמיר אא״כ ברעב וצמא שאינו יכול לכוון דעתו.

(בין הדברים נידון גם החומרא שלא לקדש בשמח״ת עד אחרי שעלה לתורה. גם נזכר בסוף הדברים הקס״ד להתיר לקרוא בתורה אחרי שכולם כבר שמעו, ושלילת סברא זו).

 

מקורות:

בגוף הענין אם יצא יד״ח מוסף – לא ברירא מילתא. וראה אצלנו כאן

לסמוך על זמן מאוחר לתשלומי מנחה

ושם הכרענו שבספק עומד. ולפ״ז, בנדו״ז מחמת הספק יש להחמיר לאידך גיסא.

אמנם, גם את״ל שיצא יד״ח מוסף, או כגון שנתכוון לשם מוסף, יל״ע אי מהני לענין זה, ובהקדם מש״כ בתהל״ד קח, ב, והח״ח במחנה ישראל חלק הדינים ב, ג, שכשלא התפלל שחרית יש איסור לא תאכלו על הדם לפני מנחה. וראה גם במשנ״ב ע, כ בשם הפמ״ג. ומצויין שם לסי׳ פט. ונראה שט״ס היא. והוא בסי׳ קח בא״א ג.

והנה, מחד גיסא מצינו שכתבו הפוסקים שבמוכרח לאכול או להתעסק קודם התפילה שלכה”פ יאמר ברכות ואח”כ יתפלל כמה פסוקים שיחשב לו תפילה עכ”פ (ראה מאורי אור בחלק באר שבע כז, ב. שו״ת קרן לדוד כא. כנף רננה או״ח סוסי׳ א). וכש״כ בהתפלל מוסף. ולאידך, יש לפקפק, דשמא מוסף לא סגי דרחמי נינהו (ראה תוס׳ ברכות כו, א ד״ה איבעיא להו. צל״ח שם). וכן שמעתי מבעל עיטורי מרדכי שליט״א שא״ל כך הגרמ״ש קליין שליט״א.

איברא, גם תפלת שחרית בשויו״ט אינו בקשת צרכיו. ועמד בזה האדר״ת בתפלת דוד ע׳ ח מהדורת אהבת שלום, עיי״ש מה שכתב שגם בזה יוצאים מהאיסור. וראה גבורת יצחק ברכות י, ב.

אגב, יש להעיר מהסברא דאיכא איסור לא תאכלו גם קודם מוסף, ראה גנזי חיים רייזנר רפו, ב. אבל הא בורכא שהרי הותר בטעימה. ופשטות הרמב״ם, וכן מפורש ברבינו מנוח תפלה ו, ד שאין איסור לא תאכלו קודם מוסף. וראה תוס׳ ספרדיות בקובץ מורי׳ גל׳ קמה. ולהעיר מפסקי הרי״ד ברכות שם. מלא הרועים שם.

ולכאו׳ להטעם דואותי השלכת לית לן בה כשהתפלל כבר מוסף. וכ״מ דעת המשנ״ב בבה״ל. ולהעיר משו״ת קרן לדוד או״ח כא, ד, שרה״מ ד, סב ועוד, שבהתפלל קצת ואמר ברכה״ת ליכא גם לא תאכלו. ויש שכתבו דסגי בתפלת מזמור שיר חנוכת וכהנה רבות. אמנם, בשו”ת קרן לדוד התיר רק שאם אמר ברכות השחר והתפלל קצת יכול לשתות קפה עם סוכר וחלב ולא יותר.  גם בשרה״מ מוכח שבהתפלל קצת לא פקע איסור לא תאכלו על הדם. אבל עכ״פ, מיקליש קליש איסורי׳. ולכמה דעות בכה״ג אינו מה״ת (ראה שרה״מ שם).

אמנם, בשו״ת מהרש״ם א, א לאסור גם קודם הלל. וכבר כתב בזה בשאילת יעבץ א, מ, והביא מתיקון יששכר גם קודם הפטרה, כיון שעדיין לא נגמר תפילת שחרית. אבל למעשה, המנהג שלא לחוש לדבריו. וגם מדבריו יוצא קולא שלפני הפטרה מותר לשתות כמו לפני התפלה. (וכעין הסברא בההיתר לשתות קודם תק״ש מה״ט לפי ששייך לתפלת שחרית, ראה שו״ת בית ישראל עדעלין ב. ועוד). ופוק חזי מאי עמא דבר בשמח״ת שבכ״מ עושים קידוש לפני קריה״ת. ונוסף למה שהביא בכה״ח רפו, ד, מיפ״ל בחלוש, שיתפלל בביתו במנין של עשרה שחרית ומוסף ויעשה קידוש ויאכל סעודה ואח”כ ילך לבית הכנסת וישמע קריאת התורה (אלא שאינו מוכרח דנקט שאין איסור לא תאכלו על הדם לפני קריה״ת, אלא שבחולה עדיף כך) – מצינו גם, שבכ״מ נהגו כך בכל שבת להפסיק בין שחרית לקריה״ת בקידוש. ויש שנהגו להתפלל שחרית ומוסף זאח״ז, לקדש ואח״כ לקרוא בתורה, ודנו בזה מכמה צדדים – ראה שו״ת חת״ס או״ח סט. קרן לדוד פט. מחזה אברהם מד. זכרון יהודה קה. תשובה מאהבה ב, רמג. שו״מ תליתאה א, קכ בסופו.  משנה שכיר א, א ואילך. לבו״מ תנינא צח ואילך. שם קי.

וגם לשאילת יעב״ץ – אפשר דשמח״ת שאני, משום שמחת התורה, אף שיש שנהגו איפכא להקל כל השנה ולהחמיר בשמח״ת שלא לקדש עד שעלה לתורה.

ובלא״ה צ״ע בדברי התיקון יששכר, ממש״כ בתרוה״ד טו, ונפסק ברמ״א או״ח נה, ג, שאפילו שבימי שני וחמישי אומרים קדיש תתקבל אחרי קריה״ת  מ”מ קריה״ת מילתא באנפי נפשה היא. ולכן אם יצאו מקצתם ואין עשרה בקריה״ת  אין לקרוא בתורה. וכש״כ בשבת שתקנו לומר קדיש תתקבל מיד אחרי שחרית, וקדיש תתקבל אחרי מוסף הולך גם על קריה״ת. ולפ״ז, מסתבר שמותר לאכול בשבת לפני קריה״ת, ואין בזה איסור לא תאכלו על הדם. אלא, שבשו״ת תרוה״ד גופא, יג, בנוגע לקדיש שלם, שתיקנו אחר כל תפלה, אלא שמפסיקים בקריה״ת וכו׳ ד״כולהו לסדר התפלה באין״. והובא לדינא במג״א קכג, יא ואדה״ז שם ז. וזאת למרות מש״כ שם טו ״דקריה״ת בציבור חשיבא מילתא בפני עצמה״ (ועפ״ז מש״כ שם ד״לא אמרינן הואיל וממתינים בקדיש שלם עד לאחר קריה״ת וא״כ הכל סדר התפלה״ – אין ברצונו לשלול שהוא לסדר התפלה אלא שמ״מ אינה מגוף התפלה. וק״ל). והיינו, דמ״מ מישך שייכא לשחרית, שתיקנוה בהמשך לשחרית, אף שמפסיקים ביניהם – ראה בעניננו שבט הקהתי ד, צג. וכבר הביאו מלשון התקו״ז כא: בגין דא תקינו בצלותא למשמע בה ס״ת למיהוי בי׳ קרבנא שלים באדם וכו׳. ונת׳ בכ״מ.

כן להעיר שבשאילת יעב״ץ שהעתיק מתיקון יששכר כתב ״שדעתם״. ומשמע שאיהו לא ס״ל הכי. אלא דלדידי׳ גם לפני התפלה היא רק ממדת חסידות.

וכ״ה לא רק בחול שאומרים קדיש שלם אח״כ, אלא גם בשבת, שייכת לכללות הסדר דשחרית ומוסף, שהרי תיקנוה דוקא בין שחרית למוסף, וכפי שהבאנו מכמה פוסקים בנוגע למה שרצו לקרוא אחרי מוסף. וראה שו״ת שארית יעקב יוטס, סוסי׳ יז, הובא באר״ח ספינקא רסי׳ קלה. (ואף שעיקרה הקדמה למוסף – ראה בשעה״כ דרושי שבת טו, ענין שחרית של שבת, גבי הוצאת ס״ת, והובא בכה״ח רפו שם, בחילוק בין ג׳ גברי דקריה״ת בחול  החול לז׳ גברי בשבת, שעולה ז”א כל ז’ תחתונות דאבא ואמא על ידי תפלת שחרית דלחש ודקול רם, ולכן עתה אותם ז’ תחתונות דאבא (שעולה ז”א בהם) הנה הם מתגלים עתה בעת הוצאת הספר תורה. וראה גם בדרושי שבת יח, בדרושי מנחה, בטעם ג׳ עולים במנחת שבת, שהז’ תחתונות דאבא נתגלו בשחרית בספר תורה דשחרית, אבל ג’ ראשונות דאבא, אשר שם עלה ז”א בתפלת מוסף, עדיין הם סתומים ולא נתגלו, והם המתגלים עתה בספר תורה במנחה. ובכה״ח שם, שכיון שבשעה״כ נתן טעם בסוד לקס”ת שצריך להיות אחר חזרת תפלת שחרית וקודם לחש דמוסף, אם אין הכרח גדול אין לאחר קס”ת אחר תפלת מוסף).

ולהעיר מאג״ק ט ע׳ עט, שכמה אופנים בקריה״ת, כולל חלק מתפלה, וצורך עבודתו הוא, וע״ד ונשלמה פרים שפתינו.

וידוע שי״א – אף דלא קייל״ן הכי – שגם בשמעו כבר קריה״ת חייבים לקרוא שוב בסדר התפלה.

אמנם, בעיון בשו״ת תורת יקותיאל נא, ובשו״ת לבו״מ יט, אף שהזכירו דשאני כשהוא בתוך התפלה, הרי עיקר טעמם מחמת שלא נתכוונו לצאת לפנ״ז, ושגם ללא היפוך כוונה בסתמא כך הוא. וצירפו הסברא דסגי בא׳ או ג׳ שלא שמעו.  וגם בשו״ת פני מבין או״ח לב, שדחה דבריו בתורת יקותיאל שם, שכתב שהוא מחמת קריה״ת בציבור, שלת״ת אין קצבה, מבואר שם שהוא רק באופן שרוב הציבור לא שמעו – כן נראה מדבריו. ובכלל, מה שהביא מאר״ח בשם משכנות יעקב, נראה ברור שנפלה טעות שם, והכוונה לשארית יעקב  הנ״ל. ומלשונו נראה ברור שלא נתכוון להתיר לקרוא שוב אחרי שכולם שמעו כבר, אלא שחלילה לסדר שישמעו תחילה ואח״כ לא יקראו.

ומכיון שכן, באם שמעו קריה״ת בכוונה תחילה ודאי ל״ש להתיר לקרוא שוב.

ומזה יש לי להעיר על כמה מלקטים שהביאו לדינא שבשמעו הציבור במנינים לפנ״ז קריה״ת יכולים לקרוא בתורה שוב, כי יש סדר לתפלה וקריה״ת נתקנה לכתחילה אחרי שמו״ע – שלמיטב ידיעתי לא שמענו כך לדינא. וראה גם ערוה״ש סט, יד. אג״ק ג ע׳ ד.

ואולי משגה בידי. ויש שאכן מורים כן.

אולם קצת משמע כן בשו״ת נוב״י א, טו דליכא ברכה שא״צ בקריה״ת. ולפלא שאף שהובאו דבריו בכמה אחרונים לדינא, עיקר דבריהם הוא לגבי צירוף ששה, או ג׳ או א׳ שלא שמע. והרי מדבריו משמע שבכלל אין חשש לקרוא שוב ושוב, גם כשכולם שמעו. וגם לא הובא כלל במלקטים לעניננו. ונראה, דמיירי באופן שאין רוצים לשמוע בעת קריאת הציבור, אלא שנמצאים שם ממילא. ועז״כ בנוגע לברכות העולים אינה ברכה שא״צ. וגם לא דיבר כלל מחמת חובת קריה״ת על סדר התפלה, דהא קאי באופן שקוראים שוב אחרי התפלה.

#39161