בענין הליכה ד’ אמות קודם נטילת ידים

 

שאלה:

ידועה החומרה מדברי הזהר שלא לילך ד”א קודם נט”י בבוקר.

רציתי לשאול מהי דעת אדמו”ר הזקן אם הלך לישון בלא ציצית ואין לו מים ליטול מהם ידיו לידו, אך לאידך גיסא הוא רוצה ללבוש מיד ציצית משום שלא יהיה ערום מן המצוות. אם מותר לו בעבור חומרה זו לגעת במלבושיו – בציצית מיד, על אף חומרת הזהר הנ”ל?

 

מענה:

מותר. ואם אפשר על ידי אחר שנטל ידיו, או ללובשו ע״י דבר אחר, עדיף.

 

מקורות:

ראה שו״ע אדה״ז ח, כ. ואף דקאי מדין התלמוד, עכ״פ מוכח דהזהירות שלא לילך ד״א עדיף לן.

ומילתא דפשיטא היא, שהרי נזכר בגמ׳ שבת קיח, ב וברמב״ם תפלין ד, כה, ובטור או״ח ח. וראה שו״ת הרא״ש הובא בב״י יג, אף שרק בתור מילתא דחסידותא (אבל ראה דרישה שא, כב). משא״כ במלבושיו שלא נזכר בפוסקים, ומקורו מסדה״י בתחילתו. ומשמעות אדה״ז מהדו״ק א, ז שהוא ע״פ הזהר. וכ״ה במהדו״ב א, ז. ויש שהראו מזח״א נג, ב. אבל ראה לקמן. ובמג״א ד, א הביא שבגמ׳ לא משמע כן. וגם בשו״ע אדה״ז מהדו״ק ד, ה ואילך ומהדו״ב ד, ב לא הביאו. וה״ט דקאי לדין התלמוד, או״י שחילוק בדבר בטעם הזהירות, אם הוא משום רו״ר, או בכדי שלא להשהות רוה״ט ע״ע, וכדלקמן. וראה גם אדה״ז מו, ב.

וגם להמחמירים (ע״פ הזהר והאריז״ל או סדה״י) –  יש לומר דלא נאמר במקום ביטול מצוה, והמצוה היא שיהא לו ציצית תמיד – ראה פרישה ח, יא, שהרי בכל רגע מקיים מצוה (ראה פס״ד להצ״צ או״ח ב, ז. אג״ק ח ע׳ שפ).

וכן מפורש בעניננו בפרישה ב, ז.

וראה תורת חיים סופר ד, א לענין מצנפת. וכ״כ בלקט הקמח החדש ד, יט. אשי ישראל ב הע׳ כג בשם הגרשז״א. וכן הביאו משמו בהליכות שלמה יג בהערה כו. וכ״כ דעת נוטה א, תטז. ואף שיש לחלק דשאני גילוי ראש שהוא איסור מדינא, הרי לכמה דעות ג״ז אינו מדינא. ועוד ועיקר, שכאן המדובר בביטול מ״ע כנ״ל. וראה תורת חיים סופר גם לגבי מנעלים לרגליו. ובדעת נוטה א, תיז, כתב לחלק כנ״ל. ולא גרע ממכנסיים ובתי רגליים שהקלו שלא יהא ערום – ראה סידור עמודי שמים ליעב״ץ בהנהגת הבוקר. ועוד. ובסדה״י גופא כתב ״אחר שלבש חלוקו״. והארכנו במק״א בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת. וכש״כ אם  פרש שהאיסור מחמת שמשהה רוה״ט, ולא שרוה״ט שורה עליו, וכמשמעות סדה״י, וכ״ה המשמשעות במשנת חסידים מס׳ חצות א, א. וראה גם אצלנו שם, ובשהי׳ מועטת כזו, ובמקום קיום מצוה, ומה גם שבלא״ה הולך ד״א ליטול ידיו. ראה שו״ת יבי״א ה, א, להקל בבגדים הנצרכים לו.

והדבר מוכח בסידור אדה״ז הלכות ציצית ד״ה והמדקדקים, שכתב לישן בציצית שלא יצטרך ללובשן קודם נט״י ולעבור על קדושת הזהר. ומוכח שבכה״ג אכן כך צריך לעשות. אבל משמע שבכה״ג אכן עבר על קדושת הזהר. אלא שעדיין י״ל שמ״מ לזהר כך עליו לעשות. ומלשונו ״קדושת הזהר״ – משמע גם שגם לזהר אינו איסור גמור. ופשוט דמיירי במי שבד״כ נזהר בדברי הזהר. וראה הערות בסידור רבינו הזקן ראסקין. ומדברי אדה״ז מוכח דהיינו גם בנוטל ידיו סמוך למטה. ומשמע גם שהקפידא הוא אפילו להיות ערום בלא מצוות ולא מחמת שאין לילך ד״א. וראה גם ס׳ היראה לרבינו יונה בתחילתו.

ושקו״ט בכוונת הטור ח שיתעטף אחרי נט״י מאי טעמא. וראה פמ״ג שם בא״א א. ושם שכשאינו מברך על הציצית ילבש קודם נטילה. וראה לבושי שרד ח, א. ובדעת אדה״ז – ראה קובץ מגדל דוד מא. מחנה יוסף ציצית יח.

אמנם ע״י דבר אחר קיל טפי, אף שבסדה״י כתב קודם שיגע במלבושיו או בכל ענין ודבר. אבל במג״א ושאר הפוסקים לא העתיקו דבריו בזה. וגם בזהר איתא רק ״מנוי לאלבשא״. (ושם הוא רק ממאן דלא נטל ידוי, שאפשר לפרש דקאי בלקיחה מהשמש, ולא שאסור לו בעצמו ליגע במלבושיו. אבל בפע״ח שער הברכות ה, ובעו״ת יג, ב, ועוד מפורש שגם הוא לא יגע). ואם נפרש בסדה״י שהוא רק מחמת מהירות הנטילה שלא להשהות א״ש מש״כ שלא ליגע בכל דבר, אף שבחלוק לובשו קודם. וראה הליכות שלמה תפלה יג, טז ובדבר הלכה כו. ולרידך, כיון שחש שהחמירו גם במלבושיו, וס״ל שגם בזה שייך רו״ר כתבנו כבפנים, אף שעי״ז מאחר קימעא הנטילה. אמנם, ידוע שיש שנזהרו גם במשקפיים, ויש גם בדברים אחרים. וראה דעת נוטה א, תטו.

ולענין לבישה ע״י אחר – פשוט. וראה שערי תפלה לר״י רקח בתחילתו ט.

 

 

#32913