Mispronounce Hashem’s name in Shmonah Esreh

 

Question:

If I mispronounce Hashem’s name at the end of a Brachah in Shmonah Esreh do I have to repeat the Brachah? What if it is only slightly mispronounced that the Nekudos aren’t so clearly defined.  What if saying the daled of Ado-noy with the cholem not properly stressed out, in a way that sounds like adnay?

 

Answer:

At most, you would need to repeat just the end. If you swallow the words, though this is absolutely wrong, you should not repeat Hashem’s name. However, one must pronounce the cholem as such, not as a shva. If unpronounced, one must go back and repeat the end of the bracha, unless this is a common form of speech where you live. In other word, if the change is such that it would be noticeable as something different to other people, then it must be repeated.

 

Sources:

ראה שו”ת מנח”י ליקוטי תשובות י, ב שלא יצא, וחולק על האמרי אמת במכתבי תורה כה וכו, יעו”ש. וראה גם תשוה״נ ד, ב מה שהעמיס באמרי אמת. ולי נראה שהכל תלוי במנהג המקומות, וכדלקמן.

והנה, באגרות לחם שלמה ז, כתב נמי שצריך לחזור ולברך, ושכן פסק החת”ס. (וצ״ע מקורו. אבל באות חיים דלקמן ע׳ נב הוא בשם החתן סופר). וכ״מ ממש״כ באיזה אזהרות נחוצות ג, לבעל זכרון יהודה, בסו״ס שירת משה, סאמאר, תרס״ח. (ובלקוטי מאיר בנעט  עניני אמירת השם ג, כא העתיק שהוא מצוואת החת״ס. וכ״ה שם בהקדמה לעניני תפלות י, כג). וראה מעשה רב ממנו נדפס בס׳ אות חיים קראוס קונטרס קדושת השם ע׳ מט. ולהעיר גם מאג”ק יח ע’ קנ. וראה שארית יעקב מארגענשטערן ברכות טו, א – ע’ שעב ואילך.

וכשאינו מדגיש היו”ד – ראה שערי רחמים בהשמטות לשע”א ג, א להקל ע”פ שו”ת חת”ס אה”ע ב, יט. ויל״ד. וכן העירו מעשרה מאמרות לרמ״ע מפאנו מאמר אכ״ח ב, כח.

ומש״כ בשו״ת ברכת ראובן שלמה ו, א שהעיקר הוא הכוונה ולא הביטוי, והעמיס כן בכוונת נימוקי או״ח להרה״צ ממונקאטש ה – אין לו שחר, ומוכח הוא מגופו, יעו״ש. ובהערתו שם בנוגע להקלטה מהרה״צ הנ״ל – ראה קובץ נזר התורה יז ע׳ קלח.

ועצ״ע מאי שנא משאר תיבות כשלא דקדק, וכן גם מדין תפלה בכל לשון, וכלשון שבדו חכמים, וכשו״ת מהרי״ט באה״ע טז, חי׳ הפלאה ברכות יב, ב לתוד״ה וחכמים. ועוד, שיוצא גם בלשון משובש כשכך רגילים לומר. וראה שו״ת נצר מטעי א, א,ח. (ולהעיר מהשקו״ט בביטוי שם השם בהברה ספרדית – ראה גם אג״ק כ ע׳ רסא). ובשו״ת מנח״י נדחק, שבזה שינוי משמעות. ועצ״ע. ועוד דמאי שנא מאמירת בריך רחמנא, ושאר כינויים.

ואולי בשם ה׳ גרע טפי דלא מהני בשאר לשון, וכדמשמע בשו״ת רעק״א בתשובות וחידושים ב, ששם העצם אא״פ לתרגם, ראה תשו׳ רעק״א עם אור ליהודה כה, ח. ולא דמי למי שבולע התיבה – ראה חסל״א ריד, א. כה״ח ה, כ.  ובאמת במאירי ברכות טו, א פי׳ קרא ולא דקדק שקראו בגמגום ובחטיפת תיבות ובהבלעת אותיות. אבל רוה״פ הזכירו ד״ז רק לענין להפריד בין הדבקים או לרפות הדגש. וראה בחינוך מ׳ תכ.

ויותר נראה, דאה״נ אם רוב ככל העיר קוראים כך לית לן בה, וכפס״ד אדה״ז קכח, מח, וראה שם במוסגר. ושם אפי׳ בנ״כ שצ״ל בלה״ק דוקא. וראה הפלאה שם. ולפ״ז אפשר דבשאר מילי יוצא גם כשאין כולם קוראים או מבינים כך. (וראה שו״ת חלקת יואב א אה״ע יז שהקשה ממהרי״ט שם לענין חליצה שצ״ל בלה״ק דמהני גם בכבד פה). וראה בא״א מבוטשאטש תנינא קמב בטעות בקריה״ת שאין העולם רגילין לדקדק כ״כ בהברות אלו, וכשהשומעים לא הרגישו שינוי אין חשש. גם בא״א סא, כג כתב נמי שיוצא בק״ש בנקודות אחרות והברה אחרת, לפי שיוצא בכל לשון.

וראי׳ לדבר, שבדאא״פ בע״א מותר אפי׳ לעלות לפני התיבה כשקורא חי״ת במקום ה״א, ראה תוד״ה אחתינהו ב״מ פו, א. פר״ח או״ח נג, ב. וכשמתפלל לעצמו ודאי מותר. וראה לקט יושר יו״ד ע׳ 40, במנהג לבטא חי״ת כה״א.

ועל זה וכיו״ב אמרו ודלוגו עלי אהבה. אלא שביודע צריך ליזהר. וראה שו״ת התעוררות תשובה א, נה, ללמד זכות לענות אמן.

 

 

#33589