האם נוכל להפוך כנסייה לבית כנסת?
שאלה:
לכבוד הרה”ג הרה”ת צמ”ס מוהר”ר י”י ברוין
אחדשה”ט
התעורר כאן שאלה בנוגע לשכירות כנסייה עבור בית הכנסת למשך שנתיים, וחזן הקהילה רצה להתיר להם הדבר, ומחר אני צריך לדון עימם בזה. והיות וכת”ר התעסק בזה לאחרונה אבקש מכת”ר חוות דעתו האם יש מקום להתיר או לא.
בענין מה שהציעו לקהילה להשתמש בשנתיים הבאות בכנסייה של הקתולים, היינו שיהיה להם כל הבנין לשימוש, האם מותר להם להעביר משרד הקהלה וכן להתפלל שם, וראש הקהילה רוצה להעביר כל עניני הקהילה לשם, ויחידי סגולה שהם השומרי מצוה בקהילה שואלים האם להסכים לזה.
נתאר קצת המציאות:
לפני כעשרים שנה שינו הקתולים השימוש של הבנין, היות והבנין נבנה במקורו בצורה מודרני ולא כמו שאר הכנסיות וכנראה התרוקן ממתפללים הם החליטו שבמקום שיעשו שם תפילתם כרגיל הם שיפצו הבנין והאולם המרכזי רוקן מכל מה שהיה שם והשאירו שם רק השולחן שלהם שישמור קשר לתפקידו של הקודם של האולם, ושאר האולם השאירו ריק, והוא מיועד לאירועי “תרבות”. מטרת הענין הוא לבנות קשר בין תרבות, מדע והנצרות, לבנות גשר בין עולם התרבות והנצרות. ושם המוסד נקרא “תרבות ודת הנוצרי”. כפי הנראה אינם מטיפים שם לדת אבל המטרה הוא לבנות קשר תרבותי בין תרבויות להנצרות. בקומת הכניסה יש שם אולם תפילה קטן בו מתקיימים גם כעת תפילות כל יום ראשון. הבנין שייך להכנסייה הקתולית ונציג הכנסייה נמצא גם בארגון האחראי על ניהול המקום.
הנה האולם הגדול אפילו אם נחשיב אותו כחצר בית ע”ז, הביא הרמ”א בסי’ קמט ס”ב שני דיעות האם מותר ליכנס לשם. וכבר העיר הציץ אליעזר שלפי כללי הרמ”א דעתו הוא שאסור ליכנס לשם. ואפילו אם רק הולך דרך שם למקום אחר שנהגו להקל, מ”מ כתב הרמ”א “ומ”מ מדת חסידות להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת”.
הרי כאן שרוצים לקבוע תפלתם שם לפי הרמ”א יהיה אסור. והביא הדרכי משה דברי ספר החסידים דההולך דרך שם אין תפילתו נשמעת תוך שלושים יום. אז איך נוכל לקבוע מנין לתפלה במקום שאין תפלה נשמעת, ודומה למה שהביא בציץ אליעזר מספר חסידים תלה ש”יהודי אחד הלך בחצר בית ע”ז כשיצא שמע בת קול שאמרה אותי השלכת אחרי גוך”.
אבל באמת האולם הגדול אינו רק חצר בית ע”ז אלא הוא בית הע”ז עצמו. שהרי שם היה עיקר בית הע”ז. רק כשעשו שיפוצים הפסיקו להתפלל שם ובנו עוד מקום קטן בקומת הכניסה לע”ז. אבל באולם לא ביטלו אותו מהשתמש בו לע”ז שהרי הם השאירו השולחן כדי לחבר השימוש העכשוי של האולם להשימוש המקורי שאז הוא היה שולחן התפילות שלהם. וגם כל מטרת האירועים שמה הם לחבר אירועי תרבות עם הדת שלהם. הרי שלא היה שום ביטול, והרי האולם הגדול נשאר כבית ע”ז ממש שאסור ליכנס בו.
הן נכון שבמג”א סי’ קנד סקי”ז הביא בשם הרא”ם “דאפילו נעבד בבית עבודת אלילים בקבע מותר להתפלל בתוכו”, ובמשנ”ב הביא שהקילו בזה. אבל כבר בביאור הלכה כתב שבאם היה שם השתי וערב שאסור לעשות בית כנסת, ובבנינים של הקתולים הרי הם ממלאים כל חדר וחדר עם פסלים כידוע. וגם האחרונים גמגמו בגוף היתר של המג”א [הובאו בפסקי תשובות], והאגר”מ לא רצה להתתיר בעצמו. אבל כל זה במקום שקנו הבנין אבל לא כששכרו לתקופה מסויימת ואח”כ הוא חוזר לבעליו הראשונים, כמבואר בחלקת יעקב אורח חיים סי’ קלג אות ד, על פי יו”ד קמה שצריכים דרך ביטול, וכששוכר המקום הרי אין שם שום ביטול. ובאגר”מ או”ח ח”א סי’ לא החמיר גם בבנין של תועבה לא להתפלל שם אם רק שכרוהו, וכ”ש ע”ז שיותר חמור מבית תועבה. ובנידון שלנו נותנים להם הבנין רק לשנתיים עד שיגמרו לשפץ הבית כנסת הישן שאז יחזור הקהילה לביתו הראשון.
ובחלקת יעקב מדבר אודות להשכיר בנין של הנוער הקתולי ואסרו בגלל הצלמים שתלויים שם, למרות שהיו מוכנים להוריד אותם וכ”ש כאן.
איני נכנס לצד החינוכי של קיום משרדי ותפילות בבנין כזה שמיועד לקירבה בין ההמון עם להנצרות. ואיך זה ישפיע על רובו ככולו של חברי הקהילה שהם יוצאי רוסיה בלי שום ידיעות ביהדות, שילמדו להרגיש בנוח בבנין נוצרי, והאם יפסיקו לבקר שם אחרי שהקהלה יעזבו את הבנין.
מענה:
קשה להתיר בכגון דא.
שכמה אחרונים חלקו על המג״א, ראה א״ר קנד, טו ודגו״מ על אתר. פמ״ג א״א יז. חת״ס או״ח מב. מהרם שיק יו״ד קנד.
ואפילו כשאין שם פסלים – ראה בנין ציון א, סג. וכש״כ ביש פסלים וצלמים כהכרעת המשנ״ב בבה״ל. ושתי וערב דינו כע״ז, וכמפורש בראשונים. ובכ״מ נשמט מחמת הצנזורה.
וגם למתירים, קשה להתיר לעשות מעשה לכתחילה.
אלא שדברי צי״א ב, טו לאסור בשכירות מיירי במספר ימים. וברא״ם גופא בשו״ת פא, שהביא מג״א מוכח שגם בשכירות התיר. ובצי״א נראה דמחלק בין שכירות לשנים או לימים. ועכ״ז כשעדיין נמצאים שם אליליהם אין לנו להתיר. וגם ברא״ם משמע דלא מיירי בשעת מעשה גופא, כ״א שבעבר היו שם גלוליהם. ועוד שביטלו. והרי נפסקה הלכה שלא להתפלל במקום גלולים. ויש גם משום טינוף וע״ז מפסיק. ולכן אין להתיר לכתחילה וכדברי החלקת יעקב או״ח לג.
#11800
