כתיבת סת”ם בזמן הסגר

 

שאלה:

ב”ה

לכב’ הרה”ח רי”י ברוין שי’ רב שכונת המלך

שלום וברכה!

לאחדשה”ט, אבקש לפנות אליך בעניין שמאוד מטרידני לאחרונה ולא מצאתי מי שיכנס לעובי הקורה לפסוק דבר ברור בזה.

בעת הזאת, עת המגפה ר”ל שכבר רבים חללים הפילה ואין איתנו יודע עד מתי, הרבה מהמקוואות לגברים סגורים (בחו”ל) וגם במקומות שנפתחו הינם במגבלות ידועות ועדיין ההנחיות של רבני אנ”ש לכלל אנ”ש שלא ללכת לטבול ובפרט לאלו הנמצאים בקבוצת סיכון (ואני בכללם).

הנכון הוא שמצד הרגש חסידי מחפשים את הכי טוב ולהקפיד דוקא על טבילה במ’ סאה, אולם כל זה בימים כתיקונם.

האם בגלל זה אומרים לאנשים שלא יקחו מהסופר תו”מ בתקופה זו??

אם היה מדובר על כמה שבועות -החרשתי.

ההפסד הוא גדול ומרובה אבל ניתן לספיגה.

המדובר כעת הוא על תקופה ארוכה שאין לדעת מתי תגיע לסיומה – לפחות אצלי כפי שכתבתי לעיל שאני בקבוצת סיכון ומסתמא גם אצל סופרים רבים נוספים.

לכן אני שואל ממעלתכם, בהכירי את כב’ ובידיעה כי תשקלו את כל הצדדים המובאים כאן ושאין מובאים כאן ותחקרו העניין לאשורו, ואל בינתו אשען.

שאלתי מתחלקת כדלקמן:

1. האם אליבא דאמת יש אכן סיבה להמנע מכתיבה מצד עניינים המובאים בכתובים או אפי’ בגדר “תורה שבע”פ” ממקור מבוסס ומוסמך המתאים גם למצבנו, או שמא מדובר רק על “הרגש חסידי” או בסיגנון גס יותר “נערווין” בלע”ז.

2. אם אכן אין סיבה להימנע מכתיבה, האמנם צריך לעדכן את הלקוח גם מבלי שישאל ע”כ, ובאם לא, הוא יטען שזהו מקח טעות?

או שמא לעדכן רק באם ישנה שאלה ולסמוך ע”כ שגם הלקוח בתוך עמו יושב ויודע שההליכה למקוה במצב הזה מוטלת בספק.

כל בר דעת מבין שאם הסופר יגיד ללקוח גם מבלי שישאל : “הערט זיך איין, בגלל המצב, לא הלכתי למקוה אלא שפכתי ט’ קבין”. הוא יגיד “אם כך- לא מעוניין”. רוצה לחכות וכיו”ב. כי עצם העלאת העניין גורם לרתיעה אצל הלקוח,

[וכבר היה לעולמים עם לקוחות שהעלו דרישות פרטיות שונות ומהם: שהסופר כבר קיים פו”ר/שהכתיבה תהיה בחצי הא’ של החודש/שתהיה עד חצות היום. וכהנה וכהנה, ובודאי שאין הו”א לשאול או להודיע ללקוחות אחרים ע”ד הנ”ל מבלי שידברו ע”כ].

ומה הועילו חכמים בתקנתן?

אא”כ יהיה פסק ברור שבמצב הנוכחי אין מהודר מזה.

אשמח ואודה מאוד על תשובתו המהירה.

 

מענה:

כבר מילתי אמורה לכמה סופרי סת״ם, שאין שום סיבה לחייב להודיע לקונה, כיון שהפרשיות כשרות לכתחילה ממש. וכ״ז פשוט וברור, ואין כאן שום מקום לספק. וגם אין מקום להידור להודיע לקונה כלל, גם לא לקונה שהוא מהמהדרים.

 

מקורות:

בהקדם, שהזהירות בטבילת עזרא לסופר סת״ם נמצא בכ״מ – לדוד אמת להחיד״א שנאה לסופר טבילה תמידית. וכ״ה בקסה״ס יא, יח: יש סופרים זהירים שלא לכתוב שם קודש בלי טהרת הגוף ונכון הוא. ובלשכה״ס שם יד כתב להעיר מנמוק״י ס״ת ג, ב ד״ה הי׳ כותב בפי׳ הירו׳ ברכות ה, א שלא רצה לכתוב לפי שלא הי׳ טהור. אבל ראה הגהות רעק״א יו״ד רעו, ב דגרס ״מפני שלא הי׳ נקי״. וגם לגי׳ דידן מתפרש עד״ז. וקושיית משנה״ס שם על רעק״א – י״ל בקל. וכבר העירו ממושב זקנים פקודי לט, ל: מכאן הי׳ אומר החסיד אדם שכותב אזכרות במזוזה ובתפילין ובס”ת צריך עשרה  ולטבול ולהיות במקום טהרה מפניי שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה. ובאשכול ס״ת יז: שמיע לן האידנא דאיכא סופרים שאין כותבים השמות אלא מניחים חלק מקום השמות וכשמסיימין כל התורה כולה, מטהרין עצמם וכותבים השמות. וראה גם ערוה״ש לב, מב.

ועכ״ז, פשוט שכ״ז מילתא יתירתא וחסידות יתירה. וכל כי האי אין מקום כלל להחמיר להודיע לקונה.

ושו״מ תשובת בעל משנה שכיר, נד׳ בקובץ פעמי יעקב כג ע׳ יט, שגם כשהתנה המוכר שילך לטבול במקוה, באם נשתנה המצב שנתקלקל המקוה, וטריחא לי׳ מילתא מחמת ריחוק המקום וביטול זמן, פטור אף שההוצאות על בעה״ב. ודון מינה.

ובפרט כשהסופר מטהר עצמו בט״ק שנפסקה הלכה שבמקום אונס מהני במקום טבילה. וא״כ אין כאן בית מיחוש גם למהדרים. ולית דין צריך בושש. ואדרבה, המפקפק נראה כמזלזל בדברי חז״ל ששפיכת ט״ק מועילה כטבילה וצריך בדיקה (אא״כ רוצה להדר כדעת הסוברים שמקלחת ל״מ לשפיכת ט״ק שאין מזחיחין אותו).

וגדולה מזו מצינו, בפמ״ג תסז בא״א כה בחשש חמץ שאין הלוקח יכול לומר קים לי כהאוסרין כיון שמדינא קייל״ן כמתירים. ואף גם למש״כ בשו״ת חיים שאל א, עד, לה במכירת כסתות שיש חשש כלאים – ראה במשפט שלום למהרש״ם רלב, יב, דשאני התם שלכתחילה חוששים להחמיר. ואף גם זאת, ראה בשו״ת בית שלמה יו״ד יד שכתב לחלוק, שלא מצינו שחייב להודיע לקונה סירכא שעברה ע״י מיעוך ומשמוש או בבהמה שהורה בה חכם. ובנדון דהחיים שאל כתב שרק במכיר הקונה ויודע בו שהוא חסיד הנזהר מכל נדנוד איסור יש להודיע.

ונדו״ד עדיף טפי, שאין כאן סרך איסור ולא חששא או דררא דחששא. ובכגון דא שייך שפיר מש״כ רדב״ז תרומות יב בסופו, והביאו מהרי״ט אלגאזי בכורות ה, נא, והובאו גם במשפט שלום שם, שבדבר של חסידות יכול המוכר לומר לא מפני חסידותך אפסיד. וראה גם יבי״א ה, חו״מ ו, א. וכש״כ כאן שהחסידות אינה במניעת איסור וכדומה ורק סלסול שנהגו הסופרים בעצמם.

ומש״כ בשו״ת תשורת שי א, תה – לא דמיא לנדו״ד, דהתם מיירי בפרשיות שיש להחמיר בדאפשר לתקן. ופשוט שבכה״ג מיירי בשו״ת שבה״ל א, ז. וראה תשוה״נ א, תתיג.

וכש״כ וק״ו בכתיבת פרשיות שבס״ת ללא האזכרות. אלא שלדעתי פשוט שגם בתפילין ומזוזות שצ״ל כסדרן אפשר לכתוב גם האזכרות. וחומרא כאן גורמת לקולא  שלא יהיו פרשיות מצויות לקונים, וגם גורם לשבר מטה לחם כפשוטו אצל סופרי סת״ם, וממילא יתמעטו בדרך הטבע העוסקים במלאכת שמים.

וכאמור, שבלא״ה שפיכת ט״ק כמוה כטבילה. ותו לא מידי.

 

 

#8784