What is the Halacha regarding Hefsek for Devarim Shebikdusha during Bentching?

 

Question:

While learning through some of the halachos of hefsek betfillah, I’ve come across some arguments and uncertainties, and I’d like to ask Harav Braun Shlita if he can please clarify halacha l’maase what the Halacha is regarding Hefsek for Devarim Shebikdusha, Modim, etc. during bentching (including the fourth Bracha – if it is any different).

 

Amswer:

One should not make a hefsek in benching also for Devarim Shebikdusha, just like in Shmonei Esrei. However, one may answer Amen to the Bracha of the mezamen between one Bracha and the next.

During the fourth Bracha one may be mafsik like in psukei dezimra.

 

Sources:

שוע”ר סי’ קפג סי”א. וראה א”א מבוטשאטש שם בסוף הסימן. ובמכ״ש מק״ש שי״א שאין להפסיק לדבשב״ק. ואף לדינא שהותר בק״ש, היינו כיון שהותר מפני כבוד בו״ד לא גרע מינה. אבל בברהמ״ז שדינה כתפלה, ושאין להפסיק מפני היראה והכבוד, אין להפסיק לדבשב״ק ג״כ. וכ״כ בחסל״א קפג, ו ערך השולחן שם, כה״ח פלאגי כה, כב ובספרו נפש כל חי ב, ובבא״ח ש״א חוקת ג. ועוד. וכן הביא בכה״ח קפג, מה, מכמה פוסקים. וצ״ע מש״כ בקצוה״ש מד בבדה״ש יג, בסוה״ס למיסבר סברא להקל שהפסק מפני כבודו של הקב״ה חמור טפי, שהרי ההיתר להפסיק לדבשב״ק ילפינן לה רק מההיתר להשיב מפני היראה והכבוד, וכשזה נאסר אין לנו ללמוד להתיר. ומש״כ שם להקל כיון שבשח בדיעבד אינו חוזר וקיל משמו״ע – שה״ז בדיעבד. וכבר כתב אדה״ז שהתכיפה אינה מעכבת בדיעבד, שלא כבתפלה ש״כל ברכות התפלה מצוה אחת הן״.

ומה שהקשה במה שמותר לענות על אמן של אותה הברכה, הנה ראה בהגהות פרח שושן מכת״י לרמ״א קפג, ז, נד׳ בשו״ע מהדורת מכון ירושלים, שר״ל שאין ד׳ הרמ״א להתיר לענות אמן על ברכת המברך מתאימים לדעת המחבר שדין ברהמ״ז כתפלה. אלא שבד״מ שם שנראה שעלה בהסכמה לדמות לתפלה. וכן בשו״ע אדה״ז הביא תרוויהו. ועכצ״ל דלאו סתראי נינהו. וראה מאמ״ר קצג, ד ובספרו דברי מרדכי קפג שעמד בזה. וכה״ק בהגהות רעק״א מכת״י לשו״ע קפג, ח על הרמ״א. ומדבריו מוכח שהבין שאין מפסיקים גם לדבשב״ק, אם לא שנאמר שקושייתו רק מעניית אמן. ואין לתרץ כבמנחת פתים, וכן רמז לזה בקצוה״ש שם, שבין ברכה לברכה קיל טפי ודינו כברכות ק״ש, שהרי עיקר הטעם שצ״ל כל הברכות בתכיפה אחת. ומש״כ בטור שבין ברכה לברכה אין להפסיק שמיעתן בשיחת חולין – לא תידוק מינה להתיר גם עניית דבשב״ק בין ברכה לברכה, די״ל דקאי על ד״ז גופא, עניית אמן של אותה ברכה. ובטעם שהותר אמן על הברכה – צ״ל שאמן אחר ברכת המזמן בכלל זימון הוא וכעצם הברכה הוא. וסברא כזו כתב גם בא״א מבוטאטש שם, אף שנטה קו להקל גם על שאר אמנים. וכן מצינו שי״א להתיר לענות אמן על ברכת גאל ישראל אף שאסור להפסיק בין גאולה לתפלה לדבשב״ק, שעניית אמן אינה בגדר הפסק כיון שהוא צורך הברכה וסיומה – אדה״ז סו, ט.

והרי גם בק״ש הותר לענות בין הפרקים על אמן של ברכות ק״ש למרות שאינו בגדר דבשב״ק. וראה שו״ת יבי״א א, יא. בצה״ח ד, מב. משנ״ה ו, לז. וראה בקובץ חדו״ת באר שבע ב שתמה נמי על הקצוה״ש. ובס׳ הפסק בתפלה במילואים לפ״ג הע׳ 46 – ע׳ 166 ואילך – הקשה נמי כעי״ז. וראה בשו״ת יבי״א שם שהודה לו הקצוה״ש בע״פ וחזר מדבריו.

בנוגע לברכה רביעית – ראה פמ״ג קפח במ״ז ו להחמיר. אלא שלשונו ״אף אם נאמר״ משמע שמספקא לי׳. וראה גם קפט במ״ז א. וכן החמיר בבא״ח ש״א חוקת ג. אבל בערוה״ש סוסי׳ קפג כתב להקל.  וכ״כ ברכת הבית יז, ה. ול׳ שו״ת תרוה״ד לט, שראוי לתקן שלא ידברו עד לאחר ברכה רביעית מורה שאין בזה איסור גמור. והתם מיירי בדבורים דעלמא ולא לצורך דבשב״ק. ובפרט לטעם שכתב אדה״ז שם שחובת תכיפה אחת מדאורייתא, דל״ש לענין ברכה רביעית. והלימוד הוא מקרא דואכלת ושבעת דקאי על ג׳ ברכות. ודוחק לומר שכל דתקון כעין דאורייתא תקון. ובפרט שמצינו לענין לברך בעמידה – שבאר״ח ברהמ״ז נג, והב״ד ברעק״א קפג, א (אלא שאדה״ז כתב טעמא אחריתא, כנ״ל) כתב שזהו הטעם שאין להפסיק לפי שהחמירו לברך במיושב – שבאר״ח ברהמ״ז מה כתב שהוא רק לענין ג׳ ברכות. וכ״כ בכלבו כה. וכן מוכח בתר״י ברכות ספ״ז – לח, א. וראה גם במשנ״ב קפג, לא ובשעה״צ שם כז. (ול״ד לישיבה בברכת מעין ג׳ לפי שהיא מעין של תורה, משא״כ ברכה רביעית שהיא הוספה על ש״ת. ועוד, שגם בברכת מעי״ג מעיקר הדין א״צ לישב, וחיישינן לי״א להחמיר, אבל כאן החומרא שלא להפסיק קולא היא לגבי עניית דבשב״ק). וראה יבי״א שם שהחמיר. ובספרו הליכות עולם חוקת א חזר והיקל. ושוב כתב בספרו חזו״ע ברכות ע׳ צא ואילך להחמיר. וראה אבני ישפה ו, לד, ו שהוכיח להקל מראב״ד ברכות ב, יב שדינו כתחנונים שאחר התפלה, וגם לרמב״ם יציבא מילתא עיי״ש. ודבריו ערבים לאוזן שומען.

ונראה שאינו דומה למה שחוזר ברכה רביעית מספק כדי שלא יזלזלו, דהא כדיני׳ והא כדיני׳, שהזלזול הוא אם מברך רק ג׳ ברכות ללא ברכה רביעית, אבל אין להשוות דיניהם זל״ז בכל דבר. ואיך שלא יהי׳ כיון שהפסקה אינה מעכבת בדיעבד, ובברכה רביעית ודאי אינה מה״ת יש לחוש שלא לבטל מעניית דבשב״ק.

 

 

#17555a