Can I purchase a new Kapota for Shabbos during the 3 weeks?

 

Question:

My lightweight Kapota got terribly stained beyond repair, and the other one I have is a very heavy one, too hot for summer. Can I purchase a new Kapata now during the 3 weeks l’kavod Shabbos?

 

Answer:

Generally, our Minhag is to Not buy nor wear Choshuve new clothes during the three weeks even on Shabbos.

However, in your case that’s a great need, you may get a Kapote for Shabbos – prior to the Nine Days. It would be best to buy on credit if possible and pay in full after the nine days.

 

Sources:

כיון שנהגו בזמננו שלא לברך שהחיינו. וראה מג״א תקנא, כא. משנה ברורה שם מה. ערוך השולחן שם חי. ואף שבלא״ה נהגו שלא לקנות ושלא ללבוש מלבושים חשובים, גם בימינו שאין מברכים שהחיינו (והובא המנהג בכ״מ. וראה גם חוברת בין המצרים שי״ל לקראת ביהמ״צ תש״ד), וראה א״ר תקנא, יז משום שמחה, וכן שם מא (וכדמוכח במהרי״ל מנהגים הל׳ ט״ב ח. וכן בביהגר״א תקנא, יז. וכ״ה ביוסף אומץ דלקמן. ולהעיר מסדה״י ענין בין המצרים שראוי לצער עצמו בכל דבר ולא לחדש דבר חדש כגון מלבושים וכיו״ב לחתוך וכש״כ ללבוש. וראה דה״ח ביהמ״צ ה. קיצור שו״ע קכב, ב. ערוה״ש שם. אבל משמע מדבריהם, בחלקם עכ״פ, שהוא גם משום ברכת שהחיינו. ואפשר להעמיס כן גם בא״ר, שהרי התיר ללובשו בקנה כבר), וכן נהגו בזמנם אפילו בימי העומר ולאו דוקא משום שהחיינו ואכ״מ – יש להתיר במקום כבוד הבריות וכבוד שבת, כבנדו״ד. וראה יוסף אומץ בדיני בין המצרים אות תתס”ב: “אכן ללבוש מלבושים חדשים נוהגין איסור אפילו בשבתות שבין המצרים ואפי’ רק מנעלים אם לא לצורך גדול”. ויש לצרף הדעות שבשבת הותר. ואף גם למנהגנו שאין מברכים שהחיינו אפילו בשבת, וכדעת האריז״ל (הובא במג״א שם. וראה גם שו״ע האר״י בין המצרים סעיף א) – בנדו״ז שאין המנהג לברך שהחיינו, והחשש רק מצד הלבישה יש להתיר בשופי. ובערוך השלחן שם, שאף שמדינא מותר ללבוש בשבת לפי שמברכין שהחייינו בשבת, ״אנחנו מונעין עצמינו מללבוש בגד חשוב אפילו בשבת”. ולכאורה הטעם משום שמחה יתירה, משא״כ במקום ההכרח והצורך. ולא גרע מחתן שהתירו לו. וכן לצורך שידוכים. וכן התירו לקנות בדבר האבד. ועוד ועיקר, שלמנהגנו לא נהגו ליזהר בשבת בין המצרים מעניני שמחה. ואדרבה.

ועצ״ע בעיקר המנהג שנתפשט שלא לקנות בגדים חשובים, גם למנהג שאין מברכים עליהם שהחיינו, שאם משום שמחה, ליתסר גם בכלים חשובים, ולא ראינו נוהגים כן (זולת בתשעת הימים). ואולי שנהגו מעיקרא בבגדים משום שהחיינו, ובכלים הרי נהגו שלא לברך שהחיינו (ראה להלן), ונשאר המנהג על כנו, שלא לקנות בגדים דוקא. וגם יש לחלק קצת בין בגדים לכלים, שבמיעוט כסות חדשה איכא סיגוף טפי. ועוד, שהרי ראינו שחלוקים הם במנהג לגבי ברכת שהחיינו בכלל, ועכצ״ל דשני לן באופן השמחה בין בגדים וכלים. ויש להוסיף, שבכלים בד״כ ישנם שותפים בטובה, וממילא מעיקרא לא נהגו למעט בזה, גם אותם שנהגו לברך שהחיינו אכלים, שהרי ברכתם בכגון דא הטוהמ״ט, ולדעת המג״א הקפידא מצאה מקום לחול רק באמירת נוסח דשהחיינו לזמה״ז.

[ובעיקר המנהג שלא לברך שהחיינו אכלים חדשים – ראה סדר ברה״נ יב, ה. ואולי מפרש במג״א רכג, ה  שלא ראה נזהרים בזה דקאי רק אכלים ולא אבגדים. אלא שבמג״א מסיים עלה שמ״מ אין להקל. ועוד, שדברי התוס׳ סוכה  מו, א ד״ה העושה בשם רב שרירא גאון דלא סמכינן לברך אכלים חדשים, שהביא המג״א (וראה גם שו״ת הרשב״א א, רמה, הובא בב״י שם) – קאי אכולהו גם אבגדים. ובכל אופן, כנ״ל, כתב במג״א שאין לסמוך ע״ז. וכ״ה בב״י שם בשם שו״ת תרוה״ד לו, והוסיף הב״י שדברים נכונים הם שלא לחוש לדבריו במקום הרי״ף, רמב״ם ורא״ש. וכן גם מש״כ בפמ״ג שם במ״ז ד שעתה אין נוהגים בזה, וסמכו על הרמ״א שם א ומג״א שם ג שהיא רשות. וראה בא״א שם ה לברך בלא שו״מ (אבל ראה שם כב במ״ז א) – לכאו׳ קאי נמי אתרווייהו מלבושים וכלים (אבל בבא״ח דלקמן נראה שהבין דקאי רק אכלים). והעיקר, שג״ז אי״ב כדי סמיכה, שהרי כתב המג״א שם שאינו נכון להקל. ונראה שפי׳ ברמ״א שאין מנהגם נכון. ולהעיר מהעמק שאלה קעא, שגם לרב שרירא, בכלים חשובים מברך.

אבל בפרישה סוסי׳ רכג כתב בהמשך לרשב״א הנ״ל, שכ״פ הרמ״א בהגה. ומשמע דס״ל שהמנהג שנתפשט נכון, ושפיר עבדי. וכנראה כיון שהיא רשות סמכו בזה על המנהג, אף שאינו נכון, וכבפמ״ג במ״ז שם. ועד״ז משמע בבא״ח ש״א ראה ה, שהכל תלוי במנהג, אע״פ שהטעם קלוש.

[ובדוחק גדול י״ל דס״ל לחוש לסברא שכלים חדשים שבמשנה קאי רק אבגדים. והביא סברא כזו במלאכת שלמה ברכות ט, ג. אלא שדחאו. ועיקר הדבר הובא בשו״ת הרדב״ז ג, תיב, הובא בתורת חיים דלקמן. אבל שם מפרט שבכלי כסף וזהב מברך. ומ״מ מדבריו משמע קצת דמקצת רבוותא נקטו לברך רק על בגדים. וכ״מ בפשטות בירושלמי ברכות ט, ג להגי׳ קנה אומר ברוך שהחיינו ניתן לו אומר ברוך הטוהמ״ט לבש אומר ברוך מלביש. (אבל לפנינו הגי׳ ״לבש בגדים״. ומשמע שהוא נידון בפ״ע. ונפק״מ גם אם אומר ברוך מלביש ערומים בלובש בגדים באמצע היום וכבר בירך. ואכ״מ). ואולי טעם הדבר, לפי שצ״ל דומיא דבית חדש שהוא לצורך תשמיש ושמח (ראה גם רדב״ז שם). ובכלים פחותים ליכא טעם דשמח, ולאידך, בחשובים ביותר – אינם כ״כ לצורך תשמיש קבוע רק לפרקים. וראה מש״כ בזה מסברא – ובדוחק – בקובץ מנחת תמים ב ע׳ 187 ואילך. מאורי יהושע ד ע׳ קעו].

ויותר נראה, שכיון שצ״ל חשובים דוקא, ומאן מפיס לידע אם הוא בגדר כלי חשוב, נמנעו מלברך מספק. וע״ד עשיר שאינו שמח בכלים שקנה שאינו מברך. (וה״ט שנתפשט אח״כ המנהג להקל גם בבגדים).

וראה בכ״ז גם ערוה״ש שם ה בסופו. תורת חיים סופר שם יא. ולהעיר גם מד״מ שם ז, שהמיקל בברכות אלו שהן רשות במקום מחלוקת לא הפסיד. ומזה משמע יותר כסברת הפרישה בדעת  הרמ״א בהגה. והעיר מזה בערך השולחן רכג, ב עמש״כ המג״א. ואכן בד״כ הל׳ ברמ״א ״שנתפשט המנהג״  מורה דשפיר עבדי. כן להעיר שבסדר ברה״נ השמיט מש״כ בלוח שם יא, לא, שאין להקל בברכה זו. גם בכה״ח רכג, כ, כתב שהמנהג להקל רק בתכשיטין ובכלים ולא בבגדים. (ושם שאם אפשר יפטור בד״א או יברך בלא שו״מ).  וכ״מ בבא״ח שם שחילק ביניהם – ראה שם א-ד לגבי בגדים, ושם ה – כלים, ושם ו – בית חדש. ועמד בזה בשו״ת קנה בשם ג, מד].

ולענין הקני׳ – בשו״ת קנין תורה (הורוויץ) ח”א סי’ ק”ט אות ה הביא עצה לקנות בהקפה, (דהיינו שיגמור לשלם לאחרי ת”ב).

 

 

#15561