What is the order of cutting toenails?

 

There is a disagreement whether fingernails and toenails have the same din which nails to cut first.

 

Sources:

בפרישה רמא שאין חילוק. ואף שיש מקום להעמיס בדבריו דקאי אאינך מילי בצפרניים ולא לענין סדר נטילתם, הרי לשונו שאין חילוק בכל זה מורה דקאי אכולהו. וגם מובן מש״כ שאין שום טעם וסברא לחלק. ולהעיר שברוב המקומות נז׳ צפרניים סתם ולא צפרני ידיו. וגם בד״מ רמא שהעתיק מאבודרהם צפרניו ידיו וכ״ה בפרישה ובב״ח שם – הרי באבודרהם גופא לא נז׳ כן. וגם בד״מ הארוך לא כ״כ. וגם בברייתא דמס׳ כלה שהובאה במחז״ו ב, תקכט כתב בסתמא ״הנוטל צפרניו״. ועוד דעלה סיים בפרישה שאין חילוק בין ידים לרגליים. וכ״כ בשער נפתלי שווארץ על אבודרהם דיני נטילת צפרנים ע׳ קיב שנוהגין להקפיד גם ברגליים. וראה גם שו״ת דברי שלום קרויז ג, סו.

אבל ראה קצוה״ש עג בבדה״ש ז. שיח השדה ס׳ הזכרון להגרח״ק ב, לו. רבבות אפרים ב, קטו, א. ובאמת בליקוטי הש״ס להאריז״ל  לא, ב שברגליים א״צ להקפיד על הסדר. ולא הובא בכמה מהנ״ל. אלא שבלא״ה ראו כן תמהו – ראה תוס״ש רס, ד. בית ארזים שם ועוד – שסותר למש״כ בכ״מ שהאריז״ל לא הי׳ חושש והי׳ מלעיג. וכ״ה גם בשעה״כ. וידוע גם שהשמ״ש מוסמכים יותר משאר כתהאריז״ל.

(וראיתי למי שכתבו לחלק וליישב שרק האריז״ל בעצמו לא הקפיד, אלא שבמג״א רס, א שהאריז״ל הי׳ מלעיג, וכן העתיקו כמה אחרונים, לפי שכ״ה בספר הכונות יב, א. אמנם, בכ״מ מצינו כי האי לישנא בכתהאריז״ל ואין הכוונה שביטל הדבר מכל וכל – ראה לדוגמא שעהמ״צ ויחי לענין ההשכבות. ובשו״ת פעלים ד או״ח לה, שלא ביטל המנהג. ובשעה״כ ענין רחיצת פניו בעניננו רק שלא הי׳ חושש. וראה אצלנו 2118 לענין זה, שיש מקום לחלק בל׳ הרח״ו אם היא הוראה לרבים. וראה לעניננו בשו״ת רע״י או״ח א, צ שהאריז״ל לעצמו לא חש מחמת שרש נשמתו משא״כ שאר בנ״א צריכים לחוש. וראה גם אבני אש תולדות המחבר ע׳ ל. אלא, שמסברא ק״ק לומר כן – ראה גם מראית העין בליקוטים יא, יא שאם הוא לא חשש מי יחוש יותר ממנו. ולהעיר משעה״כ ענין יו״כ (ק, א) בטעם שהי׳ ניעור כל הלילה ביו״כ. וראה טיב הכונות לשם. וילע״ע.

עוד כתבו ליישב, שרק בע״ש לא הי׳ חושש. וסמך לדבר מל׳ הפע״ח שער השבת ג, דקאי בהמשך להחילוק בין ע״ש לחול. וכ״כ לחלק מצ״ע בטהרת המים צ, כ (נז, א) בשם ש״ך עה״ת. אמנם, בש״ך עה״ת פ׳ נשא (בפסוקי ברכת כהנים ד״ה באצבעות – ע׳ רסב במהדו״ח) אדרבה משמע איפכא. וגם סתימת הל׳ בשעה״כ ל״מ כך. וגם שאר האחרונים שהב״ד האריז״ל לא כתבו לחלק בהכי. וגם בפע״ח מתפרש היטב דתרתי קאמר, וכוונתו בכלל.

ושוב מצאתי שי״ל וליישב הדברים באו״א, שבשעה״כ ועוד קאי רק כשצפרניו עודפים על הבשר, שכ״מ להדיא במ״ח מס׳ יום הששי ה, ו, שכתב בזה״ל: וצפרניו שנתגדלו יותר מכנגד הבשר איסור גדול יש בהנחתם לפיכך יחתכם באיזה סדר שירצה ולא יחוש כי הם קליפות ממש היונקים מהקדושה וכו׳ ועד״ז בשינוי קצת הוא בסידור הרש״ש היר״א  א ע׳ 168. וכבר כתבו בכמה דוכתי להקל בנטילת צפרניים העודפים על הבשר לענין נטילת צפרניו לפני ע״ש, ובר״ח שחל בע״ש, או בערב ת״ב. ואכ״מ. והוא ע״פ המבואר בכ״מ לחלק בהכי, שמה שהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזיכוך, ומה שעודף יוצא לחוץ שם נתלים החיצונים – ראה ע״ח שער פרצופי זו״נ ב. ועוד. ומ״מ ג״ז ל״מ כן בשאר דוכתי שהב״ד האריז״ל שלא הי׳ חושש ליטלן כסדר בסתמא. ונראים הדברים שבעל מ״ח לא נתכוון לפרש כך בדעת האריז״ל, ור״ל שעכ״פ בכה״ג ינהגו כהנהגת האריז״ל. ומחוורתא שבליקוטי הש״ס פי׳ ע״ד הסוד אליבא דהפוסקים שכתבו כך, ולי׳ לא ס״ל, וכמו שמצינו ביאורים בקבלה בדעות תנאים שאינן אליבא דהלכתא. ובזהר גופא כמה דברים דלא קייל״ן הכי. ורשב״י אין הלכה כמותו בכ״מ. ועד״ז מצינו בכ״מ בספרי חסידות ביאורים בשיטות שאינן להלכה. ואכ״מ).

ולמעשה כתבו שאין לסמוך אלקוטי הש״ס הנז׳ – ברכ״י רס, ה. שולחן הטהור שם י. אבל בבי׳ שבעת הנרות על התשב״ץ תקנז ר״ל שחזר בו האריז״ל. ודוחק.

 

 

#9167