האם מותר להכניס פסטה מבושלת ויבשה מנוזלים לתוך תבשיל חם שעבר לכלי שני?

 

אם הפסטה יבש לגמרי שאין בו כלל לחלוחית מותר. (בדרך כלל כשלוקחים מהמקרר ביום השבת יש לחלוחית).

 

מקורות:

ביבש שנתבשל אין בא״ב. בנוגע לדבר גוש בלח מצ״ע – הנה, ביו״ד צד, ז הביאו בש”ך וט”ז מרש״ל ואו״ה שבדבר גוש אין כלי שני ודינו ככלי ראשון. וראה ערוה”ש סימן קה שעיקר כמחמירים.

אבל לדעת הרבה גדולי הפוסקים כ״ז רק לענין מפליט ומבליע ולא בנוגע בישול – ראה מנח״י סא, מה. פמ״ג צד במ״ז יד. חוו״ד צא חידושים כו וביאורים טו. שם קה בחי׳ יא ובי׳ ח. שו״ת חת״ס צה. (אמנם עיי״ש לחלק בין שבת לבב״ח. וראה גם הגהות חת״ס למג״א דלקמן). משכנות יעקב קה. ערוה״ש צד, לב. ועוד. וראה דרכ״ת צד, צח.

ואע״פ שמפשטות לשון מג״א שיח, מה משמע שמבשל – ראה בשו״ת הצ״צ יו״ד סה שמפרש שדעת המג״א שרק בצלי לא שייך כלי שני. ומה שהמג״א כתב ״בכלי שני מבשל וכ״ש צלי״ – היינו רק שיש דעות שמבשל אבל לא שהוא עצמו סובר כן. ושם שבמקום דוחקא דסכינא מבשל. וראה שבת כהלכה פ״א ביאורים אות לא שרוצה לדייק  מאדה״ז שאינו מבשל. ודבריו אינם מוכרחים. ואדרבה, פשטות פי׳ אדה״ז רנג בקו״א יא אינו כפירושו. והרי כתב ״יש לעשות איפכא״. ובמק״א הארכנו בפי׳ ד׳ אדה״ז בקו״א ודלא כשבת כהלכה וסייעתו. (ואדרבה, המג״א שם לב, ככל הנראה סבר בנידון הנ״ל דלא אמרינן גוש רק להחמיר, ראה בגדי ישע שם. ועדיף לי׳ להחמיר בחשש עירוי מכ״ר ולומר שהקטניות ככ״ש, מלהחמיר בגוש. אבל אדה״ז סבר גם בכה״ג להחמיר שגוש ככ״ר. אמנם, יש אופנים אחרים לבאר דעת המג״א – ראה פמ״ג שם. וראה בארוכה בביאור הקו״א ובדעת המג״א בקובץ עטרת חכמים ע׳ קסו ואילך). וכן מורה פשטות הלשון בשו״ע אדה״ז שיח, לא. ושינה מלשון המג״א שם. וראה בלשון המחבר שם יט ובט״ז כד. ודוק. וראה גם אדה״ז שיח, כ בסופו. וגם בצ״צ כבר העירו שנראה שנכתב לפלפולא ולסתור דברי הבינ״א. ואין הכרח מזה בדעתו למעשה. וראה פס״ד שלו תמז, ט להחמיר. וראה גם שו״ת הצ״צ יו״ד עד בשם אדה״ז. ועיקר דבריו על הכף ולא על הדייסא. ומשמע שבעצם מורה להחמיר בגוש, זולת בנידון שהכניס כף לתוך דבר גוש בכ״ש, ולא שהה שם כלל. וגם בשה כתב ״לא ידעתי תוכן התשובה על שאלה הנ״ל״. וראה קובץ העו״ב בהעלותך תשס״ז לדייק משו״ע אדה״ז תמז, כב. והעירו עליו בגל׳ הבא ג׳ תמוז תשס״ז. ואכ״מ.

והמנהג להחמיר לכתחילה לגבי שבת. וכ״פ במשנ״ב שיח, סה וקיט. קצוה״ש קכד בבדה״ש טו ולט. קכח בבדה״ש ז. והעיד על המנהג במנח״ש תנינא נ ד״ה וגם.

 

 

#805