My child goes to playgroup and we pay at the beginning of every month. Due to the coronavirus… Do I have any obligation to pay?

 

Question:

My child goes to playgroup and we pay at the beginning of every month. Due to the coronavirus, my child is at home and not going to the playgroup. The teacher from our playgroup still wants us to pay even though our child isn’t even going. Do I have any obligation to pay?

 

Answer:

(Firstly, this response is only on a general level and various technicalities can change the result of the answer. For example one needs to see what was written on the contract of the school. One needs to see if there was a “force of majeure” stipulation in place, it might also depend if and how much the school is providing online services and projects.)

Because there’s so many factors that can influence the decision in this case and also because there are multiple opinions on this matter, in the absence of a properly scheduled DIn Torah, it is appropriate to reach some compromise between the parties. This is the advice that Batei Dinim all over the world are telling people.

One suggested compromise: March should be paid in full (especially if one already paid for the month).
For the month of April, one will have to see how the situation evolves. If the school will not open, and no services are provided, one should pay a partial amount. (There is room for a school to expect “Pesach vacation pay” in addition to full March, this matter should properly considered by way of a mutual compromise agreement.)

It should be noted that it is very likely that if one does not pay the expected amount that the school is asking, the school might not accept the students afterwards. They could be in the right by doing so. This is an important point to consider.

If one already prepaid for months after Pesach, different rules might apply.

 

Reasoning:

Firstly, since the schools were running as usual for the first half of March, there is no question that they should get regular payment for the first half. For the second half of the month, if one already paid for the month, it is proper not to demand for any money back.

If one did not yet pay for the month of March, then it is proper to reach a פשרה (that both parties agree upon as fair) and also pay something for the missed time, this is especially if the school is trying to provide schooling programs online and projects.

However, in this unique situation, since a school usually gets paid Pesach vacation, this should be considered as well. Whether one were to give for the second half of March or for the first half of April it still comes to the same amount of a full tuition month of March. Thus, the month of March should in this situation be paid in full.

After Pesach (for the month of April and onward) many maintain that there is no obligation to pay provided that the agreement is only month by month payment agreements, unless the school will reopen Be’ezras Hashem.

By the letter of the law, when work seizes due to unforeseen circumstances, the loss is on the worker or provider. See Rema Choshen Mishpat 334:1 & Taz, & Nesivos Hamishpat 334:1.

However, see the seemingly contradictory Rema in 321:1 who rules that the loss is on the “Baal Habayis” and not the worker. See the Aruch Hashulchan (Choshen Mishpat 334:10) who attempts to answer the seemingly contradiction of the Rema (from 334 and 321) that in 334:1 where the worker looses discusses when he chose to stop when he could of technically continued through great diligence. Whereas in 321:1 the Rema discusses when there is no way at all to continue working. This is also the view of the Maharam Paduah cited in the Shach 334:3 that in such a case where the government does not allow the teachers to work. (The latter seems more fitting with the corona virus pandemic situation.)

As a general rule, when two sides are in dispute of who needs to pay and the Halacha has various opinions and sides, we would consider the possibility of מוחזק (the one who currently has the money) has the upper hand in the dispute.

See also Halacha2go.com #691.

 

והעירני הרש״א שי׳ טאיאר:

בפס״ד צ״צ (שלו, ג) פסק כרמ״א (שלד, א) שהביא ראיה מענין המלמד לענין בית השלחין (ודלא כמהר״ם פדוואה וסמ״ע) דבמכת מדינה לא שייך חזרה אבל מנכה לו משכירותו.

ונפ״מ מסוגיא זו בימינו לנוכח המצב המדרדר בעולם והבתי ספר נסגרו, אם כבר שילם שכר לימוד להבית ספר. דהנה בשו״ע חו״מ סי׳ שלג סעיף ה, אהא דכתב המחבר שבדבר האבוד אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אא״כ נאנס כגון שחלה, כתב הרמ״א לחלק בין הקדים שכרו או לא, דאם כבר קבל הפועל שכרו יש אומרים שאינו צריך להחזיר, דבזה י״ל דכל היכא דחלה ברשותא דמרא חלה, דבהקדים לו שכרם נקנו שכירותו כמו בית. (והוא מדברי הרא״ש שכתב בשם מהר״ם, וכן הוא בתשובת מיימוני בשם מהר״ם, ״שהגיד לו כן בעל החלום״.[1]) וא״כ כ״ש בנדו״ד שבהמלמד אין קלקול כלל שיכול ללמוד כמקדם אלא ארי הוא דרביע עליה דתלמיד ג״כ.

[1]
בש״ך ס״ק כה דחה דברי מהר״ם מהלכה [ודלא כט״ז שפסק הלכה למעשה כדעת מהר״ם דבמוחזק תליא מילתא (ולהעיר ממ״ש בשו״ת צ״צ חו״מ סי׳ מט אות ד שאם באנו לפסוק הלכות עפ”י הכללות יש לפסוק כרבינו מאיר מרוטנברג שאמר לי’ המגיד לב”י דהלכתא כוותי’ בכל דוכתא {כנראה כוונתו למ״ש במגיד מישרים פרשת ויקהל במהדורא בתרא ד״ה עוד אמר לי בנוטפים ברבו על הזוחלין הלכה כר׳ מאיר בחירי ודחילי הלכתא כוותי׳ בכל דוכתא דהוא הוה שלימא ובההוא תפיסא דאיתפיס ומית בה אתכפר חובי׳ ואשתאר זכיכא וברירא ואסתלק בדרגא עלאה בהדי צדיקייא״} ושהש”ך בסי’ שפ”ח סקכ”ו כ’ דלא נראה להכריע כנגד מהר”מ שלא היה בדורו כמותו כו’ ע”ש], וכתב דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין בזה, ושלא מסתבר כלל לחלק בין הקדים שכרו או לא. וכדי לתרץ הא דמוכח בש״ס פרק האומנין דאין צריך לשלם להם שכרם ובפ״ק דקידושין אמרינן גבי עבד עברי דאם חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים, כתב הש״ך לחלק בין פועל לעבד עברי דשאני ע״ע שגופו קנוי לו א״כ כל היכא דחלה ברשותא דמרא חלה, משא״כ פועל. וראה שם שכתב ליישב דברי התשב״ץ והריטב״א (בדוחק עכ״פ, דבאמת לא משמע כן לא בתשב״ץ ולא בריטב״א. ולהעיר ממ״ש בחידושי רעק״א שם. ובמהדו״ב לסי׳ רמג ד״ה וגם את״ל כתב אדה”ז על מ״ש הש״ך שהחילוק הוא משום שעבד עברי גופו קנוי לו: ״זה אינו במשמע כלל בריטב״א שם״).

והנה מ״ש הש״ך שלא מסתבר כלל לחלק בין הקדים שכרו או לא, יש להעיר ממ״ש הצמח צדק בספרו ״פסקי דינים״ בדף שכד ע״ג לתרץ ה״צריך עיון״ של המגיד משנה על מ״ש הרמב״ם דקבלן יש לו אונאה (וכן הוא בשו״ע סי׳ רכז סעי׳ לו), דהרי קיי״ל (וכ״ה בשו״ע סי׳ שו סעי׳ ב) אין אומן קונה בשבח כלי וא״כ אין כאן ממכר, ובאונאה ממכר כתיב וכאן אין כאן ממכר כלל, דתירץ (הצ״צ) שאם שכרם בקנין עי״ז ש״הקדים להם שכרם י״ל דנקנו שכירותם כמו בית״.

ומעתה יש לקיים פשטות משמעות התשב״ץ והריטב״א [ואזיל שפיר גם אליבא דהתוס׳ (קידושין דף יז ע״א ד״ה חלה שלש) שלא כתבו שהקדים לו שכרו, ודיברו במצוי ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (כמבואר בב״מ דף סה)] שכתבו שהדבר תלוי באם כבר פרעו כל שכרו מתחלה ואין שום חוב ממון עליו [כ״ה בתשב״ץ. וכן משמע ברור בריטב״א שם שהחילוק הוא רק בזה שע״ע לא נשתעבד לו לעשות דבר ידוע, וכדברי רבינו במהדו״ב שם, וא״כ ה״ה פועל, עכ״פ אם השכיר עצמו לכל מלאכות, ודלא כש״ך שם. ומדברי הרמ״א וט״ז משמע שאפי׳ אם השכיר עצמו על דבר ידוע הדין כן, כדברי מהר״ם שם. וראה בלק״ש חלק כה עמ׳ 145 הע׳ 42.], דבזה י״ל דכל היכא דחלה ברשותא דמרא חלה, דבהקדים לו שכרם נקנו שכירותו כמו בית. [וכן משמע בתשובת מהר״מ מרוטנבורג (דפוס פראג סי׳ עז) ותשובת רשב״א (ח״א סי׳ תתעג) ובמרדכי (ב״מ ר״פ האומנין סי׳ שמו) שלא רק במלמד אלא אפי׳ בשאר פועל לא מהני אם אומר לו לך משום שגופו קנוי לו כמו עבד מדמדמי פועל לעבד עברי בפ״ק דב״מ (דף יו״ד ע״א), ראה ש״ך סי׳ שלג ס״ק מז. (ובהגהות אמרי ברוך שם פי׳ שע״כ כוונתם דע״ע גופו קניי׳ להאדון ופועל עכ״פ ״גופו נשתעבד לעשות המלאכה שקבל עליו לעשות לבעה״ב לענין זה הוי כקנין בגופו״, וציין לחידושי הריטב״א לקידושין דף טז.)]

 

 

#7343