Recliner During Harchakos

 

Question:

During Harchakos, are husband and wife allowed to recline on a 2 person couch that each seat reclines independently? Is it like laying on the same bed, or is it fine?

 

Answer:

Husband and wife may sit on a three-seat couch, on separate seats, provided the couch will not move even slightly when someone else sits on it. Also, they must sit in a manner that they won’t come to touch each other, even inadvertently.

Practically speaking, if the couch has only two seats one can usually sense the movements of someone else getting on and off the couch.

However, in the case of a couch with three seats, husband and wife can sit at the far ends, usually without sensing each other’s movements and without touching each other.

At the same time, husband and wife may not recline at the same time, as this would be equivalent to laying in one bed at the same time.

One should be cautious when sitting at the same time on a couch, not to violate the prohibition of שחוק וקלות ראש. Likewise, if sitting in a manner of חיבה or it causes הרהור, it’s forbidden.

 

Sources:

ראה שטמ״ק כתובות סא, א בשם תר״י – שמותר לישב על מטה אחת. ובמאירי נדה סד, א שיש שהחמירו שלא לישב על ספסל אחד או מטה אחת, ויראה רק בשכיבה ושינה ולא בישיבה. וכ״ה בכ״מ.

אבל ברא״ה נדה ה, ב: ולא ישבו שניהם על מטה אחת. ומשמע דקאי גם כשאינה מיוחדת לה – ראה שם ג. וצ״ע בטעמו, אם הוא  משום דס״ל דהוה כספסל מתנדנד. וראה בדה״ש פד ובציונים שם. אלא שלא מסתבר לומר כן לפי שחומרת ספסל מתנדנד לא הובא כלל בבית מדרשם של חכמי ספרד. ויותר נראה משום הרגל דבר, כיון שמיוחדת לשכיבה. וראה גם סוגה בשושנים וינד יג, יד בבאר אליהו.

אבל לא הוב״ד בפוסקים. ואף לדידן דקייל״ן להחמיר שלא לישב בספסל המתנדנד כברמ״א קצה, ה – אין הכרח לאסור במטה אחת,  לפי שכובדתה  קובעתה. ואדרבה, סתימת הפוסקים מורה שרק בשכיבה במטה אחת אסור (או בישיבה על מטתה להסוברים כן, או  לדידן בישיבה בספסל מתנדנד). וראה בירור הלכה זילבר יו״ד ע נט. וראה גם בערוה״ש קצה, יט, בנוגע לישיבה על כסא גדולה שקורין קאנפע, והיינו ספה. (אלא שבימינו נעשה עם ריפוד, וממילא הדרינן לשקו״ט בגדר מתנדנד, וכדלקמן). אבל ראה פרדס רמונים קצה  במ״ז ו, שנראה שלא חילק בדבר.

והנה, בנדו״ד, בישיבה על ספה ואינה מתנדנדת, להסברא שגם ישיבה במטה אחת אסורה משום הרגל דבר, מקום לומר שאין לחוש   להרגל דבר, לפי שאינו מיועד לתשמיש (משא״כ בשכיבה שכמובן אא״פ לחלק בכה״ג, לפי שגוף השכיבה גורם החשש. וה״ה בישיבה על מטתה שהטעם מחמת הרהור ולא הרגל דבר. אמנם, בבעלי הנפש להראב״ד שער הפרישה א, בדין שכיבה במטה אחת, שהמטה עצמה הזמנה לתשמיש. וראה גם בירור הלכה שם. אלא שבהכרח לומר שלראב״ד הכוונה מחמת השכיבה במטה,  שהרי לדבריו אסרו רק השכיבה. והרי אפי׳ באיסור לישב על מטתה מפרש שם בשער הפרישה ג, דהיינו רק לישן שם משום הרגל דבר). וכש״כ כשהם מושבים נפרדים, וורק שהמושבים מחוברים זל״ז, וכדלקמן.

איברא, מחמת דין שכיבה, כשמזיזים אחורי הכסא למצב של הסיבה, קשה להתיר במושבים נפרדים, שהרי זהו ממש בגדר שכיבה במטה אחת. ונחתינן להשקו״ט, במטות נפרדות ורחוקות המחוברות זל״ז, שיש שחילקו בין כשהן מחוברות לכותל או לקרש. ויש שהקלו בשניהם ויש שהחמירו בשניהם. (ולכאו׳ שורת הדין להקל בכהנ״ל, והחמירו רק משום סחור סחור והרחק מהכיעור – ראה שיעורי שבה״ל קצה, ב. משמרת הטהרה פז. וכעי״ז בדומה לו, בשו״ת מנח״י ז, עב. ויש שכתבו להחמיר עפמש״כ בשו״ת דברי מלכיאל ה, קז. אלא דקאי התם בסמוכות זל״ז. ואזלא הראי׳. וראה גם חכמ״א קטז, ה). ותלוי גם בהבנת ד׳ הש״ך יא. וראה בערוה״ש יז שפי׳ דקאי במטות רחבות לאורך כל הכותל כמו שיש בבתי אנשי חיל, ויש הפסק ממקום למקום, וההפסק ניכר, ומותר לישן כשיש הפסק מקום אחד ביניהם. וה״ה בעניננו כשיש מושב בינהם. וראה כעי״ז בפרדס רמונים בש״ח יא. וראה בפת״ש יא שהעיקר שאינו נראה כמטה אחת.

ועצ״ע מהו גדר שכיבה וישיבה. ונפק״מ גם בכסאות שבמטוס המחוברות זל״ז שאפשר להשען קצת, כשמזיזים אחורי הכסא קימעא לאחריו. אלא שבד״כ הכסאות מחוברות לקרקע, וה״ז בדומה לדין מחוברות לכותל.

במושבים נפרדים – הנה, ברמ״א שם ה, משמע שכשמחובר לכותל שרי גם בספסל מתנדנד (אא״כ נפרש בדוחק, ש״מתנדנדת״ – היינו שראוי׳ להתנדנד, ושכשמחוברת אינה ראוי׳ להתנדנד). וראה שו״ת אג״מ ב, עז. חוט שני ה, ז, א. שנקטו כן למעשה. אבל ראה שערי טוהר טו, בשערי דעת ו. בדה״ש פו. סוגה בשושנים וינד יד, ב. שיעורי טהרה ז ע׳ קעו. שערי מישור א, כד. טהרה כהלכה יד בביאורים א. וראה במשמרת הטהרה בשעה״צ קעא, שמה שהמזרון שוקע אינו בגדר נדנוד.

ולמעשה, גם המחמירים הקילו במושבים נפרדים – ראה שיעורי שה״ל ה ד״ה בט״ז סק״ו. אוצרות הטהרה ע׳ תתקג. חוט שני שם ד״ה ולפי (שם ענינים נוספים ב. ושם ד). משמרת הטהרה שם קצה, ובביה״ל יט. וילה״ע בכהנ״ל, מחמו״ד מכת״י לאסור לישון במטת אומלבעט, דהיינו מטת קומתיים, אפי׳ הוא למעלה והיא למטה או להיפך, והיינו מצד דין מטה אחת, כמשמעות דבריו. (וגם י״ל מצד שמרגישים הנדנוד – ראה בדה״ש ו בביאורים ד״ה אפילו). אבל בג׳ מושבים, ויושבים בקצוות רחוקות יש להקל, זולת בשכיבה כנ״ל.

חשש שחוק וק״ר – שו״ע שם א. ופשוט.

בדרך חיבה – פסקי משנ״ה טהרה ה, עז. ולהעיר שבשו״ת תרוה״ד רנא, הובא בב״י, בעיקר האיסור דספסל כתב הטעם לפי שנראה דרך חיבה שדרך האוהבים להתקבץ יחד ולהתוועד בכה״ג. ואף למאי דקייל״ן להתיר כשמחובר, ובתרוה״ד משמע שלפ״ז אי״ז מטעם הנ״ל (ונתקשה בזה בשערי מישור שם אות ה. ולכאו׳ פשוט כנ״ל, אפס שמלשונו משמע קצת שלא חזר בו מסברא הנזכרת. ויתכן דלא ס״ל כדעת א׳ מהגדולים שהתיר במחובר. ועוד אפ״ל, שאין מחלוקת בדבר. וכ״מ בדברי תלמידו בלקט יושר יו״ד ע׳ 23, שהביא ב׳ הדברים – הסברא דדרך חיבה וההיתר בקבוע – בחדא מחתא. וכ״ה גם בלבוש קצה, ו, שנקט כסברא הנזכרת דדרך חיבה (עיי״ש לענין נסיעה בעגלה ״שמביא ג״כ לידי חיבה״ ומשמע שזהו הטעם למש״כ לפנ״ז בספסל, ש״יבואו לידי הרגל דבר״), ומ״מ נאסר רק במתנדנד. וי״ל דס״ל שלפי דעה זו רק במתנדנד ה״ז נראה כדרך חיבה, שאין דרך האוהבים רק בספסל מתנדנד, וכ״כ בסוגה בשושנים יד, ד, ועוד. ויותר נראה שכשהוא גם מתנדנד ה״ז יותר דרך חיבה שמרגישים יותר זב״ז. וכ״מ קצת בלבוש שם ״שמתוך שמתנדנדת יבואו לידי וכו׳״. (וראיתי בשם שו״ת אז״נ, ולא ראיתיו בפנים, שר״ל שהאיסור רק בספסל שמטלטלים ממקום למקום, שכך דרך האוהבים. אבל בראשונים משמע שנאסר בכל גווני, ואולי משום לא פלוג). או״י שכולי האי לא החמירו בדבר כשמתנדנד, אף שהוא דרך האוהבים, כיון שמעיקרא חומרא בעלמא היא, וכ״כ בשו״ת אג״מ יו״ד ב, עז. וראה שערי מישור שם. וי״ל דספוקי מספק״ל בטעם החומרא בספסל משום הנדנוד או שנראה כחיבה, וכיון שהוא רק מחומרא, היקל כל שאינו דומה ממש, ובתרתי הן בעגלה לצרכיו והן בספסל קבוע) – פשוט שאם הוא דרך חיבה ממש (והכי קרא שמו בשפתם: כסא- אהבה), ולא רק נראה כחיבה שאסור.

וכן אם מביא לידי הרהור, שלד׳ הט״ז ו, משמע דה״ט דחומרת ספסל המתנדנד. ואף שלא אסרו בקבוע, באם בפועל מביא לידי הרהור ודאי אסור. [ולהעיר, שלנקוה״כ א, טעם האיסור דספסל, שהוא כישן עמה במטתה, נוסף לזה שהוא כנגיעה. וצ״ע לפ״ז טעם ההיתר בקבוע. ובשיעורי שה״ל ז, שבקבוע ה״ז כבנין ואינו דרך  חיבה. וראה גם טהרה כהלכה שם ד״ה ולכאורה. שערי מישור שם אות ה ד״ה ועד״ז ואילך. ועצ״ב].

חשש נגיעה – פשוט. וכ״כ בכ״מ אפי׳ למקילים בספסל מתנדנד.

 

 

#7064