Does a woman need to cover her ‘payos’ before her husband?

 

Question:

The Magen Avrohom brought in Shulchan Orach 75 says the strict observance outlined in the Zohar (not a single hair of a married woman exposed in her home) is the proper way of conduct. (The Chasam Sofer writes that this practice became established). This standard was meticulously observed by Kimchis and the Rebbe has taught us to follow her example.

Based on the above, is payos (Before her husband) included or excluded?

And how would this standard of the Zohar be classified: as Halacha, Das Yehudis, Midas Chassidus or Minhag?

 

Answer:

Halachicaly, a husband or son/daughter (no on else) may see the “payos” that stick out (“payos” means only the bit that sticks out near the ears), however from Kimchis we learn to refrain even from that. That would usually be defined as “midas chassidus“. However, according to some, (as the chassam sofer that you mentioned) it has the status of a din/halacha due to the fact that it has become the widespread practice to be careful about it.

 

Sources:

הנה בצ״צ אה״ע קלט, ב כתב: דבביתה לגבי בעלה שרי לה לגלות שערה שחוץ לצמתה. דכל האיסורים בשיער באשה ערוה כנזכר בגמרא דשבת ד”ס הנ”ל זהו לגבי אחריני לא כן עם בעלה. וממשמעות הגמרא כתובות (ע”ב ב’) ובהרמב”ם פכ”ד מה”א דין י”ב י”ג בביתה עם בעלה סגי כששערה מכוסה במטפחת אע”פ שאין עליה רדיד. אף שממנהג צניעות אמרה קמחית ביומא רפ”ה (דף מ”ז ע”א) שלא ראו קורות ביתה שערות ראשה והרבה נוהגים כן ע”ש. מ”מ משורש הדין לגבי בעלה לבד אין איסור ביציאת שערה חוץ לצמתה כיון עיקר שער הראש הוא מכוסה. על כן לגבי בעלה דוקא חשיב שערה שחוץ לצמתה כמו פניה וידיה ושרי לקרות ק”ש אף ברואה דלא מיטריד כלל. ע”כ.

(בדעת הצמח צדק נראה שיש קצת משמעויות סותרות, ובכללות דן בזה בד׳ מקומות: חי׳ על הש”ס ברכות פ”ג. שו”ת אה”ע קלט. שער המילואים ח”א מה. ובמהדו״ח – באה״ע שסג. ובקיצור בשו”ת יו”ד צג (המפורסמת) אות י.

למסקנא נראה להתיר שער הצדעים מדינא בפני בעלה שרגיל בה הן מצד ערוה ודבר דבקדושה ובימי נדתה. ובס’ בכבודה בת מלך מסתפק אם כולל כל שחוץ לצמתה – עיי”ש הגדרות מדוייקות – או רק הצדעים. ובזה משמעויות סותרות כנ״ל. ומסקנתו – וכן נראה לי – להתיר רק הצדעים.

ובכללות הוכיחו בכ”מ (כבודה בת מלך ועוד) שגם המתירים – כולל מהר”ם אלשקר – מעולם לא כיוונו להתיר לאשת איש ברה”ר ולאחרים. וכדמוכח בלשונו להדיא. והמג”א העתיק מכנה”ג קיצור דבריו ומזה נשתרבב הטעות בהבנת דבריו בכ”מ. וצ”ע שהצ”צ ראה דבריו בפנים.

וסיכום יפה (בלשון קלה וברורה והוכחות חזקות) בספר את צנועים חכמה א, ז.

ובפשטות, ה״ה בני׳ קטנים או גדולים, אף שלא ראיתי בשום מקום דיון בזה. ולכאורה ה״ה והוא הטעם, שהרי גם בהם רגילה. ואולי גדולים שאינו רגילים אצלה שאני. ומזה הספק במשרתים. וכדומה. ואגב, י״מ בל׳ הזהר נשא ״טסירי ביתא״, שהכוונה לעבדיה׳ – ראה מאורי אור וירמש ה, מג, ב: עבדי ביתה השפלים. וכבר כתב כן בריקאנטי עה”ת יתרו כ, ג, בלשון הזהר – גי׳ אחרת – דאפילו סרסורי ביתא לא יחמון. ובפי׳ הלבוש – אבן יקרה: אפילו עבדי הבית. וכגי׳ הנ״ל הוא בטהרת הקודש אמסטרדם תצג, ב, ג, ב. ועוד.

שאר קרובים – יערות דבש ח”א דף מג ע”א  (ביוזאפאף). חוקי נשים לבעל בא”ח פ”א. (נעתקו בספר כבודה בת מלך ע’ טו).

ומ״מ נוסף להזהירות כהנהגת קמחית – ראה נו״כ אה״ע קטו. ד״מ שם. ועוד – עדיין שייך דעת הרמב״ם שצריך כובע עכ”פ בבית. ראה ב”ח אה״ע קטו. שו”ת חת”ס לו. ולשאר פוסקים עכ”פ אינו הגון – ראה ב״י שם.

וכן איכא למיחש לרביצת האלה שבזהר – מג״א עה, ד. חת”ס שם. משנ”ב שם ובבה״ל.

וגם משום קבלת הרבים מדין נדר – חת”ס ובה”ל שם.

וגם מן הנמנע ליזהר בדבר שבקדושה בכל פעם במברכים וכו׳ – גדר עולם לח״ח ו. מכתבו בסו״ס חפץ חיים על התורה.

ולהעיר משבט הלוי ה, טז, ב שרק עד סוף האוזן בגדר פאת שער הראש אבל אם צומח שער למטה מהאוזן מותר. וראה שם רז, ג. י, רנג.

 

 

#6925