If I’m going to drink a bottle of water, cup by cup, with 30 minute intervals does one Bracha suffice or must I make a Bracha Acharona and new Bracha for every cup?

 

You should L’chatchila make a Bracha Achrona after each cup, and Bracha Rishona on the next cup.

 

Sources:

ראה שו”ע אדה”ז קפד, ג שיש “מצריכים לברך מיד באכילה מועטת שגם אחר האכילה הוא רעב” וכן הוא בסימן קצ, ז לענין שתיה. ובבדה”ש ס”ס סק”כ כתב ששיעור “מיד” אינו פחות מכדא”פ (שלסברא אחת הוא יא מינוטין), ע”ש. ולפי”ז יש לחוש כל ששהה יותר משיעור זה. וראה בארוכה בחוקי חיים (גאגין) ס”א בנוגע העומדים בבית ה׳ בלילות ושותים קאווע במשך הלילה כמה פעמים. ושם שכן המנהג פשוט. וכן העיד על המנהג בדמשק אליעזר פאפו י, ד. וכן בפני יצחק דלקמן שכך נהגו בליל הו״ר ובליל שבועות. וכ״כ לדינא בשו״ת שער שלמה זוראפה צט. ועוד.

וראה עוד אצלנו 10688 בדין אכילה מועטת. ובפרט שי״א ששיעור עיכול דשתי׳ קצר במאד הרבה יותר מאכילה (ראה פלתי פג, ז. ועוד. וראה רדב״ז מאכ״א יד, ט שהוא כדא״פ. וראה שו״ת ריב״ם שנייטוך יז, שהלומדים סומכים על ברכה ראשונה בבוקר ושותים תמיד מעט ואין הפסק ביניהם כדא״פ. אבל ראה צי״א יג, טו דלאו דוקא הוא. וראה גם אצלנו 12181).

והנה, כמה מהפוסקים יצאו לחלוק על החוקי חיים, ונימוקם עמם דס״ל כדעת אבן העוזר קעט, ודעמי׳, החולקים על המג״א וס״ל שגם בנתעכל אינו חוזר ומברך ברכה ראשונה, וראה בכה״ח קפד, לב, שהביא להקת אחרונים שהסכימו עם האבהע״ו, שה״ר מל׳ הרמב״ם ברכות ד, ז, ש״אפילו פסק כל היום כולו״. וראה מזה בשו״ת יבי״א ו, כז. וש״נ.

וכבר כתבו ליישב ההשגה מדברי הרמב״ם בכמה אנפי, ראה גם חוקי חיים שם. ויש שכתבו דמיירי בסעודה גדולה שהעיכול כשש שעות וגם שעוסקים בפרפראות. והרי בלא״ה מוכרח ליישב דברי הרמב״ם באיזה אופן, שהרי אאפ״ל שמותר לכתחילה, דהא מפסיד ברכה אחרונה כדלקמן. גם י״ל שברמב״ם קאי בעומד בסעודה שהאצטומכא פתוחה לאכול וממילא לא נתעכל – ראה אדה״ז תעג, י. ולהעיר ממנחת יעקב עו, שבתאב בשחרית לאכול סעודת חלב במנחה מתעכל מהר יותר. וראה אצלנו שם. וכעי״ז הוא בחוקי חיים שם. ול׳ הרמב״ם דייק שפיר שכתב ״אם לא גמר בדעתו מלאכול ולשתות״ שלפום פשטי׳ קאי באמצע סעודתו, דהא באינך בבא כתב ש״גמר בלבו שלא לאכול ולשתות״, ובודאי קאי בגוונא שיאכל שוב אח״כ במשך היום. וגם בהשגת הראב״ד שם מוכח דקאי באמצע סעודה. וכ״מ בב״י רסי׳ קעט. וראה גם ברבינו מנוח שם דקאי באופן שלא עמד משולחנו לצאת מפתח ביתו. ומשמע שאינו רק מצד שינוי מקום, אלא שצ״ל דוקא על שולחנו. וראה תורת חיים סופר קפד, יא. שו״ת צי״א יב, א, איש מצליח דלקמן. ברכת ה׳ לוי ג, יא הע׳ 22.

ויש שכתב ד״כל היום כולו״ לאו דוקא, וסמך אמ״ש לפנ״ז בנוגע ברכה אחרונה ששיעורו עד שיתעכל המזון.

ויש שכתב שהרמב״ם לשיטתו בגדר ההפסק דשינוי מקום, שהשינוי גורם חובת ברכה אחרונה, והברכה אחרונה גורמת הפסק הסעודה, אבל לדידן דין שינוי מקום מצ״ע כהפסק הסעודה וחייב בברכה ראשונה. והה״נ כשנתעכל המזון, ראה בארוכה צוותא בב״ח ע׳ רכו ואילך. ובאו״א – הברכה ומקומה שינוי מקום בברכות טווערסקי בפסקי הלכות ו, א הע׳ ח.

וכן כתבו ליישב שאר ההשגות על דברי המג״א. ועכ״פ, אנן בתר דעת אדה״ז גרירנא, שהכריע בפשיטות כמג״א, כנ״ל, וגם בסדר ברה״נ ה, ט שנתן מקום לדעות אחרות, לא שינה דעתו כלל, ולא הביא אפילו ברמז דעת אבהע״ו ודעמי׳.

והנה, גם אי יהיבנא להו, הרי במשנ״ב קצ בבה״ל ב ד״ה אחר ששתה, אף שנטה לשיטת האבהע״ו שלא נתבטלה ברכה ראשונה, מ״מ כתב שאסור לעשות כן להפסיד ברכה אחרונה, שכיון שכבר נתעכל הוי כמי שאינו, ולא מהני ברכה אחרונה שבירך אחר האכילה לבסוף. וראה שו״ת מנח״י ה, קב.

ויתירה מזו, שי״א שגם להאבהע״ו, שאני שתי׳ שאין קבע לשתי׳, וממילא ברכה ראשונה אינה פוטרת מה שישתה אח״כ. ובפרט שמסיח דעתו ועוסק בלימודו ובדברים אחרים. והאריכו בזה בכ״מ. וראה חוט שני ברכות רי, לז.

ומכיון שכן, לכו״ע, הטוב טוב שיברך ברכה אחרונה מיד, גם לדידהו. ונכון שיכוון שרוצה לפטור רק מה שלפניו. וכ״כ בחסל״א סוסי׳ קפד. דמשק אליעזר שם. פני יצחק אבולעפיא א, א, רכ. וכ״כ בברית כהונה ה, יט. אול״צ ב, יב, יז – ע׳ קו. וכבר מצינו בראשונים דעת מהר״ח או״ז ריג לברך ברכה אחרונה אחרי כוס ראשון דד׳ כוסות מחשש שיעבור שיעור עכול. וראה גם איש מצליח על המשנ״ב קסט, ג בסוה״ס שהאריך. שו״ת בנין שלום וייס מועדים פסח י. ויש שהוסיפו שישנה מקומו ויצא לחוץ – ראה שו״ת מעט מים לט. ואף שבהניח מקצת חברים לא מהני שינוי מקום לאחשובי כהפסק, סמכו על הדעות שבדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם גם בהניח מקצת חברים חוזר ומברך. ועכ״פ, חזי לאצטרופי לצאת מידי ספק.

 

 

#8112