What is the minimum of Challah one can eat and still be able to wash & Bentch?

 

Question:

I try to keep the minhag of melave malka every week, including washing. Sometimes it’s hard to eat a lot after having eaten recently at the Shabbos meal…

What is the minimum of challah/Matzah one can eat and still be able to wash/bentch?

Over the years I’ve seen many different places where there is a weight amount or, worse yet, a description such as “kazayis” or “kabeitza” to describe food shiurim, and those leave a person very confused as to the exact amount of food. Would the Rav be so kind as to describe the size of a piece of challah or the amount of matzah (usually box Square Matzah)? (E.g. The amount of challah comparable to a golf ball or two golf balls etc or a different item that the challah could be measured against).

Additionally, does the shiur consist of only the hamotzi food, or could something that’s put on top of the challah/matzah also count as part of the shiur? (Let’s say if someone puts egg salad or tuna salad on challah, can this be counted and this way one eats let’s of the actual hamotzi food but can nevertheless still wash and bench).

And finally, is there a time frame in which one needs to eat the shiur?

 

Answer:

One must wash (without a Bracha) and make Hamotzi for even the smallest amount.

One must wash with a Bracha if he’s planning on eating a K’beitza. This is approximately 2 K’zeizim. Each K’zayis should be eaten within K’dei Achilas Pras (= 4 minutes) and without pausing between the two of them.

One must make a Birchas Hamazon if he ate a K’zayis of bread within 4 minutes. Other foods do not count for this amount.

If 4 minutes proves to be too difficult, one can be lenient and eat it within 6 minutes but should eat approximately the size of 1/3 of a K’beitza within 4 minutes. If one is not sure if it was eaten in the right amount of time – if he is satiated, he should still make a Birchas Hamazon.

Torah measurements are usually volume-based, not weight. A K’zayis is the approximate volume of half an average size egg. A K’beizah is the volume of an average size egg. Nonetheless, for simplicity, they have been converted to weight measurements, although the weight measurements are far from accurate. This is because different foods with an equal volume weigh differently. The following is the weight for water; bread and certainly matzah weighs less. For a K’beitza this is approx. 53.8 gram or 1.89 oz. For a K’zayis, approx. 25.6 gram or 0.90 oz.

One-third of a standard square machine matza is approximately a K’zayis. With bread, it is harder to measure, as they are not uniform but it is approximately the size of what would fit into a small l’chaim cup. In order to be safe, one should err on the side of caution and eat slightly more than the shiur, due to a number of reasons, among them since some crumbs remain between the teeth.

For more information please see here:

Halacha #368: How Much Bread Requires Washing with a Brachah?

 

Sources:

מועתק בזה השייך לזה ממק״א:

הקשה לי ח״א קושיא קשה כברזל, במה דמצינו בכמה דוכתי למדוד כזית בכא״פ בחלק ששית מהתערובת, שאין החשבון עולה יפה, שאם כזית הוא כחצי ביצה – עכצ״ל שפרס הוא ד׳ ביצים או יותר, וכמ״ש אדה״ז בשו״ע סי׳ תפו. ובזכרוני שרבות נתחבטתי בשעתו בד״ז, וק׳ עתיקא מחדתא. חיפשתי באמתחתי לראות אם כתבתי בנושא והעליתי חרס בידי.

ויש לחדד הקושיא, שבלא״ה אין להחמיר כ״כ לחשב בשיעור ששית, שהרי חצי ביצה לרוה״פ הוא בלא קליפתה, משא״כ שיעור פרס – י״א שהוא ללא קליפה (ואכ״מ). ובפרט אם נאמר שהקליפה מחזקת רבע (ואכ״מ. וראה בחי׳ צ״צ סוף יומא). ועוד שי״א שכזית הוא פחות מחצי ביצה (מג״א רסי׳ תפו. אבל אדה״ז לא הביאו. ואדרבה, כתב להדיא בשי׳ זו ששיעור פרס יותר מד׳ ביצים, כדלקמן, ודלא כמג״א. וראה בחי׳ צ״צ). וגם נפק״מ אם הוא שוחקות או בינוניות, שכזית לכמה דעות הוא חצי ביצה בינונית, משא״כ פרס – ראה שו״ע אדה״ז סי׳ תריב ס״ד.

[כן להעיר מהשקו״ט אם הכזית הוא חלק מהפרס או בנוסף לזה, מלגיו או מלבר (והראשון עיקר). וכן יל״ע שלכאו׳ שיעור פרס הוא בחטים, משא״כ כזית הוא בלחם עצמו שמתנפח יותר. וראה בחי׳ וכללות הרז״ה (ועוד להעיר מהפלוגתא, ונמצא מזה גם בתורת מנחם לסברה״נ, אי אכילת פרס שוה בכל המאכלים או לא). אבל בפוסקים לא חילקו בדבר. ולהעיר מל׳ הגמרא יומא פג, ב: וחצי חצי׳ לטמא טומאת אוכלין. ומשמע דכחדא אינהו. והעירו מזה בפוסקים (נוסף למש״כ בתוס׳ יומא פ, ב) למילי אחריתי – הנזכרים לעיל].

ואיך שיהי׳, בודאי הוא פחות מחלק ששית.

וקושיא זו היא בשרש הענין והשיטה דכזית הוא כחצי ביצה, ולא רק ממש״כ אדה״ז, דאף שההוכחה לשיעור חצי ביצה היא משיעור בית הבליעה – שאינו מחזיק יותר מכביצה ואינו מחזיק יותר מב׳ זיתים – ולא מחמת שיעור פרס קאתינן עלה, הרי במקורו בתוס׳ (עירובין פ, ב ד”ה אגב) מוכרח ששיעור פרס לפ״ז יותר מג׳ ביצים. ותו, שלדעת התוס׳ שכזית חצי ביצה – שיעור ב׳ סעודות (פרס הוא שיעור סעודה אחת) הוא יותר אפילו משמונה ביצים, וכדמוכח מלשון אדה״ז. (ודלא כתוספת יוה״כ יומא שם שהוא ח׳ ביצים לתוס׳, דהדק״ל דכזית הוא חצי ביצה, ואיך יתכן שי״ח גרוגרות הגדולים יותר מכזית הם ח׳ ביצים).

[ובפוסקים מצינו שכתבו החשבון – כט׳ (משנ״ב סשס״ח בשעה״צ סקי״א), כיו״ד (פר״ח), או כי״ב (ביהגר״א) ביצים. ומצאתי בתוהרא״ש עירובין פג, א – שנקט כדעת התוס׳ – ששיעור ב״ס לר״מ ור״י יותר מט׳ ביצים. ותוך כדי עיוני בשיעו״ת, מצאתי לו שם ע׳ ריט – וכן ע׳ ריג – שהביא למי שכתבו שדעת אדמו״ר בסברה״נ פ״ב לענין שיעור קב״ס מתאים עם דעת התוס׳ ששיעור ב״ס כי״ב ביצים, עיי״ש].

ופשוט וברור, שלפי החשבונות, שזית פחות מגרוגרות (שבת צא, א. וראה בתוס׳ עירובין שם. יומא עט, ב ד”ה לומר. חולין קג, ב ד”ה חלקו), ושיעור עירוב הוא י״ח גרוגרות, הרי באם נאמר ששיעור פרס הוא ג׳ ביצים (או ג׳ פחות שליש, וכל׳ אדה״ז: כג׳ ביצים), ד׳ ביצים, או ה׳ ושליש ביצה – למר כדאית לי׳ ולמר כדאית לי׳ – בהכרח שכזית פחות משליש. ושיעור חצי ביצה – מתאים רק אם הוא יותר מט׳ ביצים. (ועצ״ע שבפוסקים – ולא רק אצל אדה״ז – לא מצינו למעשה שיעור גדול יותר מד׳ ביצים לכדא״פ. וכבר העיר בזה בחי׳ הצ״צ סוף יומא שבשו״ע לא קייל״ן כן. ומש״כ ליישב בב״ח סי׳ תט – מהני רק לענין עירוב דהוא מד״ס. וראה גם שבח פסח מוציא מצה סק״ח. וראה לקמן מזה).

וי״ל קושייתו גם לאידך גיסא, שאם שיעור פרס ג׳ ביצים כרמב״ם, בהכרח לומר שכזית פחות משליש ביצה, וכמ״ש כל הפוסקים בדעתו.

איברא, שהחשבון בשיעור ששית נמצא בכו״כ מקורות. ועיקרם – בפמ״ג הן בסי׳ רח במ״ז סקי״ב, והן בפתיחה להל׳ בב״ח. וכ״כ גם בשו״ת גוו״ר או״ח כלל א סכ״ד, במנחת יעקב בסולת למנחה כלל פה סוסק״ג. עץ הדעת טוב שבת יד, א בהגה. וכן בברכת הבית שערי ברכה שי״ב ס״י, זבחי צדק, פקודת אלעזר סתמ״ב סק״א. ילקוט מעם לועז יתרו כ, ז הכלל הג׳. שו״ת עמודי אש לבית יוסף סט״ז. ועוד ועוד, כי רבו מלספור. וראה גם שו״ת בית שערים או״ח סשל״ח. ולהעיר גם משיעו״ת ע׳ רט במוסגר.

וביין המשמח להגאון מפאלאצק סי׳ קלד חידש שזהו הטעם שיין נפגם בששה חלקים. וראיתי כו״כ שכתבו כן מד״ע. (ויתירה מזו, מזכרוני, בא״א מבוטשאטש (באו״ח סר״ב סי״א) לענין ברכה״נ במי שלקות. אבל לא נחית לחושבנא שם. ודבריו צ״ע).

ויתר על כן, בשו״ת בית אפרים סי״ג שבכזית של חצי ביצה (כצ״ל בכוונתו) בפרס של ד׳ ביצים – לרש״י ודאי מברך, ואף שלרמב״ם הפרס הוא ג׳ ביצים, מ״מ יכול לברך משום ס״ס, ספק הלכה כרש״י, ואת״ל כרמב״ם – ספק שמא הלכה כר״ת, שכיון שטכ״ע ולוקה לדבריו בכזית בששים, הרי בא׳ מששים נהפך כולו לדגן. וצ״ע דאישתמיט לי׳ שלרמב״ם הרי כזית הוא חלק תשיעית או פחות יותר (עשירית או פחות. וראה צ״צ שם ובחי׳ לטהרות פ״ג מ״ב שהוא פחות הרבה משליש ביצה). ובהלכה ברורה יוסף סר״ח סק״ל רצה לדון משום ס״ס, ספק שמא פרס הוא ד׳ ביצים, ואת״ל ג׳ ביצים – שמא כזית פחות משליש ביצה. (ולהעיר מפס״ד להצ״צ יו״ד סמ״א סק״ד). ולבסוף לא ניחא לי׳ בהכי. ולא נחית לכל השקו״ט דלעיל שהדברים מצ״ע תלויים זב״ז. וכן לא הביא ד׳ שו״ת בי״א הנ״ל. וכפה״נ תקפה עליו משנתו בענין זה. [וראה עוד בנוגע לס״ס בפרט, בברכת יוסף ידיד ח״ב אות ז ס״ד – קא, א ד״ה ועכ״פ ואילך].

ודוחק לומר שמכולם נתעלמה הלכה זו, כדי שיבוא הוא ויטול שכרו.

וראה גם בהלכות ליל הסדר אשכנזי סתפ״ו ס״א סק״ח בסופו. וצ״ע שכתב דבריו על אתר, ולא שם לב להסתירה שבדבר – מיני׳ ובי׳.

(אבל בחיי״א כלל מב ס״ב ובמשנ״ב סקמ״ג: שיעור שמינית. וצ״ע בתחילת דבריו, שכ׳ בפשטות שכזית חצי ביצה, כאילו הוא לכו״ע. ועד״ז הוא בתפא״י חולין ספ״ז ביכין. וכן לשונו דהמשנ״ב ״אחד משמינית עכ״פ״ – מ׳ קצת שיש מקום להחמיר טפי. ויל״ד. ועד״ז הוא בסידור יעב״ץ. וראה גם יבין דעת יו״ד סצ״ח בפיה״ק סק״א ד״ה ודע. דברי יוסף ראזענבערג יו״ד סצ״ג ס״א (סתרכ״ה). וכ״כ עוד. אמנם, בחיי״א שם כ׳ שמינית או תשיעית. ושו״ר בבית ברוך שר״ל שהוא טה״ד וצ״ל ששית. וצ״ב).

ומצאתי בארץ חמדה סכ״ז סי״ד בבי׳ סקי״א, שאכן העיר בכללות הענין, וכ׳ לנכון שלא יתכן שהוא ששית. וראה גם בית יוסף דירנפלד ברכות לח, א תוד״ה האי דובשא בא״ד אע״ג. ואולי יש להעמיס כן גם בל׳ תשו׳ מהרי״נ שנד׳ בשו״ת הצ״צ (שעה״מ, ובמהדו״ח – או״ח סי׳ קי בשוה״ג).

ולמעשה, בסברה״נ פ״ח ה״ב כ׳ להלכה שפרס הוא ג׳ ביצים. (וראה גם שו״ע אדה״ז בסשס״ח עה״ג שהעיקר כסברא הראשונה. ומ׳ קצת שהוא לא רק לענין עירוב. אבל בשו״ת הצ״צ או״ח סמ״ב שהעיקר ד׳ ביצים ושכן ראוי לתפוס. ולהעיר גם שבשו״ע אדה״ז סי׳ קסח ס״ח לענין קב״ס נקט שיעור ג׳ ביצים וכן בלוח פ״ח ה״א. ובסדר פ״ב ה״ג – כד׳ ביצים, אף שבשיעור פרס כ׳ ג׳ ביצים. ולכאו׳ הו״ל להחמיר לענין קב״ס ג״כ בג׳ ביצים. וראה שיעו״ת ע׳ ריג ואילך שנתעורר בהקושיא במה ששיעור קב״ס בסברה״נ הוא בד׳ ביצים. ושם ע׳ ריז, שג׳ ביצים היא סעודה פחותה, ול״ח לענין קב״ס. ועו״ש, שו׳ ביצים היינו סעודה בינונית). וכיון שבהמשך לזה בסברה״נ דן אדה״ז בדין כבכא״פ, עכצ״ל שגם בזה הכוונה לפרס של ג׳ ביצים. ולדבריו, צ״ל שכזית דכאן הוא פחות משליש ביצה, אף שלא נתפרש להדיא. וכמה מן הדוחק הוא. ומה גם שעפ״ז הוא לקולא, דסגי בתשיעית או פחות מזה, והרי משום ספק ברכות הו״ל להחמיר שצ״ל שמינית עכ״פ.

ועיי״ע בשיעו״ת ע׳ רז בנוגע לברכה אחרונה על תערובת דגן ושאר מינים, שצ״ל כזית דחצי ביצה בכל ג׳ ביצים, וכן יש לאוכלו במשך זמן אכילת ג׳ ביצים (שלדעתו ה״ז 4 מינוט). ולא נתעורר מכ״ז.

עוד אחת אעירה, שנפק״מ טובא למעשה בכ״ז גם – והוא העיקר בד״כ – לענין שיעור כזית במשך זמן (ולא רק בתערובת כבנדו״ד) דאכ״פ. ואכן רגיל הנני לעורר בדרשת שה״ג, שאא״פ לתפוס החבל בב׳ ראשים, להחמיר בשיעור כזית בשיעור היותר גדול, ולהקטין משך זמן דאכ״פ, שצ״ל כדרך אכילה, ושבשיעור הכי גדול, בודאי גם הפרס גדול יותר, כפשוט. אמנם, להנת׳ כאן יוצא שבהכרח ששיעור כזית דחצי ביצה מתאים רק עם שיעור פרס גדול מד׳ ביצים.

אולם, בכגון דא מצאנו להדיא, שבסתפ״ו לענין ברכה אחרונה הורה אדה״ז להדיא להחמיר בשיעור כחצי ביצה. ועכ״ז, וביחד עם זה, ובהאי ענינא ממש, כ׳ בסברה״נ כנ״ל ששיעור פרס הוא גי ביצים. ויתר על כן, ועוד והוא העיקר, שבסתע״ה ס״ח כ׳ אדה״ז להלכה לענין כזית מצה, ששיעורו בכא״פ דהיינו ג׳ ביצים, ולאידך בסתפ״ו הורה שבמצה שהיא מה״ת יש להחמיר כסברא הראשונה, דהיינו כחצי ביצה. ומוכח שכולם מתאימות ויחדיו יהיו תמים. וראה עד״ז בחיי״א כלל נ סי״ב לענין ברכה אחרונה, ששיעור כזית כחצי ביצה, ומיד בסעיף הבא (סי״ג), ששיעור כדא״פ ג׳ ביצים. וראה גם קצוה״ש סנ״ט סק״א וסק״ד.

[וסתירה עד״ז בנוגע לאכילת מצה, נמצאת גם בדברי הרמ״א (את״ל שהציונים בשו״ע הם לרמ״א. ואכ״מ), שבסתע״ה ס״ו מציין בנוגע לשיעור פרס (כן מוכרח בכוונתו. וכן פי׳ במשנ״ב שם סקמ״ג) לסתרי״ב (ולפ״ז צ״ל: ס״ד. ולא ס״ג, כבקצת דפוסים). ושם הובאו ב׳ הדעות בשיעור פרס. ומשמע, שר״ל בנוגע למעשה – להחמיר בש״ת, או עכ״פ ששקולין הן ויבואו כא׳, ומיד בסעיף שלאח״ז מציין בנוגע לשיעור כזית לסתפ״ו, דהיינו כחצי ביצה (שרק זה נתפרש בשו״ע שם).

וראיתי גם למי שהאריכו בדעת המחבר שזיכה שטרא לבי תרי – כזית חצי ביצה ופרס ג׳ ביצים (ראה גם סת״ט ס״ז) – והני מילי סתראי נינהו. ובמג״א סתפ״ו ובסשס״ח סק״ב נ׳ שהרגיש בזה. וראה גם פר״ח סתפ״ו. עו״ש סשס״ח ס״ג. ביהגר״א סתפ״ו. ויש שכתבו שכ׳ כן רק לחומרא. אבל אין הדבר מוחלט – ראה המובא בברכת יוסף שם].

והעירני ח״א, ידידי הרה״ג הר״מ שליט״א אבישיד, שיתכן לומר, שיש להחמיר בש״ת בשיעור מצה כחצי ביצה לכזית (כבסתפ״ו), וכן יש להחמיר בזמן אכילת פרס ג׳ ביצים (כבסתע״ה). אלא שההקפדה היא שיאכל רק כשליש ביצה בשיעור ג׳ ביצים (ע״פ סתע״ה), וחצי ביצה (שבסתפ״ו) – תוך ד׳ ביצים, דהיינו השליש תוך ג׳ והשאר ישלים עד ד׳. ואכן מצאתי בשיעו״ת ע׳ רו שמורה להקל לענין ברכה אחרונה באכל כזית הקטן בשיעור 4 דקות והוסיף לאכול בשיעור הגדול עד גמר 6 דקות. אבל לא פי׳ בטעמו של דבר כנ״ל, כ״א מחמת צירוף כו״כ שיטות. והוא פלאי. ובכלל, כפי שציין לנכון ידידי הנ״ל, שדוחק לפרש כך בכוונת אדה״ז, ובפרט שלא העיר כלום על כך. ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ובתראי בפרט דרכם לפרש.

עוד העיר שאפ״ל, וג״ז דחוק, שבהיות וחייב לאכול כשיעור חצי ביצה (בדאורייתא) וכן חייב לאכול כזית (כשליש ביצה) בזמן אכילת ג׳ ביצים, קשה לחלק ולהורות לאכול שיעור שליש תוך כדי אכילת ג׳ ביצים ושיעור חצי ביצה בשיעור אכילת ד׳ ביצים, ומחמת הבלבול יבואו לטעות ולהקל לאכול בזמן ד׳ ביצים ויתכן ולא יספיקו שליש בג׳ ביצים. [והביא דוגמא מרמ״א יו״ד סי׳ קה ס״ט, שמחת העדר הבקיאות נהגו שלא לחלק אף שלפעמים יוצא מזה קולא, וכש״כ בנדו״ד להחמיר].

ולחומר הנושא י״ל – ובפרט שלמעשה לא נמצא בשום מקום לשער פרס יותר מד׳ ביצים, אפי׳ בנוגע ליו״כ – שבסתפ״ו קאי בהמשך לבי׳ שי׳ הרמב״ם. ומבאר עפ״ז דעת התוס׳ בשיעור עירוב. אבל זהו רק א׳ הביאורים – ביאור שכתבו בתוס׳ – לתווך שיעור כזית בחצי ביצה עם שיעור עירוב. ולמעשה יתכן לפרש באו״א. וראה עוד לקמן מזה.

ואכן, ראה גם מש״כ ליישב בתו״י יומא שם, הובא בחי׳ הצ״צ. וראה ערך השולחן סתפ״ו עד״ז. וראה משה״ק ע״ז בברכת יוסף שם צח, ב ד״ה ולא הבנתי. ובאו״א, ראה בשו״ת נוב״י סל״ח שכ׳ שהוא יותר מח׳ ביצים בפת לחוד, אבל שיעור פרס הוא בלפתן ולכן הוא ד׳ ביצים. ובחי׳ וכללות הרז״ה לא ניחא לי׳ בתי׳ זה. ועיי״ש שכ׳ באו״א.

ועדיין אינו מיושב, ובעיקר – בדעת הרמב״ם דס״ל שפרס רק ג׳ ביצים, שאאפ״ל שכזית חצי ביצה, דהא ס״ל להדיא (שבת פ״ח ה״ה. וראה עירובין פ״א ה״ט) שגרוגרת אחד משליש בביצה, וכש״כ כזית שקטן מגרוגרות.

ועכצ״ל מחמת הדוחק, דלדידהו כזית בינוני גדול מגרוגרות, וכמ״ש המג״א, וראה גם במג״א סשס״ח שם ובמחה״ש ועוד שם. וראה שו״ת יד אליהו סכ״ו ובהשמטות לשם. וממילא – שיעור חצי ביצה הוא גם לרמב״ם. וראה גם ברכת יוסף שם צו, סע״א ואילך. והרי ברמב״ם – אף שפי׳ שיעור גרוגרות שהוא א׳ משלש בביצה – לא נתפרש להדיא שיעור כזית, ומכללא איתמר ולא בפי׳. [ולהעיר שבחינוך שנגרר בכלל אחרי דעת הרמב״ם כ׳ (במ׳ שיג) שב׳ כזיתים הם כביצה (אלא שי״ג: ג׳ ביצים)]. ועיי״ש עוד בברכת יוסף כמה ישובים בספרי האחרונים לתווך דעת הרמב״ם עם שיעור חצי ביצה, וליישב פסקי השו״ע הנראים כסותרים זא״ז. וראה גם עולת יצחק ציוני ח״ב ספ״ב.

אלא שכ״ז אינו עולה יפה בדברי אדה״ז שכתב להדיא בדעת הרמב״ם שזית קטן מגרוגרת. ויתכן לפרש באו״א, וכן להוסיף תבלין להנת״ל, ובהקדם הדיוק בסגנון אדה״ז, ששינה הסדר, שתחילה הביא שיעור חצי ביצה שבתוס׳ ללא הסברה בדבר (״ושיעורו י״א שהוא כחצי ביצה״), ושוב שיעור שליש ביצה לדעת הרמב״ם ונימוקו עמו – הלכתא בטעמא (״וי״א שהוא פחות מעט משליש לפמשנ״ת בסשס״ח שמזון ב״ס של עירוב שהוא י”ח גרוגרות יש בהן כו׳ ביצים א״כ הגרוגרת הוא שליש ביצה והזית הוא קטן מהגרוגרת״), ורק אח״כ חוזר ומבאר שיטת התוס׳ (״ולפי סברא הראשונה הי”ח גרוגרות של ב״ס של עירוב הוא יותר מי”ח חצאי ביצה״). וטעמא בעי.

ומהרצאת הדברים אתה למד, ששיטת התוס׳ נאמרה מצ״ע ללא קשר לשיעור פרס, ומבוסס רק על שיעור בית הבליעה, וכמ״ש בתוס׳ חולין. ובמ״מ שעה״ג מצויין לתוס׳ (כנ״ל. וי״ל שהכוונה רק לתוס׳ בחולין) ולמרדכי סוף פסחים. והרי גם במרדכי לא נחית כלל לשיעור פרס. והנה שיטה זו שכזית הוא כחצי ביצה נאמרה להדיא בראשונים (כנ״ל. וראה פסקי תוס׳ חולין שם סער״ב. וכ״ה באגודה סוף פסחים. שו״ת תה״ד סי׳ קלט. ח״ב סכ״ו. מהרי״ו סי׳ קצג. ועוד) ולכן הביאו המחבר בשו״ע בסתמא (אבל בשם י״א).

אבל השיטה שכזית הוא פחות מעט משליש ביצה לא נאמרה מפורש, ולכן לא הביאו המחבר בשו״ע, והוא דיוקו של הפר״ח בדעת הרמב״ם, בהתאם לחשבון מזון ב״ס, וכמצויין עה״ג בשו״ע אדה״ז: ״רמב״ם [ע״פ מה שהכריח ב]פר״ח״. ולכן לא צויין בשו״ע אדה״ז לד׳ המג״א, כיון שבמסקנת דברי המג״א נטה קו מלפרש דעת הרמב״ם כך. ומעתה חוזר אדה״ז ומביא ד׳ הפר״ח בשיעור ב״ס לדעת התוס׳ (וכפי שנתפרש גם בתוס׳ עירובין ויומא). והיינו שהמשך הבי׳ בשיעור ב״ס (וממילא – גם בשיעור פרס) ״לפי סברא הראשונה״ – ג״ז מדברי י״א בתרא. אבל לא ציין בשו״ע אדה״ז כאן לד׳ התוס׳ עצמם, כיון שבתוס׳ כמה ביאורים אחרים.

ומכיון שכן, מובן שאכן שיעור כזית בפחות שליש ביצה תלוי בשיעור פרס כג׳ ביצים, אבל לא להיפך – שאין להכריח למעשה משיעור פרס הנ״ל לשיעור כזית. וכש״כ שאין להכריח משיעור פרס דד׳ ביצים לשיעור כזית דחצי ביצה (שבלא״ה לבי׳ הנ״ל – ה״ז יותר מד׳ ביצים). וגם להיפך – ששיעור כזית דחצי ביצה אינו מכריח שיעור פרס יותר מג׳ ביצים.

וא״ש, שבשיעור כזית נז׳ רק חצי ביצה ופחות משליש ביצה, ובשיעור פרס נז׳ רק הדעות דג׳ ביצים וד׳ ביצים, ושיש להחמיר בש״ת ולהקל בד״ס (שו״ע אדה״ז סתרי״ב שם. ועוד). ומיושבת הקושיא, מה שצ״ע טובא, ולית נגר דיפרקוני׳, שלמעשה לא מצאנו בשום מקום להורות בשיעור פרס יותר מד׳ ביצים, ואפי׳ בשיעורי אכילה דיו״כ החמורים (ואולי זהו שורש החומרא להחמיר בי״א דקות או יותר. ולא נפניתי לעיין בזה) – שמעולם לא נשנית הלכה זו למעשה שפרס הוא יותר מד׳ ביצים.

(ועצ״ב קצת, שבהמשך דבריו הכריח אדה״ז מזה שבשיעור עירוב נת׳ שהעיקר כהאומרים שא״צ יותר מכו׳ ביצים לעירוב לפי שהעירוב הוא מד״ס והולכין בו להקל – שבמרור שהוא מד״ס וכן כ״ד שהוא מד״ס ששיעורו בכזית יש לסמוך על האומרים שהוא פחות מעט משליש ביצה).

ולהעיר גם שבשו״ע אדה״ז רסי׳ פא, בנוגע לשיעור כזית מציין לעיין בסי׳ תפו, ובנוגע לשיעור פרס מציין לסי׳ תריב (וכ״ה במג״א שם), אף שלדבריו – בסי׳ תפו – יוצא ששיעור פרס לדידהו גדול יותר.

ורמז לדבר, שבשו״ת הצ״צ בשעה״מ – נד׳ במהדו״ח יו״ד סרפ״ב – בדין כבכא״פ מחלק בשיעור פרס בין רש״י ורמב״ם, ולא נחית לחלק בשיעור כזית גופא. וראה גם דרישה או״ח סתמ״ב סק״א. מנ״ח מ׳ ג.

ובכללות הענין, להעיר גם שמהרי”ל בסדר הגדה וכן בהל׳ חלה כתב שיעור חצי ביצה. ובהל׳ עירובי חצרות פסק למעשה (אף שהביא ב׳ הדעות) ששיעור ב״ס ו׳ ביצים, וממילא פרס – 3 ביצים. ובדוחק י״ל שכ׳ כן רק מחמת הלכה כדברי המיקל בעירוב (כמ״ש שם. וכ״ה בא״ר סשס״ח סק״ב בדעת המחבר), את״ל שלדעתו קייל״ן באמת כשיעור חצי ביצה. וכן בלבוש בסשס״ח – שיעור ב״ס כשיעור ו׳ ביצים, ובסתפ״ו – בפשי׳ שיעור כזית כחצי ביצה. ובהכרח ליישב כנ״ל. ואכן במהרי״ל לקוטים סנ״ה שכזית גדול מגרוגרת.

סו״ד, כל הענין צריך תלמוד אצלי ועלי לחזור ולשנות פ״ז.

ע״כ ממה שכתבנו במק״א.

בספק אם אכל כזית בכא״פ ושבע, בלא״ה מברך מחמת ספק דאורייתא. וחזי לאצטרופי שי״א שבשבע מברך מה״ת גם כשאינו כזית בכדא״פ.

 

 

#6701