המניח תפילין וחלצם לזמן מה, האם מברך שוב?

 

שאלה:

אני נוהג בל”נ להניח תפילין בבוקר ולקרות ק”ש קטנה, כדי לטעום לפני התפילה. אבל אינני מתפלל שחרית עד אחרי זמן. לפעמים שעה או שעתיים אח”כ.

בשו”ע אדה”ז סימן כה, כט כתב: מי שחלץ את תפיליו והיה בדעתו שלא יחזור להניחן עד לאחר זמן מרובה כמו ב’ או ג’ שעות ואח”כ נמלך לחזור ולהניחן מיד צריך לחזור ולברך עליהם אבל אם בשעת חליצת התפילין היה דעתו לחזור ולהניחם מיד וחוזר ומניחן מיד א”צ לחזור ולברך עליהם מפני שכבר נפטרו בברכה שבירך עליהם כשהניחן בפעם א’.

שאלתי, האם שעתיים הוא כפשוטו ממש 120 דקות?

עוד שאלה: באם עשה צרכיו חוזר ומברך. מהי גדר “צרכיו”, קטנים או דוקא גדולים?

 

תשובה:

בין שעתיים (120 דקות) לשלש שעות (180 דקות) הוא בספק, וספק ברכות להקל. ולכן בשהה שלש שעות – יחזור לברך, ובפחות מזה, משעתיים ומעלה, יברך בלא שם ומלכות.

בנוגע להפסק בעשיית צרכיו – אם רק השתין בבית הכסא שאינו קבוע (ולא הפיח) אינו מברך. אבל אם עשה גדולים או אפי’ רק השתין, אבל הי’ בבית הכסא קבוע – היינו המיועד לגדולים – חייב לחזור ולברך.

 

מקורות והערות:

ב או ג שעות: ראה בדי השלחן סי’ ח ס”ק סג. ובמכתב כ”ק אד”ש – אג”ק ח”ג ע’ רי – מבאר שבתפילין כתב רבינו ב׳ או ג שעות, ובציצית כותב עד לאחר כמה שעות, וגבי סוכה שעה ושתים. ותוכן הביאור, ששיעור הפסק בענין (הוא) משך זמן ענין זה גופא. כמו בק”ש דצ”ל שהה כדי לקרות את כולה… ולענין דידן זמן התפלה (שמניח תפלין לזמן זה) הוא ערך שעה ומחצה לפחות (תניא אגה”ק קג א).

עשיית צרכיו: ראה קצות השלחן סי’ ח סעי’ יח.

 

 

#6334