Is inserting/removing insoles for a shoe considered tikkun kli on Shabbos?

 

I am assuming you’re not addressing the insole that comes with the shoe, and in many times it’s really uncomfortable (if not impossible) to walk without it. Rather, you’re discussing another type which is for an extra – or alternative- layer, for orthopedic reasons, extra comfort (or for odor or any other reason).

As long as it is not the first time, it is permitted. Even in a new shoe, it is permitted if the intention is to regularly take it out (such as putting it in other shoes), and it’s not made to remain there for a long time.

Even absent these conditions, there is room for leniency, especially if it’s made to be removed from another shoe.

 

Sources:

בכ״מ דנו בזה רק מצד הוצאה או נראה כמערים להוציא. ולא כתבו משום תיקון מנא.

אמנם, בהקדם שבפשטות האיסור רק מדרבנן (וי״ח. אבל ל׳ אדה״ז כאן אסור ולא חייב. ואכ״מ), הנה, מעיקרא דדינא החשש רק במנעל חדש ולא ברצועה חדשה – ראה בארוכה בדעת מג״א ואדה״ז בקצוה״ש קמו ד. וס״ל לחלק בין מוכין בכר, שאסור גם בכר ישן כשעמדו מוכין בכר אחר (ריטב״א שבת מח, א. ועוד), לרצועה במנעל. (וראה מה שהאריך בזה בשבת כהלכה כד הע׳ קלז. ושם הע׳ קמא כתב לצדד קצת כדעת המחמירים. וראה תפלה למשה לוי שבת א, נח, ג. ובארוכה פיתוחי חותם וייס ח, ט אות קיא ואילך. ושם סברא שבאמת גם במוכין מותר). ובפרט במנעלים שלנו שראויות לגמרי ללבישה ללא שרוך (משא״כ ברצועות ומנעלים שלהם, ראה פרש״י שבת מח, א. מאירי שם. משנ״ב שמ בשעה״צ מח. שעה״צ שב, יא.  תורת שבת שיז, ז. יצחק ירנן ד, לח. ועוד. וראה תולדות שמואל קושר מז, ו להקל עכ״פ ברצועה חדשה במנעל ישן במנעלים שלנו. אבל להעיר משו״ת לב חיים פלאגי ג, קג סברא הפוכה. וראה שו״ת משנ״ה ז סוסי׳ מט).  ולאידך רצועות  שלנו שאני שמיועדות מעיקרא להיות בנעל, וליכא תיקון כלי. ול״ד למוכין בכר. (להעיר מלבוש דלקמן. תורת שבת שם. וראה שו״ת בא״מ ו, ס. יבי״א ט או״ח קח, קסב. אבל ראה שש״כ טו הע׳ קצט. בצה״ח ד,צב ושם הביא מפסקי ריא״ז: אפי׳ הכינו. אמנם, בפשטות קאי מצד מוקצה. אבל לא שהכינו לענין זה. והנה, בבא״מ ו קונט׳ אלקטריק טו, טו אסר להכניס סוללה למכשיר שמיעה, וכנראה ס״ל דגרע מרצועה חדשה במנעל, ומסתבר בטעמו שבמכשיר ללא סוללה אין לה שום תועלת, ואינו בגדר כלי). ועוד, שדרך להוציאו להכניסו למנעל אחר ואינו מבטלו שם לעולם ממש. (ראה שו״ת בצה״ח שם). וכש״כ בנדו״ז שאין לאסור ברצועה – היינו מדרס – חדשה, דעדיף טפי מרצועה במנעל. ושקו״ט בחיבור ביטנה למעיל וכדומה. וראה אצלנו

May one attach to his winter coat the inner wool lining on Shabbos?

וכמה מתירים להוציא רצועה ממנעל אחר. ואכ״מ.

ובנדוננו: ראוי ללבישה לגמרי בל״ז, ואין שם עשיית כלי עלה, משא״כ ברצועה שבמנעל שי״ל שאין שם כלי גמור עליו בל״ז.  ולא זו בלבד אלא שגם אח״ז אין המטרה כלל לתקן המנעל, אלא לתקוני גברא, לרפואת רגליו. ול״ד כלל לרצועה וביטנה וכדומה. ואינו משלים צורת הכלי, ולא נחשב חלק מהנעל, ראה בכעי״ז שבה״ל ט, קכח, א, לגבי הכנסת פתיל צף לתוך העיגול. ולהעיר מזה שמותר להכניס קנה חלול בחבית (שו״ע שיד, ה). ואכן בתורת שבת  שיז, ז הקשה מכאן לדעת הא״ר שאסר גם ברצועה חדשה במנעל ישן. אמנם, לדבריו בחבית חדשה ליתסר. אבל אפשר שבקנה אינו משמש כלל לחבית, שהחבית כלי מצ״ע. ובלבוש שיד, ה ״שהרי הוא עומד ומוכן לכך ואינו מתקן כלי״(וראה חזו״א נא יח, ד״ה במשנ״ב סק״כ – באו״א. וראה מנח״י ח, כז).

ונתחבטו בכ״מ בהחילוק בין רצועה במנעל וכן במחט שנתעקמה, לשאר דוכתי שאחרי גמר מלאכה ליכא מכב״פ כקשירות שנקשרו אחר גמר מלאכת הבגד (אדה״ז שיז, ו). וכבר ביארו שבמנעל ללא רצועות חסר בגוף המנעל ונתבטל שם כלי – ראה שו״ת ויען יוסף או״ח קמט. ומכאן אתה למד גם לעניננו.

וראה באו״א בהעו״ב כולל צ״צ ד ע׳ יב. והאריך בכנישתא דבי רב בתוספת ביאור שיז, ו אות לד – ע׳ תתמו ואילך.

כן להעיר שבכ״מ משמע בגוף הענין, שהאיסור רק כשצריך אומן, ראה מאירי שבת מח, א. יבי״א או״ח כ. חזו״ע שבת  ג ע׳ שעא.

וסבור הייתי לומר יתר על כ״ז, שבהכנסה גרידא ליכא תיקון כלי אלא בנתבטל לגמרי, והיינו ע״י מעין חיבור, כאבנט במכנסיים אם הי׳ מבטלו (ומעין דעת הט״ז שיז, ח, שבאבנט מותר בלא״ה שאין קשר, אבל אנן קיימינן באופן שאין שום חיבור כלל) או רצועה במנעל, ומוכין בכר וכו׳, אבל הנחה גרידא אינו בכלל, שאינו בגדר ביטול. ובכ״מ כתבו לחלק בין תיקון כלי לדרך שימוש בכלי – ראה ארחות שבת ח, עב הע׳ קה בשם הגריש״א לענין הרכבת מזרק. אבל שם ההרכבה היא בסמיכות להשימוש, ראה מנח״ש תנינא ב, יט. ועוד. וי״ל דברינו בסגנון אחר – אף שאינו עיקר – שאינו בגדר מעשה. וע״ד מש״כ בפמ״ג שב במ״ז א בחילוק בין ניעור ללוקטי יבלת, שיבלת עביד מעשה בידים, אבל בניעור אי״ז בגדר מעשה וכל שאינו מקפיד ללובשו בל״ז מותר. וראה משנ״ב שם י דיבלת הוי מלאכה טפי. אלא שלא מלאני לבי להקל מטעמים אלו ללא מקור.

 

 

#35001