בלעתי בטעות נמלים/בשר אחר חלב, האם עלי להקיא אותם?

 

שאלה:

שתיתי מים והשארתי הכוס על מדף רגיל, אחרי איזה חצי שעה מלאתי הכוס מים וכששתיתי ראיתי בתוך הכוס המון נמלים קטנטנים, לא הרגשתי שבלעתי אותם אבל הלכתי והקאתי את הכל. האם עשיתי נכון?

אולי הייתי אמור להשאר כך בלי להקיא, כי הבליעה הייתה באונס, אבל בזה שהקאתי הוצאתי אותם לחיך ולבית הבליעה?

ומה הדין אם שכח שהיה בשרי ושתה חלב או להיפך, האם חייב הוא להקיא או לכה”פ האם מותר לו להקיא, שהרי זה כבר אסור הנאה?

 

מענה:

אם המאכל נלעס ואינו שלם ודאי אין איסור להקיא. אבל גם אם היא בשלימות אין איסור.

מדינא אין צורך להקיא אבל במאכלות אסורות יש בו ענין של מידת חסידות.

חלב אחר בשר (וכש״כ בהיפך) אין ענין כלל להקיא כיון ששם האיסור הוא משום שטועם הטעם (וא”א לתקן זה) ולא משום שאכל מאכלות אסורות.

 

מקורות:

להעיר מס״ח תשסט, הובא בא״ר תרח, ט, בנוגע לחשש טעם המאכל אחרי שמקיא. אבל במג״א שם ז (ואחריו – אדה״ז שם ט) השמיט ד״ז.

גם מצינו שקו״ט עד״ז כשהקיא אם צריך להמתין שוב אחרי בשר – ראה דרכ״ת פט, ט, מה שהביא מתוספות ירושלים לדמות ליו״כ. ויש לחלק, דהתם העיקר עינוי. ואסור מדינא לטעום ולפלוט לרוה״פ ועד שאין לאכול שרש מתוק בעיו״כ מחמת שהטעם נשאר בפיו ביו״כ – ס״ח רנג. ועוד, דהתם בדאורייתא קאי. וגם מיירי לכתחילה שלא יגרום להקיא שמא יבלע, ואין מזה ראי׳ שאחר שהקיא צריך להמתין שוב, אא״כ בבלע. ועוד דל״ש מושך טעם – ראה פתח הדעת מסך הפתח יז. ולכאורה גם נפגם כבר ונסרח. ואפשר, דבס״ח קאי במקיא קודם שנמאס. וראה גם שו״ת כת״ס או״ח צו. (וראה בשו״ת אמרי יושר החדש לז, והב״ד בשו״ת עמק התשובה ו, שטו, בתינוק שהקיא חלב ע״ג בשר, לחלק אם שהה קצת זמן לפני שהקיא). ובתוספת ירושלים גופא כתבה כמסתפק ולא ברירא לי׳.

והה״נ בנדו״ד שאין לחוש בנוגע מחמת טעם המאכל. וכ״ה בהחשש שמא יבלע מן הקיאה, שאין לנו לחוש. בעניננו ובאמת בס״ח בפנים ל״כ כלל לחוש שיבלע, והזכיר רק מחמת טעם המאכל בפיו. ורק בהקיא בעל כרחו כתב שיזהר שלא יבלע. ובמג״א (ואדה״ז) העתיק מדברי ס״ח בקיצור. וראה בס׳ פלאים תוס״ש שכתב להגי׳ במג״א. גם צ״ע מאי שנא מזה שמותר לבלוע רוק לפי שאין כוונתו לאכילה – מג״א תקסז, ח. ולאידך אסור לרחוץ פיו ביו״כ, גם מחשש. שיבואו לו מים בגרונו – סמ״ק רכא. ואפשר דחיישינן שמא יתכוון ליהנות.

ופשוט שבנדו״ז אין חשש הפסד אוכלין – (ראה אדה״ז שכח, מד) כיון שהוא לצורך.

וראה שאלת רב ע׳ כה. שם ב ע׳ לד. דרך שיחה ע׳ שמה. דולה ומשקה ע׳ 296. מבצרי יהודה יומא עג, ב.

 

 

#32279