If one washes negel vasser before davening and then gives sholom aleichem to someone who did not wash his hands for davening, does he need to wash again?
One need not rewash his hands if he shakes someone’s hands.
Sources:
בשו״ת לב חיים פלאגי א, סה (וראה שם ב, ב. ובהשמטות לח״ב), ובכף החיים שלו ח, ד, וכן ברוח חיים שלו ה, ו (ועיי״ש ד, ב שנשאר בספק), ובספרו תורה וחיים מערכת הג׳, כז – יא, ב, שצריך ליטול ידיו שנית. וכתב שם, שמה״ט הלך עם כפפות שמא יבא מישהו שלא נטל ידיו. וראה גם צוואה מחיים יט תנינא – כ, א מה שהעיד עליו. והחרו החזיקו אחריו, בשערי תפלה למהר״י רקח א, יח, ובחסל״א ד, א בהגהות בהמ״ח, ובבא״ח תולדות יב, ובספרו עוד יוסף חי תולדות ה, ובכה״ח סופר ד, יז. (וראה בעצי היער רחמים ד, מב שכתב, עפמשכ ביפ״ל ז, ד, ב, שהוא רק בנגע באצבעותיו ולא בנגע בכף ידו).
ולהעיר, שבהגהות תורת שלום שי״ל מגוכתי״ק כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע לכה״ח פלאגי, לא העיר מאומה כאן, אף שהעיר בכמה פרטים בס״ח שם.
והנה, בלב חיים שם החמיר ע״ע גם מספק. אבל מעולם לא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ללכת תמיד עם בתי ידים, וכו״כ חסידים ואנשי מעשה גדולים וטובים שאינם רגילים להתלבש תמיד בכפפות, ולא נזהרו שלא לתת יד לאחרים, וגם לא ראינו מעולם שיזהרו ליטול ידיהם מיד אח״כ. ופוק חזי מאי עמא דבר. ומעשה רב. והמעשה עמוד גדול בהוראה.
אבל ראה שו״ת כפי אהרן ב אה״ע ח – פז, רע״ב. ושם, שלא שמענו שהנוגע בדבר שיש בו רו״ר נדבק בידיו וצריך רחיצה ולא גילו לנו שידבקהו הרעה ח״ו בידיו ושצריך נט״י, ומה כחנו להוסיף על דבריהם בדברים העונדים ברומו של עולם ואטו הנוגע בידי חבירו שהוא ישן שכבר השמיעונו חז״ל שכשהאדם ישן שורה עליו רו״ר הנאמר שהנוגע בידיו צריך נט״י מפני שנדבק ביד האדם הער הרו״ר של הישן. (אמנם, איהו קרי בנוגע בידן. ואין מכאן ראי׳ גמורה לנוגע במי שכבר נתעורר משנתו ולא נטל ידיו. ובזהר דלקמן: כד איתער ואיתהדר לי׳ נשמתי׳ בכל מה דיקרב בידוי כולהו מסאבי). וראה גם שו”ת יבי”א ט, קח, טז. שם ד, א, ט. אור לציון ב, א, יז (וחילק בין ידיים רטובות ליבשות. אבל ראה יבי״א ט שם). שד״ח מערכת ק כלל ז ד״ה ואני ההדיוט.
והנה, בלב חיים שם החמיר ע״ע גם מספק. אבל מעולם לא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ללכת תמיד עם בתי ידים, וכו״כ חסידים ואנשי מעשה גדולים וטובים שאינם רגילים להתלבש תמיד בכפפות, ולא נזהרו שלא לתת יד לאחרים, וגם לא ראינו מעולם שיזהרו ליטול ידיהם מיד אח״כ. ופוק חזי מאי עמא דבר. ומעשה רב. והמעשה עמוד גדול בהוראה (אם כי שמענו על יחדי סגולה שנזהרו עד למאד בגינוני קדושה וטהרה, ולא לחצו ידיים ולבשו בתי ידיים תמיד. וכן מסופר על הרבי בעת חתונתו, וכן בפאריז וכו׳).
וחזי לאצטרופי, שרוב האנשים בימינו שוטפים או מנקים כו״כ פעמים ביום. והרי רוח הטומאה עוברת במקצת ברחיצה מועטת, כמבואר בכ״מ. וראה בארוכה אצלנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת (סילם) בכהנ״ל. וראה שו״ת יבי״א ד שם. ולגבי לימוד התורה ותפלה – אפשר לסמוך גם על נטילה מועטת או כל מידי דמנקי כדין התלמוד והפוסקים, ראה שו״ע אדה״ז מהדו״ב א, ז. סידור אדה״ז הל׳ נטילה שחרית.
ובשאר הנטילות משום נקיות או רו״ר – הנה, כבר כתבו ללמד זכות בנטילה משום נקיות, מחמת מצב ההיגיינה שבימינו. (אלא שפשטות השו״ע ד, יח, ובפרט – במג״א שם יז, ואדה״ז שם יח, שכל הנטילות משום רו״ר. וראה גם כסא אליהו שם ו. ובשו״ע אדה״ז קכח, כז גם בחולץ מנעליו. ודלא כמח״ב ד, הו״ד בדע״ת שם כ, וכ״כ במשנ״ב ד, מא. וראה רוח חיים תקנד. אבל ראה מחה״ש תקנג, ו ובמשנ״ב שם ו ובשעה״צ טו, דמשמע מדבריו, שהוא משום רו״ר, ומ״מ בדיעבד נוטל במידי דמנקי (אא״כ נפרש באו״א, שכוונתו שלתפלה לכתחילה צ״ל במים). וראה שו״ת יבי״א ה, א, ד). וגם בנטילה משום רו״ר – י״א שאינה מצוי׳ בינינו. וגם, שבמקור הדברים במרדכי ברכות פרק ח, קצג, ובכלבו כג, הובאו ביתה יוסף, מספק״ל אם צריך במים דוקא, ורק מחומרא (״וטוב להחמיר״) כתבו ליטול במים, בכדי שלא לעשות פירוקא לסכנתא (ולהעיר, שמזה גופא משמע דס״ל שהוא משום רו״ר). וכל כי האי אין לנו להחמיר. ועוד זאת, שאין לנו אלא מה שאמרו בפי׳. ולא נזכר שרו״ר עוברת מידי א׳ לחבירו.
ובלא״ה, פשוט לפענ״ד, שכל הנ״ל היינו במי שלא נטל ידיו כלל דהיינו שעדיין שורה רוח הטומאה על ידיו. אבל כשכבר נטל ידיו ולא נטל לתפלה, לית לן בה, כיון שאין כאן השראת רוח הטומאה, והנטילה היא רק משום הכון לקראת וגו׳. וסתם ידים כשרים לתפלה – עיין בקצות השולחן סי’ ט בבדי השלחן סק”ט.
ובאמת, בשו״ת חיים שם גופא אחרי שהביא כמה ראיות להוכיח סברתו שהרו״ר נדבק שם בהנוגע, ודחה כולם, ואדרבה דמוכח איפכא – כתב להוכיח מזח״א נג, ב, שדומה לטומאת מת, ״ועל דא בכל אתר דההוא חויא בידא שרי מסאב לי׳ ואסתאב״, ״וכל מה דיקרב בידוי כולהו מסאבי״. והביא מפי׳ דוד הקטן שבס׳ תורת אמת שמרי׳ (יט, ב-כ, א) בפי׳ ״מסאב לי׳ ואסתאב״, שמטמא עצמו וגם לאחרים. אלא שבעצמו סיים בסו״ד, שאע״פ שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר מלשון הזוה״ק. ומוכח שגם בדברי הזהר לא ברירא לי׳ דהכי הוא. וגם בספרו רוח חיים ד שם, כתב שבספרו לב חיים צידד בזה, ושהי׳ נראה לו להביא ראי׳ מדברי הזהר, שבישראל שיש לו טומאה קלה לא יהי׳ כח בטומאה ההיא לטמא אחרים. וסיים עלה: ועדיין צריך ישוב. ונראה, לפי שפשוט גם אצלו שאין דינו כטומאת מת ממש, דאטו נימא שכלים הנוגעים בידיו, כגון בגדים שלבש בלילה, מטמאים אחרים, וצריך נטילה. ובכ״מ מפורש שאין הטומאה שורה בכל דבר, וראה בארוכה אצלנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת שם. ונצטרך לומר שבזהר קאי רק בדברים שרוח הטומאה שורה, כבנקבים שבגוף וכו׳. וגם בזה אין ראי׳ שנגיעה בהם מחייבת הטילה ג״כ. ובזהר שם גופא מפורש שרוח מסאבא שריא ״בכל אתר דאשכח רשימו מסטרי׳״. וכ״כ לפרש בדברי הזהר בשו״ת כפי אהרן שם. גם לשון הזהר מסאב לי׳ ואסתאב קאי רק בטומאת מת. ועוד שבפשטות אין פירושו שמטמא לאחרים (אף דודאי הכי דינא בטומאת מת). וראה פי׳ אמת ליעקב מארגי לזהר שם. וגם מש״כ בזהר דבכל מה דיקרב בידוי כולהו מסאבי – לאו דוקא דקאי בנגיעת אדם, בפרט כשכבר נטל ידיו (שאין לו כח לשרות שוב עליו. וראה גם מקיר חיים להר״ח הכהן ד, יד. אבל ראה שו״ת לב חיים שם בסופו) ורק במה ששייך אחיזת טומאה. ומש״כ בזהר שלא יטול ידיו ממי שלא נטל ידיו, דהא אמשיך עלי׳ רוח מסאבא ואסתאב, אין מכאן ראי׳ למי שנטל ידיו כבר, לומר שעדיין מתטמא מאדם שלא נטל ובנגיעה לחוד. וי״ל דשאני היכא שנוטל ידיו הימנו שקיבל ממנו (וראה זח״ב קצב, א), משא״כ בנגיעה לחוד. וכן בבגדים איכא למ״ד שאין רוה״ט שורה על הבגד כשנגע בו מי שלא נטל ידיו, כאדר הארכנו שם, ורק בלוקח בגד ממי שלא נטל ידיו ממשיך עליו רו״ר. וכ״ה גם בענין נט״י ממי שלא נטל ידיו, שאינה מחמת הנגיעה לחוד, אלא מחמת המשכת תוספת רוה״ט עליו ע״י הנטילה. וראה אור החמה שם בשם מהרח״ו. והרי האדם עצמו שלא נטל ידיו נוטל לעצמו, ואין בזה חשש, כפשוט, אלא שאין לך אלא מה שמנו חכמים. (אבל להעיר שבפי׳ דוד הקטן שם כתב שאסור לשמש באשתו ברוח הטומאה אשר עליו, שאיך יגע בידו באשתו משום ואהבת לרעך כמוך. ועיי״ש עוד שאם תתעבר לא יהי׳ הזרע קדוש וטהור לגמרי).
ובכל אופן, מזה גופא משמע דקאי רק בנט״י שחרית. וצ״ע מש״כ בספרו כה״ח להחמיר בנגיעת מי שאין ידיו נקיות גם מדברים שצריך נטילה בכלל. ואולי חומרא יתירתא עביד לנפשי׳.
#3021 (1)
