Can a non-Jew utilize “donated embryos” from other people for IVF transfers?

 

Dear Rabbi Braun, as we previously discussed, I am working on a bill that would mandate insurance to cover infertility treatment.

 

Question:

Mitzad Sheva Mitzvos Bnei Noach, is it a problem for goyim to utilize “donated embryos” from other people for IVF transfers? For a yid my understanding is it would be a major shayla of mamzeirus, but does that violate Sheva mitzvos for a goy?

 

Answer:

This would not be an issur. Nonetheless, it is recommended to discuss this with gedolei yisroel in order to receive a broad consensus.

 

Sources:

באמת, אפשר לשאול שאלה הנ״ל בסגנון ואופן אחר, ברופא ישראל ויש ב״נ שרוצה שיסדר להן טיפולי פוריות בביה״ר.

והנה דיני יוחסין ליכא בב״נ (אף שיש להם יחס – יבמות סב, א) שממזר הוא פסול רק בקהל ה’, ולא שייך פסול ממזר בגוי שאינו מקהל ה׳. וכן  השחתת זרע לרוה״פ (עכ״פ אחר מ״ת – ראה רא״ם בראשית ד, ג, ומשל״מ מלכים י, ז ד״ה נחזור בדעת תוס׳ סנהדרין נט, ב. העמק שאלה קסה. שו״ת אג״מ או״ח קטז. וגם לחולקים (וי״א שהוא משום אביזרייהו דשפ״ד וגרע בב״נ) – בנדו״ז בפשטות אינו לבטלה, וליכא איסורא. וראה חשוקי חמד כתובות לט, א בענין שימוש במוך לב״נ. וראה שו״ת יבי״א יא אה״ע מו).

ועצ״ע מדין אשת איש בתרומות מבנק. ולכמה דעות בדליכא מעשה ביאה אינו מתייחס כלל לו לאביו ולא לאמו. וגם לשאר הדעות, בהשקפה ראשונה נראה שכיון שביאה שלא כדרכה אינה אסורה בב״נ (אא״כ בישראלית, לרמב״ם מלכים ט,ז) שבשלא כדרכה ל״ש ודבק שמתוך שאינה נהנית אינה נדבקת עמו (רש״י סנהדרין נח, ב. וראה מהרי״ט קדושין כב, ב, שאף שיש הנאה חשיב עינוי שמתאוה לביאה כדרכה. ול׳ רש״י סנהדרין נה, א ד״ה מתקיף שאין הנאתה מרובה. וראה אתוון דאורייתא כד בסופו)  וכש״כ שבכגון דא לא יבוא לידי דיבוק. (ולהעיר ממאירי סנהדרין נח, א שב״נ אינו חייב בא״א בהעראה לחוד. וראה לח״מ מלכים ט, ז.  וראה מנ״ח לה, יב. ובשו״ת יהודה יעלה ב אה״ע רנה דודבק באשתו היינו מירוק אבר דאל״ה אינו בגדר דיבוק. ובקרן אורה יבמות נה, א וכן במנחת סולת למנ״ח הביאו מירושלמי ריש קדושין ולא באשת חבירו אפילו כל שהוא. אבל הירושלמי לשיטתו שחייב גם בביאה שלכ״ד, משא״כ לבבלי).

איברא שמצאתי בשו״ת שבה״ל ג, קעה, ב, דכרת ומיתה ליכא רק בהזרעה שיש עמה שכיבה אבל אסור בעשה משום ודבק באשתו. (וראה גם שם ט, רסד). ולדידי צל״ע  בדבריו מדין ביאה שלא כדרכה. ושו״ר שתפס עליו מטעם אחר בשו״ת ויען דוד ג אה״ע פח בסופו.

[וח״א כתב אלינו: בענין הקושיא על השבט הלוי משלכ”ד, הנה אין ספק שכל דברי השבט הלוי שם מחודשים מאוד מאוד, וכמדומה שסוגיין דעלמא נוטה לדעת האגרו”מ ועכ”פ לא רחוק מזה, אבל אי משום הקו’ דשלכ”ד כמדומה שאי”ז קו’ כ”כ דשלא כדרכה אינה מתעברת מזה, אבל כאן שהוא במקום שמתעברת, יכולים לטעון שזה בכלל דיבוק באשת חבירו (ושוב, עצם הדבר מחודש, ובוודאי שהפשטות שכל תורת דיבוק היא רק בביאה, אבל לפי דרכם של הדברי יואל והשבט הלוי שחלק ממהות האיסור הוא עירוב הזרע אין קו’ משלכ”ד), עכ״ל. אלא שהקושיא אינה מתורצת, שאם הוא מחמת שאינה נהנית כפירש׳י הרי באופן כזה ודאי לא יהא נדבק בה.

[ומשום גזל לפמש״כ במנ״ח לה, כב שבשלכ״ד עובר ב״נ בגזל – כאן הוא ברצון שניהם.

אמנם, באהל משה הורוויץ יבמות לד, א שבשלכ״ד עובר ב״נ משום השחתת זרע. והיינו למ״ד שמצוויים על השחת״ז. וי״ל שכאן אינו בגדר השחתה, והוא משום שבת דידהו].

 ולהחשש דשמא אח נושא אחותו (שמה״ט אין לאשה לשכב על סדין של איש אחר, ראה ב״ח יו״ד קצה בשם הגהת סמ״ק, הובא בב״ש אה״ע א, י), שגם בב״נ אסור באחותו מאמו, הנה אם אזלינן בתר הפונדקאית מעיקרא ליכא למיחש, שבד״כ מידע ידעי מי הפונדקאית. וכש״כ למ״ד שאין לו אם, וגם למ״ד דאזלינן בתר בעלת הביצית, וגם צ״ע מחמת שאר העריות ששש עריות אסורות להן (אא״כ נאמר שבהפרי׳ חוץ גופית אין יחס, דרחמנא אפקרי׳ לזרעי׳, ואין לו אב ואם) –  הרי לא מצינו שהזהירה תורה אל תחלל את בתך וכן לא יהי׳ קדש לב״נ, מחשש שנמצא אח נושא אחותו. וכן הא דלא ישא אשה במדינה אחת ואשה במדינה אחרת הוא גזירה מדרבנן ולא מצינו שהוזהרו ב״נ על כך. ולהעיר דמשמע שגזרו רק משום אח נושא אחותו ולא מחמת שאר עריות, וכנראה מחמת דלא שכיחא כלל.  ובזה גופא, גזרו רק בנישואין ולא בשאר מילי. וכן לא גזרו במתה או נתגרשה (ראה בית מאיר אה״ע ב, יא, והובא בפת״ש שם י. ולהעיר משו״ת האלף לך שלמה שמה״ט ל״ג שהוא במקום פו״ר ולשבת יצרה).  ועוד דמילתא דלא שכיחא הוא. וי״ל גם שכיון שהכל רשום ומתועד הוא בגדר קלא אית להו. (וראה בשו״ת להורות נתן יג, צה. אלא שכמדומה במציאות יש מדינות שהדברים נשמרים בסוד וגם התורמת ומקבלת אינם יודעים הפרטים). ויל״ע.

ולמקנה קו״א כו, א האיסור דקדשה משום אח נושא אחותו הוא בגמר ביאה לחוד. ולכאורה ל״ש ד״ז בהפרי׳ חוץ גופית.

ותו, שבגמ׳ יבמות לז, ב אמרו בטעמא דמילתא שנמצא נתמלא העולם כולו ממזרים, ומשמע דאל״ה לא היו גוזרים (וראה פנים יפות קדושים יט, כט). ולפ״ז בב״נ שאין דיני ממזרות, אין טעם לגזירה.

אלא שלכאורה יש איסור בעצם הענין שיעשו זנות, אם נאמר שג״ז בגדר זנות,  ומקרא מלא הוא במ״א יד, כד: וגם קדש הי׳ בארץ ככל תועבות הגוים אשר הוריש ה׳ מפני בנ״י. אלא דהתם קאי באשת איש וכדרכה.

וראיתי בס׳ תרתי לריעותא (מרבני לונדון בשעתו) ע׳ סח ואילך שנגע קצת בזה. אלא שנראה בדבריו ערבוב בין תבן לבר.

עוד חשבתי בחשש דאח נושא אחותו, שבאמת אזלינן בתר רובא,  ואיסור לא תחלל בתך לישראל הוא שלא יעשה לכתחילה באופן שיגרום ספק שאח נושא אחותו אע״פ שהוא ספק ובהיתר נושא אותה (ראה חי׳ חת״ס חולין קטו, א ד״ה לא אמרה). ולב״נ שלא הוזהרו בזה אזלינן בתר רובא. והא מילתא תליא באשלי רברבי אי אזלינן בתר רובא בב״נ (ראה שו״ת מהר״ם ד״פ תתרכ במה שגוי יורש אביו מחמת רוב בעילות אחר הבעל. וראה עפ״ז שו״ת פרי יצחק ב, ס. וראה חי׳ ר״א גורדון יבמות סב, ב מש״כ מד״ע באו״א שמשו״ה איצטריך קרא ללמד שיורש אביו, דל״א בתר רובא. אבל בראשונים מוכח דקרא אתא לגלויי גוף דין ירושה – ראה הנסמן באניצ״ת ירושה ע׳ רחצ. והרבה אחרונים לא ראו דברי מהר״ם, וחידשו דליכא דין רובא בב״נ – ראה שו״ת שאג״א מט. נוב״י תנינא אה״ע מב. פמ״ג שער התערובת חקירה ג. שו״ת חת״ס יו״ד יט. ולהיפך – שם ע. ואכתי יש לחלק בין רוב דכל דפריש לרוב בעילות – ראה עד״ז בשו״ת יבי״א ב יו״ד יט. ואכ״מ עוד).

ומוכרח לומר כן דאל״כ ליתסר לב״נ לישא כל אשה שבעולם דילמא אחותו הוא. אלא שי״ל דדין יוחזק שייך אצלם. ובפשטות שכיון שהמצות שלהן מחמת תיקון העולם, וממילא סגי לן במי שמוחזק כאביו, להתחייב על אשת אביו, וכן לחייבו בכיבוד אביו. ולפ״ז אפשר גם בעריות, שבלא הוחזקה כאחותו לית לן בה. ומה שנזקקו לדין רוב בעילות במה שיורש את אביו (כנ״ל) – דבהא ליכא תיקון עולם.

ומצאתי שכתב בעל יבי״א (ראה שו״ת הראל״צ ב אה״ע ה) שבאמת גם בישראל אמרינן בכה״ג כל דפריש מרובא פריש (ראה גם שו״ת נוב״י קמא אה״ע ז. יבי״א י אה״ע י. תשוה״נ ה, שכט), ואין לחוש לאח נושא אחותו.

שו״ר שלסברת החלקת יעקב אה״ע יד, וראה שם טו, שהזרעה מלאכותית בגדר נשים מסוללות זב״ז ואסור לב״נ מדין כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה (רמב״ם אסו״ב כא, ח. יבמות עו, א תוד״ה מסוללות. שו״ת חדות יעקב אה״ע מג) אכן אסור. וצ״ע אם אכן נתכוון לכך לדינא שאסור לב״נ, שלא מצינו כן בשום דוכתא, רק שמגונה הוא כמעשה ארמ״צ. ופשטות הכתובים שמעשה ארמ״צ שאשה נושאת אשה (תו״כ אחרי ט, ח), והיינו בקביעות ובתמידות (ראה שו״ת קרית מלך רב ב, כו. תורה לשמה תקד. וראה בעיקר הענין אצלנו כאן), ולא במסוללות לחוד, שבודאי אינו אסור לב״נ. (ויש לדון לשו״ת תורת חסד אה״ע מג, יט שהוא משום השחתת זרעה, ולמ״ד שהשחתת זרע אסורה לב״נ, כנ״ל). וכש״כ למ״ד שמסוללות הוא רק מדרבנן ופריצותא בעלמא. ועוד שלא נתקבלה הלכה שד״ז בגדר מסוללות. ובפרט באופן כבנדו״ד שהכוונה בשביל להביא ילד לעולם, ולא כמסוללות שהוא לתענוג ודרך זנות. ואדרבה, ראה בפרישה אה״ע כ, יא שכל מעשיהם שלא לקיים פו״ר רק למלאות תאותם.

ואף שגדולי הדורות גזרו אומר ויצאו בשצף קצף, שהדבר נוגע בקדושת ישראל וככל הטעמים שנאמרו בזה, אנן בב״נ קיימינן השתא.

ואכתי יש לשקול,  שאף אם לב”נ אין בזה איסור, מי יחלק בין ב”נ ליהודים וכבר גילו גדולי ההוראה דעתם שיש בזה חששות גדולים ובעיקר חשש אח נושא אחותו. אלא שהטיפולים זמינים כבר בביה״ר ברחבי ארה״ב, מהם עם הכשר ופיקוח והשגחה להרוצים ומהם שאין אפשרות כזו. והנידון כאן שקבוצת אברכים רוצים לקדם חוק שיתן מימון. וממילא לא נראה לחוש שממילא יעשו כן יהודים שאינם שומרי תומ״צ, שהרי בלא״ה יעשו. אלא שיש חשש לפנ״ע, אא״כ אין איסור בב״נ, ותלינן ברובא דב״נ.

ושמעתי ממי שהעיר עוד שיל”ע אם אין בזה משום האיסור ליילד עכו”ם, ולכאו’ כל סיוע ליילד עכו”ם יתכן שהוא בכלל זה. אמנם, הדין שאין מיילדין גוים – שייך רק בהשאלה על הרופא. אבל לעזור לקדם חוק לממן טיפולים – לא נהירא כלל לומר שהוא בכלל. ובלא״ה, הרי בנוטל שכר ליכא משום מיילד בן לע״ז. וכן בגרם רחוק ליכא משום מיילד בן כמו בשידוכי גוים (ראה שו״ת חו״י רפה, הב״ד בבאה״ט יו״ד ב, טו). וכן במקום שאינן עוע״ז ליכא איסורא (כנה״ג קנד בהגה״ט ו, הב״ד בדרכ״ת ז).

ובעיקר הנידון, שהקשו “מה הענין” לקדם חוק כזה, ואיזה תועלת תצא מזה – התועלת ברורה, שהרבה חשוכי בנים ל״ע מאחב״י נאנחים מעול הכבד הכספי שאינם ממומנים בביטוח – בטיפולי פוריות.

 

 

#29660