האם מותר לבקש מגוי למלאות מים חמים ממיחם שמתמלא בשבת

 

שאלה:

יש לנו בישיבה מיחם לא כ”כ גדול שכתוב עליו שניתן להשתמש בו בשבת רק כשנורת הבקרה דולקת (כי בדרך כלל כשנגמרים המים, אוטומטית מתמלא המיחם מהצינור במים קרים, ואז מתחממים בשבת)

האם מותר שהמיחם יפעל בשבת באופן רגיל, ללא נורה פועלת וכו’, וגוי ימלא מהמיחם לכל בחור את כוסו?

 

מענה:

תלוי במה מדובר. אם מדובר שיש צינורית מדידה במיחם, הרבה פעמים המיחם מותר בשימוש בשבת למרות האזהרה – ראו פרטים כאן:

Halacha2go.com #520: Using an Urn with a Measuring Gauge on Shabbos מ”מ

וגם לפעמים ניתן להתגבר על הבעיה על ידי הוצאת קצת מים לפני שבת – ראו שם.

אבל אם הכוונה למיחם ‏שמחובר אליו צינור של המים העירונים, וכשמוציאים מים מהמיחם הוא מתמלא במים קרים מהצינור העירוני, אסור להשתמש בו.

גם במקרה שאסור בשימוש, מותר ליחיד לבקש מגוי להוציא מים אם יש מספיק מים במיחם – ללא המים שבצינורית – לכוס זה. אבל אם תפקידו לעשות כן לכל הציבור, ואין מספיק מים במיחם אין להקל.

בכל אופן, לדעתי אין זה ראוי לסדר בצורה קבועה השתמשות עם גוי לזה. ויש למצוא הסדר אחר מתאים.

יש ליזהר גם – מכמה טעמים – שהגוי רק ימלא את הכוס הריק עם מים חמים פשוטים. כל שאר הפרטים הנוגעים לעשיית הקפה וכו׳ ייעשה על ידי ישראל.

 

מקורות:

ההיתר משום פס״ר – מג״א רנג, מא. אדה״ז שם, י. ובכ״מ. וראה כעי״ז בשו״ת ארץ צבי א, קיב ד״ה אך אם אפשר. חלקת יעקב או״ח קכה.

לכל הציבור – ראה בכעי״ז שש״כ מהדו״ח לא הע׳ ד.

ומש״כ אדה״ז בקו״א שג, א בנוגע אמירה לנכרי באפשר מבעו״י – ל״ש להיתר פס״ר, רק בשדב״ש. ועכ״ז, אינו ראוי לסדר כן בקביעות, ומכמה טעמים:

א. שלא יבואו ויזלזלו יותר במקום שאינן בני תורה, כעין שו״ת רדב״ז ד, נ, הב״ד במג״א רעו, ט ואדה״ז ט.

ב. וגם שלפעמים אינו פס״ר, ובפרט כשכוונת הישראל על החימום – ראה שו״ת אבנ״ז רנ, ח.

ג. שיש מפקפקים בדבר המתוכנן כך ועשוי לזה שאינו גדר דשא״מ – ראה שו״ת מנח״ש צא, ט. שש״כ שם הע׳ א.

ד. שיש לומר שהנכרי מתכוון גם על שאר המים שיכנסו – ראה אדה״ז רנג, כח.

ה. שיש סברא שיש איסור משום שמא יחתה בגחלים, ראה אדה״ז שם במוסגר כט, והה״נ לגבי המים שבצינורית (או צינור מי העיר) אם חפץ בהן.

ו. שיש שפקפקו שלא הותרה רק האמירה ולא ההנאה, ראה מלאכת נכרי ציגלהיים א, ט חלק ז – ע׳מ תנז. ואף שלדינא מותרת גם ההנאה היינו משום הסברא דקיל טפי, ובשבות שאי״ב מעשה מקילים (ונחתינן לשקו״ט אם הותר מה״ט רק בדרבנן או לצורך שבת, או בדלא ניחא, ראה לקמן). אבל דעת אדה״ז, שם כח, ברור שהטעם שלא שלחו לכך מועילה גם לגבי הנאה, ולא מטעמא דקיל טפי. וראה שם ע׳ תנח. (ולהעיר מהשקו״ט בטעמא שלא גזרו שם באמירה לנכרי על איסור דא׳ נותן את הקדרה ואיסור חזרה על כירה שאינה גו״ק. ורמז לזה אדה״ז בקו״א רנג, יא בקוצר אמרים. וראה ביאור בזה בדא״פ בגביע הכסף זילבר א, רנג, י – ע׳ נט). [ויש שהחמירו לסמוך אפס״ר באמירה לנכרי רק בדרבנן או בדלא ניחא – ראה ט״ז רנג, יח. פמ״ג רנג בא״א מא. ועוד. אבל ראה פמ״ג רעז בא״א ז. ובמשנ״ב רנג, נא התיר לצורך שבת. וראה חלקת יעקב שם. ואיכא נמי דעת המרדכי שבת ד, שכג, שהחמיר לכתחילה באמירה לנכרי להוציא הקדרה כשיש גחלים].

 

 

#29266