טלטול הנר בשפוך חמתך
שאלה:
ראיתי בסימן רעז (ס”ב, באדה”ז – ס”ג) שיש להזהר בטלטול נר של שמן שמא השמן יתנדנד ויתחייב משום מבעיר או משום מכבה משא”כ בנר של שעווה שלא שייך בו חשש זה.
לכאורה ע”פ הנ”ל יש לחוש בליל פסח כאשר יוצאים ל”שפוך חמתך” שלא לקחת נר עם נוזל (מה שמאוד מצוי ואפילו נרות פרפין שנהפכים לנוזליים) מחשש הנ”ל של “מכבה” השייך גם ביו”ט. ולא מצאתי (כמעט..) שדיברו ע”כ.
ואולי יש לדייק ג”כ ממעשה רב שהרבי מה”מ יוצא עם לפיד של שעווה, בו כנ”ל לא שייך חשש הנ”ל.
אשמח לשמוע דעת הרב בנידון.
תודה רבה!
מענה:
מותר להוציא נר של שמן, או נר פרפין שנהפך לנוזל, בתנאי שהולך בנחת ולא במרוצה.
אסור להעמיד הנר במקום שהרוח שולטת אפילו אין רוח מנשב כלל. ולכן צריך להזהר שלא ילכו בנר דלוק מבית לבית דרך החצר אל הרחוב רק אם הוא בכלי, ויזהרו שיהיו הדפנות של זכוכית באופן שלא יכבה אף אם יהי׳ הרוח מנשב אז.
מקורות:
בנחת – מג״א רעז, א. אדה״ז שם ג. ודלא כט״ז ב. וראה בפמ״ג רעו בא״א י.
ואפשר, שכל עיקר האיסור במנורה גבוהה שכל פעם שמתנענע בחוזק נחלש או מתחזק האור. אבל כשאין הלהבה מתקטנת או מתגדלת לית לן בה. וכמו בהטי׳ בהטי׳ מחמת שאורה גדל – ראה בתי כהונה א, יח (עו, ב) ויט (פה, ב). ומצאתי בשו״ת מהרש״ג או״ח כט, שהאיסור בהטי׳ רק כשיש שמן מועט שאינו נוגע בפתילה. אבל ראה שם לפרש באו״א שהאש מכלה השמן סביבות הפתילה וה״ז כאילו משליך שמן על אש. ולכאו׳ מזה שבנחת הותר שאינו פס״ר, עכצ״ל דה״ט שאין הכרח שהלהבה תתגדל, ואינו מוכרח שהשמן תתקרב לפתילה, וא״כ בהכרח שאין טעם השני עיקר. אבל סתימת הלשון והענין שגוף ההרחקה מהפתילה היא בגדר מכבה. ואדרבה, ראה שיח דוד שפירא ט שהאריך להוכיח שבגוף הגדלת או הקטנת הלהבה ליכא משום מכבה ומבעיר. וכ״מ מזה שבפתיחת הדלת ל״ח למבעיר מטעם שע״י הרוח מתגדלת הלהבה. ודלא כמנחת שבת (על קיצור שו״ע) פ, יד ובהשמטה לשם. וראה קצוה״ש קו בבדה״ש יא בסופו. זכרון יוסף פאק קכו ואילך. שו״ת אז״נ ז, מ. אבל בשיח דוד שם הביא מבה״ל תקיד סד״ה ויכבה וערול״נ יבמות ו, ב שכתבו איפכא. ואולי בהא תליא פלוגתת הט״ז ומג״א אם גם בנחת אסור, שגם בנדנוד קל די לאסור. וצ״ע אם הוא פלוגתא במציאות. וראה מט״י א. וראה מה שביאר בשו״ת ויען יוסף או״ח קכב.
ובל׳ מהרי״ל הל׳ יו״ט פ משמע שהחשש רק במה שמטה הנר לצד אחד לימשך השמן מהפתילה. אבל בשאר הפוסקים לא פירשו כך, וכתבו סתמא שלא לנענע – ראה ד״מ שהובא במג״א שם. ועוד.
ובס׳ גנזי שערי ציון במברגר ע׳ לג בשם החזו״א שביו״ט מותר גם שלא בנחת. וצ״ע. וראה שבות יהונתן בר שלום ב ע׳ שעה. משנת אליעזר עקשטיין יו״ט נה. ולכאו׳ ראי׳ מכ״מ שמותר לטלטל נר ביו״ט ולא פירשו דוקא בנחת. ראה או״ז יו״ט פ׳ המביא שלא. כלבו נח. מהרי״ל הל׳ יו״ט שם. ושם גם אם מנענע דל״ה פס״ר. א״ר תקיד, ה.
וראה זה פלא בשו״ע אדה״ז תקיד, טו: שמא יטלנו מע״ג האילן לכשיכבה. דלכאו׳ ברש״י שבת מה, א כ״כ רק בנוגע לשבת, שהרי ביו״ט מותר לטלטל הנר. וראה מה שהעיר מאורות נתן קופרשטוק חשמל בשבת ז, כג – ע׳ רסז.
לטלטל בחוץ – ראה רמ״א תקיד, ג בשם מהרי״ל שם. וחולק עליו במג״א שם י. אדה״ז שם י. (ובשינוי הלשון מהל׳ שבת, בשו״ע אדה״ז רעז, א – ראה קובץ העו״ב תתקנ ואילך).
וראה ערוה״ש רעז, ז להקל בקיץ. וראה קצוה״ש שם. ולמש״כ בהל׳ יו״ט בשינוי, משום גזירה שיעמידנו בשעה שהרוח מנשב ולא שמא יתחיל אז לנשב – צע״ק. וי״ל.
ולכן צריך להזהר – ראה לחה״פ לקיצור שו״ע צח, כה. ובהגש״פ עם לקו״ט ד״ה ופותחין, שמנהגנו ש״לוקחים מנורת נרות דולקים״. ואולי בא לשלול ליקח ללא מנורה. ואולי מקום עפ״ז לבאר בדעת תחתון השינויים בהנהגה שראינו בליל הסדר, במעשה רב, לפעמים עם נר או בלי נר. וילע״ע.
ולא מצאתי חבר למנהגנו, וגם לא מצינו מפורש טעם למנהג, אם לא מטעם הפשוט לקרוא לאור הנר, שהרי מנהגנו לומר שפוך חמתך ליד הדלת (וגם לזה לא מצאתי חבר בהדיא. אבל משמע שנהגו כך בכ״מ. וכ״מ קצת ביוסף אומץ תשפח: יאחוז כוס רביעי בידו ויפתחו הפתח ובשעת פתיחת הפתח יתחיל בעה״ב שפוך. ובד״מ תפ: לפתוח הדלת כשאומרים שפוך). ולפ״ז כשיש תאורה חשמלית א״צ בדבר. ודוחק. ובפשטות הוא לכבודו של אליהו. וראה קובץ שאלות פירושים וביאורים יג, בארוכה לפי דרכו.
#28604
