הדחת כוס של ברכה

 

שאלה:

יש מצוה להדיח כוס של ברכה וכן כוס קידוש. אם הכוס נקי לגמרי לפי השו”ע סימן קפג לא צריך להדיח. ויש שכתבו לפי הסוד שצריך להדיח את הכוס גם באופן שנקי לגמרי. וראיתי שכתבתם מזה כאן. שאלתי היא אם הדיח כוס קידוש ביום שישי בצהרים האם צריך לחזור ולהדיח בליל שבת. או הדיח בליל שבת אחרי הסעודה האם צריך להדיח בשבת בבוקר. האם יש תנאי מיוחד להדיח דוקא סמוך לקידוש.

 

תשובה:

כן.

 

מקורות:

הנה, להדעות דלא סגי בכוס נקי, פשוט דלא מיירי בכוס חדשה, והרי בודאי השתמשו בה מקודם, אלא שהדיחוה מאז, ור”ל שבהא לא סגי. אלא דאיכא למידחי בקל, שהרי פי’ נקי היינו שנקי’ משיורי יין ששרה בו פת, ואינו מוכרח שהודחה. אמנם, במו”ק למג”א רסי’ קפג ס”ל שגם שיורי יין מאיסי. וכ”מ בפיר”ח ביצה כא, ב דגם בכה”ג מאיס. ובפי’ ר”א מונדריש דלקמן: שיירי משקין. (ולהעיר מל’ המרדכי “כגון שי”ב שיורי כוסות”. והיינו שבכל גווני צריך שיהא נקי). וראה גם בתורת חיים סופר קפג, א שהוכיח כן מכ”מ. וכבר הביאו שבתר”י ברכות לז, ב, והובא בב”י, ממש”כ “ומיהו היכא דלא שתו בו בשעת אכילה”, משמע קצת שגם בשתי’ לחוד צריך הדחה. ויל”ד. ולהעיר גם מל’ רש”י ברכות שבת עו, ב ד”ה כוס יפה, שהשטיפה והדחה הם “ליפותו”, ומשמע שאינה משום נקיות גרידא, ובאמת כ״ה פשטות הל׳ שיהא יפה מבית ובחוץ. ויתכן שגם המג”א מודה לזה, אלא דס״ל שכשמוסיף יין מתקן הפגימה, או שר”ל לאידך שלא רק אם שתה אחר הימנו, אלא גם גם אם הם שיורי פת שלו. ודוחק.

ואכתי י”ל דאינהו מיירי בקינחו במפה, וקמ”ל להדיח גם בזה. אלא שמשמעות דבריהם דתרתי קאמרי, נקי וקינחו, ובכולהו ס”ל לפוסקים שא”צ הדחה, ושאר האחרונים החמירו בתרווייהו ע”ד הסוד.

כן להעיר מחי’ ר”א מלונדריש ברכות נא, א בנוגע כוס נקי ששוטפו ומדיחו לכבוד הברכה, ויתר על כן, ברבינו מנוח ברכות ספ”ז, שכן ראוי לעשות משום הכון לקראת אלוקיך ישראל ושלא יהא כבוד המברך הצריך נטילה מרובה מן המתברך. ולפי טעמו משמע שיהא קודם ברכה בדוקא.

 

 

#28294