What exactly is a Chassidishe Geneiva, and is it permitted to do?

 

Stealing is forbidden even if it involves stealing works of Torah or Chassidus.

There are certain halachic exceptions where there could be room to permit, such as someone who is responsible to watch Torah works who may read them and copy them for himself, provided he is a talmid chacham and needs it for his own learning, not for others.

According to some opinions, this is only permitted if the owner doesn’t mind. Others maintain that if he originally asked him to guard over it without specifying that he minds, he can’t revoke this permission. All this applies only to a talmid chacham and for personal learning, not for dissemination or business.

Likewise, one who is not given permission to come learn Torah, may sneak outside the beis hamidrash and hear divrei Torah.

There are also stories of tzedaikim who “stole time” from others in order to learn.

There are certain stories of great tzadikim who had to go through such channels and with mesiras nefesh in order to bring down great revelation of Chassidus. There is no general heter to steal for chassidishe purposes.

Otherwise, obviously stealing per se is forbidden. The Rebbe spoke once at length using sharp words about bachurim who have hardly mastered even Kitzur Shulchan Aruch engaging in such geneivos.

 

Sources:

כתב בשו”ת הרי”ף (ליוורנו) סי’ קלג: אחד מן התלמידים גנב ספרי פירושים לחבירו, וכשתבעו ממנו נשבע הגונב שבועה חמורה שלא יחזירם לו עד שיעתיק אותם, ויש מי שהורה שמותר לגנבן. תשובה: הגונב והמורה כולם טעו, ושלא כדין עשו, שזה שהורה שמותר לעשות כן דומה לו משום שמתלמד דברי תורה שהיא מצוה היא, וטעה . . דמצוה הבאה בעבירה המקום שונאה .. זה בהוראתו חוטא ומחטיא, והגונב יש עליו ג’ לאוין, אחד משום גונב, ואחד משום שנשבע שלא יחזיר אותם .. ואחד משום גזל לפי שהוא גוזל שלא מדעת . . ואף אותה מצוה שנתכון לה לא עלתה בידו. וכעי”ז בשו”ת הרשב”א ו, רפו (בשינויים קלים) ונרשם שם שהוא להרי”ף.

ובשולחן ערוך חו”מ רצב, כ: אם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסים, וברמ”א שם: וכמו שאסור לקרות ממנו כך אסור להעתיק ממנו אות אחת.

וראה מכילתא משפטים יג בסופו, תוספתא ב”ק ז, יג וילקוט שמעוני משלי רמז תתקלט, והובא במרדכי ב”מ ג, רצג, הביאו ברמ”א שם, וראה בש”ך שם לה, ובסמ”ע שם מה, ושו”ע אדה”ז מציאה ופקדון כו. ונזכר מזה בשיחת כ׳ כסלו תשל״ז. (ונתחבטו ליישב דברי הרי״ף עם תוספתא הנ״ל – ראה שד״ח בפאת השדה כללים ג, ה. ובפשטות, בתוספתא מיירי כשהותר לו, כגון  בחדו״ת עצמם ולא בספר, וגם בספר כשהותר לו להעתיק בת״ח, או במקום ביטול תורה, ראה ביהגר״א שם מו. ולסמ״ע שם, איכא לפרושי דברי״ף קאי כשמקפיד. וגם לש״ך – הרי התם ברי״ף מיירי בגנב ממש כשאין לו שום היתר. ובכלל, יש לחלק בין גדרי שליחות יד בפקדון דשייך בזה ״על דעת כן הפקידו״, לגניבה ממש. אלא שיש שהבינו בדברי הרי״ף, שנוסף על הגניבה של החפץ עצמו אסורה גם ההעתקה. אלא שלא כתב כן כלל. ובכל אופן, כשמקפיד שלא יקרא מחשש קלקול ודאי אסור גם להעתיק גם לש״ך, וכבשו״ע אדה״ז דלקמן. וא״ש).

והוסיף אדה״ז שם כז: וכל זה כשבא הספר לידו מדעת בעלים או במציאה, אבל אסור לילך לבית חבירו ולקרות מתוך ספרו שלא מדעתו אפילו באקראי שמא הוא מקפיד פן יקלקלנו אף על פי שברי לו שלא יקלקלו שכל שואל שלא מדעת בעלים הוא גזלן אף שאינו מקפיד כלל.

ומצו״ב קטע משיחת ש”פ במדבר תשכ”ט:

א חסיד׳ישער בחור הייסט, ניט דער וואס ער גנב׳עט מאמרים, אדער וואס מאכט נייע קונצן און ער שטעלט זיך אונטערן טיר און הערט וואס ער דארף ניט הערן, ער ניט וואס ער האט שוין אפגעלערנט די אלע מאמרים וואס עס איז דא, און דאס אלץ האט ער שוין אין קאפ, און ער גנב׳ט נאך מאמרים וואס זיי וויל ער לערנען, די מאמרים ליגט ביי איהם, און ער ניט ער קען זיי, ניט ער לערנט זיי . . דער רבי דער נשיא האט געמאכט קונצן מיטן טלפון הערן וואס זיין פאטער רעדט, איז דאס געווען לאחרי וואס אלע הנהגות הגלויות האט ער מקיים געווען, און דאס האט איהם צוגעגעבן נאך א שעה, עס האט איהם צוגעבראכט צו א הוספה אין אתכפיא, ער האט געוויינט ביים דאווענען וכוי וכו’ אבער ביי איהם איז עס לא מיני׳ ולא מקצתי׳ . . דער אלטער רבי האט געזאגט מים גנובים ימתקו לאחר וואס ער האט שוין דורך געלערנט ט״ז פעמים ש”ס אדער י”ב פעמים (לפי די שיטות בזה בנוגע צו זיין גיל און ווי עס ווערט געבריינגט אין די הקדמה צום שו”ע), און דער אלטער רבי האט ניט געהאט קיין יצה”ר שהרגו בתענית. דו ביסט שייך במקצת צו די הנהגות? דו האסט אפי’ איין מאל ש”ס אויך ניט געלערנט, קען תניא בעל פה, קען קיצור שולחן ערוך, זיי מוסיף א הוספה אין לימוד, לערן נאך א שעה וכו׳. דו ווילסס זיך גלייכן צו אברהם פריז? אברהם פריז איז געווען א אמת׳ער חסיד׳ישער תמים, און בשעת ער האט גע׳גנב׳עט האט ער, דער רבי, געוואוסט, און האט איהם געזאגט תבוא עליו ברכה. דו ביסט דאך אבער א אפרוח שלא נפתחו עיניו…

ולהעיר משו״ת שבה”ל ח, שג: הנה פשוט מאד דזה מדבר מאדם שהוא רעב לדברי תורה כמבואר בסיפא דקרא דלא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב והיינו דאין לו שום הזדמנות לבא לדברי תורה רק אם יגנוב אחרי החבר וקאמר בתוספתא אע״פ שנקרא גנב מ”מ מתעלה כי היתה כוונתו לש”ש. וראה גם שו”ת מנח”י ליקוטי תשובות קסט. שם ז, קל.

ובשיחת ש”פ ראה תשמ”ב: מובן שאין כוונת הדברים לומר שצריכים לגנוב ביכלאך חסידות – בימינו אין צורך בגניבת ביכלאך חסידות, כי מדפיסים את כל הענינים, והלואי שהיו לומדים את כל ספרי החסידות שכבר נדפסו! וריבוי הדפסת ביכלאך חסידות בימינו היא עד כדי כך – שישנם הטוענים שעי”ז מבטלים את התענוג שב״מים גנובים ימתקו״!

וראה מזה גם בלקו״ש ב ע׳ 514 ואילך. שם א ע׳ 56. שיחת יום ב׳ דחה״ש תשי״ג. ועוד.

ובכ״מ הובאו גם דברי הזהר ח״ב צג, א, דפסיק טעמא בלא תגנוב למשרי דעתי׳ דרבי׳ וכן חמידא דאורייתא. וראה גם (נוסף לכל הנסמן לעיל) לקו״ת במדבר יד, ד. אג״ק מוהריי״צ ז ע׳ קעז. שיחת ש״פֶ שמיני תשד״מ. במדבר תשמ״ה. תבוא תשמ״ז. אג״ק לא ע׳ רכו. והעירו מסנהדרין יא, א ששמואל הקטן עלה שלא ברשות ר״ג לעלי׳. ועד״ז בכ״מ.

ולהעיר משו״ת יד אליהו לובלין צח בפי׳ הגמ׳ גיטין סז, ב בגונב משום מצוה ע״מ לשלם מיד. אבל ראה העמק שאלה ג בסופו בהשמטות לשאילתא ד, ה. וראה בן יהוידע גיטין שם. ויש ליישב גם שהוא לאפרושי מאיסורא, ראה יד רמ״ה ב״ב א, קלב. וכ״כ שו״ת כפי אהרן עפשטיין א, יא. וראה גם אצלנו 27806.

 

 

#27875