Can a Child Eat Before Kiddush?

 

Question:

Should one encourage a child of 9 years old to avoid eating after Shkia (candle lighting)? What if the child did it three weeks in a row, does that make it problematic? How strongly should Mitzvos like these that entail not eating be encouraged for children?

 

Answer:

Children should not be encouraged at all to avoid eating before Kiddush, when it causes them affliction. Even if they were careful three times in a row not to eat before Kiddush, they may go back to eating before kiddush.

Many have the custom of training older kids not to eat before Kiddush when the wait is not long and they do not feel afflicted as a result.

 

Sources:

ראה מג״א רסט, א. שו״ע אדה״ז שם, ג. תעא, י. ובאו״א – שם שמג, ו-ז. וראה תרמ, ד. תרטז, ה. ולהעיר משו״ע אדה״ז קו, ג.

ואסור רק כשהוא בגדר עינוי, שזהו פי׳ ״לענותם״. וכ״ה בהגהות ברוך טעם למג״א רסט, א לחלק בין היכא שבמניעת אכילה יש עינוי לתינוק להיכא שא״צ בזה לתינוק. ובערוה״ש רסט, ה: כדי שלא יחלש לבו. וראה גם אדה״ז תעא, י. ושם: אם הם צריכים לכך. אבל קאי רק על ״להאכילם בידים״. ולהעיר שגם בשו״ע אדה״ז תרמ, ד החמיר בספי׳ חוץ לסוכה, וההיתר רק מפני שאינו אומר לו לאכול חוץ לסוכה, אף שהוא איסור התלוי בזמן – ראה פמ״ג ולבושי שרד ומחה״ש שנתקשו. וראה תהל״ד שמג, ד (ושם מחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן). ובהכרח שלא הותר כיון שאפשר בהיתר חוץ לסוכה. ומוכרח הוא מזה שאסור לנעול סנדל לתינוק, אף שהוא איסור התלוי בזמן, כיון דלא הוה רביתי׳. ובאמת הקשו בההיתר במג״א ואדה״ז רסט שם בכוס של קידוש בביהכ״נ, דהא לאו רביתי׳ הוא. אבל משמעות המג״א, וכן הבין במחה״ש, שג״ז רביתי׳, אלא שאינו לתקנתו של תינוק, אלא לצרכנו (ראה רשב״א יבמות קיד, א. והעיר מזה בקצוה״ש דלקמן אות 4, ע׳ כב). אבל בלבושי שרד פי׳ במג״א באו״א קצת.

ולהעיר, שלפי הנת׳ בסי׳ שמג בשו״ע אדה״ז שם באו״א [וראה שו״ת הצ״צ שעה״מ יג. תהל״ד שמג, ד. קצוה״ש קמז, בבדה״ש ז. הערות וביאורים בשו״ע אדה״ז (כולל צ״צ ירות״ו) ו ע׳ קסו], ההיתר הוא רק כשצריך לכך, (ובחמץ בפסח נזכר יתירה מזו שהוא רק בחולה קצת), דאף שנתפרש שם להדיא שהכוונה גם ״אם רוצה לאכול״, ובמנוה״ט שמג בקני המנורה ג שמותר גם כשאינו צורך התינוק אלא רצונו בכך כגון שתאב לשתות יין וליכא יין כשר, מ״מ אין ההיתר מרווח כ״כ, והוא רק מצד שהוא רביתי׳ דתינוק, עיי״ש דשאני מיניקה שאין נחשב צורך כלל לתינוק. ויסוד ההיתר עפ״ד הרשב״א יבמות שם. והרי מפורש שם דלא שרינן איסור דרבנן בכדי.

ועוד שלהנת׳ שם הוא רק לסברת הי״א – דעת הרשב״א כנ״ל – שיש לסמוך על דבריהן להקל בד״ס כשצריך לכך. אבל ראה קצוה״ש שם. [- מש״כ אדה״ז שם ״בבית אביו המחנכו לזה״ – היינו בשמיעת קידוש, ולא באיסור טעימה, כפשוט].

ולאידך, גם להטעם שהוא מחמת איסור התלוי בזמן, היינו רק בצריך לכך, כמפורש בסי׳ תעא, כנ״ל. (ולתוס״ש שמג, ג משמע שפי׳ כן במג״א שם ג, שמה״ט הותר בחמץ בפסח. ושם, הוא רק בחולה קצת, כנ״ל). וכ״כ בשו״ת מהרש״ג ב, נז. (אלא שיותר נראה שכ״כ בדרך קושיא בטעם ההיתר לספות קודם קידוש, שהסברא שהוא איסור התלוי בזמן מהני לן לענין יוכ״פ שלא לצערו, אבל לפני קידוש דליכא צער מ״ט שרי. ובעיקר דבריו לגבי יוכ״פ – ראה אצלנו בלוח ליוכ״פ).

איברא, שי״ל שמש״כ המג״א להתיר מחמת שהוא רביתי׳ היינו לולי ההיתר דאיסור התלוי בזמן. וכוונתו מחמת הרשב״א אין להתיר בכדי, ורק כשהוא רביתי׳. והה״נ כשהוא לצורך מחמת הברכה. אבל להסברא דאיסור התלוי בזמן א״ש גם לחולקים על הרשב״א. וראה מחה״ש והגהות יא״פ. ולפ״ז, גם כשאינו רביתי׳ מותר.

אבל בסי׳ תעא מפורש גם בזה רק בצריכים לכך. ולפ״ז, בממתקים שאינם נצרכים לו (וגם אינו לצורך הגדול כבכוס של קידוש בביהכ״נ) אין להאכילו. (ובשו״ת דברי יציב או״ח רמג, כתב יתירה מזו, שההיתר רק כשאינו יכול לקדש).

ועכ״פ יש מצות חינוך (ולהעיר ממג״א רסט, א: ואין מחנכין אותו אפי׳ לשעות כמ״ש בסי׳ תרטז. ולכאו׳ צ״ל: אלא לשעות. או שכוונתו בפחות מגיל חינוך שעות, אף שהגיע לחנוך וליכא סכנה אם יתענה. ואולי כוונתו לגבי קידוש גופא שבפחות מגיל תשע אין מחנכין לשעות, כדלקמן), אם לא שנאמר דליכא חינוך באיסור התלוי בזמן (ראה חיי״א דלקמן).

ויש מקילים. וראה הגהות יד אפרים רסט. חיי״א סו, י. שו״ת בן יהודא כד ד״ה ויש. אור לציון ב, מז, ו. ולהוסיף שאפשר שגם ממתקים בכלל רביתי׳ (להעיר מיומא עח, ב. ולגבי מן – שם עה, ב).

(ומש״כ בחנוך לנער ו, טז, שבממתקים איכא חשש דאתי למיסרך – צ״ב, דממנ״פ אם הוא בגדר צרכו ליכא חשש אתי למיסרך, ואם תפס שאינו צורכו של תינוק כלל, הו״ל לאסור מה״ט).

וראה הנסמן בפסקי תשובות רסט, ב. ילקוט יוסף רעא, יז. ולהעיר מר״ד יום ב׳ דחה״פ תשל״ב: דער קינד טוט אמאל אן עבירה וכו׳ ער עסט פאר קידוש.

ויש שר״ל שהאיסור לענותם כאן היינו רק בפחות מגיל תשע, וכמשמעות המג״א שציין לדיני יו״כ. ולא מצינו כן בשום דוכתא להחמיר בקטנים ביותר מגיל תשע לגבי קידוש. והו״ל לפרושי בהדיא. והא כדאיתא והא כדאיתא.

דין מנהג טוב ג״פ ל״ש בקטן שפחות מגיל מסל״א. וגם אם הוא כבר מסל״א – הרי אינו מנהג טוב, כיון שאסור לענותו. וגם הוא מנהג טעות וא״צ התרה.

 

 

#2768a