ברכת שהחיינו לאשה שלא היתה בשעת ההדלקה ביום א’ דחנוכה ובעלה הדליק

 

שאלה:

אשה שלא היתה בשעת ההדלקה ביום א’ דחנוכה ובעלה הדליק שלדינא אינה יכולה לברך את הברכות – האם מ”מ יכולה לברך ברכת “שהחיינו”, או שמא יצאה יד”ח גם בברכת “שהחיינו”? 

 

תשובה:

אינה מברכת גם ברכת שהחיינו. אבל לכתחילה תהא שם בשעת מעשה מכמה טעמים. ובעיקר, שלא ליכנס לשאלה, מחמת שי״א שמברכת שהחיינו. 

 

מקורות:

שאלה זו קיבלתי מא׳ הרבנים שליט״א. והוסיף, שמסברא היה נראה שאינה יוצאת בברכת שהחיינו כיון שהודאה צריך להודות בעצמו וא”א לצאת יד”ח מחבירו כמבואר באבודרהם לעניין ברכת מודים דרבנן שלכן תיקנו שכל הציבור יאמר מודים דרבנן ולא יצאו יד”ח מהש”ץ. אמנם לכאורה משמע מהמשנ”ב תרע”ו סוס”ק ז’ שמי שמדליקים עליו בביתו יוצא ידי כל הברכות וגם ידי ברכת שהחיינו. וקצת יל”ע שהמ”ב כתב בלשון “אינו צריך לברך ברכת שהחיינו”. ומשמע שיכולה לברך וצ”ע, עכ״ד הרה״ג הנ״ל.  

ולהלן מה שעניתי לו: זה שאינו יכול לברך שהחיינו – מפורש כבר במג״א תרעו, ד. ומש״כ המשנ״ב תרעו, יד בל׳ ״א״צ לברך ברכת שהחיינו״ ולא שאינו מברך – פשוט שהוא מחמת שהעתיק כפי שמצא במג״א. ובמג״א בא שם לאפוקי מדעת הב״ח דס״ל שצריך לברך. אבל אה״נ שאין לו לברך. גם י״ל שמסברא אפשר  לברך מטעם אחר, ורמז להדעות (שהובאו במשנ״ב במק״א) שמברך שהחיינו גם בחנוכה על היום. או להדעות שבספק שהחיינו מותר לברך מחמת שהיא ברכת השבח. אבל מחוורתא כדמעיקרא. 

אמנם, בגוף הענין אין הדבר ברור גם למג״א, כי במג״א ובמשנ״ב מיירי מבעל שאשתו הדליקה עליו. אבל בגוונא דידן, שהבעל הדליק אין הכרח שיוצאת שהחיינו הימנו. וראה בארוכה ביומין דחנוכה מ, שהאריך לבסס סברא זו, ונימוקו עמו שרק כדמדליקין משלו גרירי אבתרי׳, וכאילו בירך הוא. אלא שלדינא לא ניחא לי׳ להכריע כך למעשה באשתו שכגופו דמיא, משא״כ בשאר בני ביתו. אבל סתימת שאר האחרונים שלא חילקו משמע דלא כוותי׳. ובכל אופן, בברכת הבית נד, ט  כתב שפטורים.  וראה אצלנו בלוח יומי מענין זה. 

והנה ראיתי אצל מלקטים אחרונים שהעתיקו משו״ת שבה״ל ד, סח, וחזו״ע חנוכה ע׳ קלח שהעיקר לדינא שכשאשתו מדלקת צריך לברך שהחיינו. אבל מתוך עיון בדברי שבה״ל לא ראינו שם שום הכרעה שהעיקר דלא כמג״א. וס׳ חזו״ע כרגע אינו תח״י. אבל בתורת המועדים לבנו פסק כמג״א. שוב מצאתי בילקוט יוסף לבנו שאכן חזר בו אביו, ומשום ס״ס בברכות, ספק שמא מברך ברכת הרואה כשמדליקין עליו וספק שמא ברכת שהחיינו שאני. וכדבריו כתב גם בשו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח תלז. וצירף גם הסברא שבספק מותר לברך שהחיינו אלא שד״ז לא פלט מפלוגתא אם אמרינן ס״ס בברכות. ובכלל, תמוה הדבר  אצל אלו שהעתיקו כן בפשיטות, שאין להכריע לדינא ובפשיטות נגד הכרעת רוה״פ. 

 

 

#25273